מריאן רייזמן

מריאן רייזמן
Reismann Marian

אין תמונה חופשית
לידה	23 בדצמבר 1911 סומבטהיי, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	28 בספטמבר 1991 (בגיל 79) בודפשט, הונגריה
שם לידה	Reismann Mária Anna
מקום קבורה	בית הקברות היהודי של אובודה
מקום לימודים	Staatliche Fachakademie für Fotodesign München
תחום יצירה	צילום
בן או בת זוג	ארנה ויידה

מריאן רייזמן (בהונגרית: Reismann Marian;‏ סומבטהיי, 23 בדצמבר 1911 – בודפשט, 28 בספטמבר 1991) הייתה צלמת יהודייה-הונגרייה, אמנית צילום. תצלומיה פורצי הדרך המבוססים על ידע פסיכולוגי יצרו בית ספר לצילום ילדים.

ביוגרפיה

לימודים

מריאן רייזמן נולדה במשפחה יהודית אמידה מאוד, בורגנית ומתבוללת, כבתם של אדולף רייזמן (1867–1940), רופא, פרופסור לרפואה, מייסד-מנהל של המכון המלכותי ההונגרי להכשרת מיילדות בעיר סומבטהיי, ושל מתילד שאפרינגר מצ'פרג שמשפחתה הייתה משפחת תעשיינים עשירה. אחיה הגדול פרנץ הפך לעורך דין, אחיה הבכור יאנוש רייזמן, שהיה מבוגר ממריאן בשש שנים, היה צלם עיתונות בעל שם בין-לאומי. ההורים סיפקו לילדיהם חינוך קפדני, מריאן השלימה את ארבע כיתות היסודי הראשונים כתלמידה פרטית, ומשנת 1921 למדה בבית הספר התיכון לבנות בעיר הולדתה. היא קיבלה אמנם את המצלמה הראשונה שלה כשהייתה בת 13, אבל לא השתמשה בה הרבה. היו לה רגשות אמביוולנטיים כל חייה כלפי אחיה צלם העיתונות, האישיות שלהם הייתה שונה מאוד. גם הקריירה שלהם התפתחה אחרת, אבל היא בכל זאת בחרה במקצוע הצילום בהשפעתו והחליטה ללמוד צילום במינכן מ-1929 עד 1931. היא למדה ב-Staatslehranstalt für Lichtbildwesen (המכון הממלכתי לצילום), לאחר סיום לימודיה עבדה כצלמת בברלין. תחילה כעוזרת מעבדה ולאחר מכן כצלמת בחברת אחיה ב-URF Werbe Kollektive וצילמה תמונות לעיתונים. שם נוסדה גישתה השמאלנית, ששילבה את מסורות הבאוהאוס. לאחר שאחיה ועמיתה נסעו למוסקבה, היא נותרה לבדה בברלין והיה לה עבודה מועטה, חלק מתצלומיה בהשפעת הבאוהאוס שרדו ב-Film für Alle.

קריירה

היא חזרה הביתה ב-1932, אך מכיוון שתעודת ההסמכה שלה במינכן לא התקבלה על ידי מועצת התעשייה של הצלמים של בודפשט כמזכה אותה בתואר מאסטר היא נדרשה להיבחן ועד אז לא יכלה לעבוד כצלמת עצמאית. הוריה קנו לה מרתף בבודפשט, שם פיתחה יצירות של צלמים חובבים במשך שנתיים, ותחת שם אחר, מכיוון שלא הייתה יכולה להשתמש בשם רייזמן בגלל היעדר ההסמכה. היא צילמה אז בעיקר פורטרטים ותמונות ילדים תחת השם "פוטו מריאן" וב-1934 פתחה סטודיו עצמאי לפורטרטים בשם זה, תחילה ב-Lipót körút, ומ-1938 ברחוב Veres Pálné. מהר מאוד עשתה לעצמה שם עם תמונות הריקוד החדשניות שלה ותמונות של ילדים ואנשים מפורסמים.

שיתוף פעולה עם אמי פיקלר

ד"ר אמי פיקלר שפתחה דרכים חדשות בחינוך ילדים וברפואת ילדים, ראתה את תמונותיה וחיפשה אותה. אמי פיקלר הייתה פסיכולוגית ילדים והרעיון שלה היה שצריך לספק לילד בריא את התנאים הנכונים - ביגוד מתאים, מקום פנוי למשחק ולפעילות גופנית - כדי להתפתח רגיל בהתאם ליכולותיו הטבעיות. היא הציעה למריאן לתעד את השיטה שלה בתמונות, למרות שלא יכלה לשלם לה. הורי הילדים היו אלה שהזמינו מהתמונות החדשות והטבעיות ושילמו עליהן. כל היצירה של שתיהן נקבעה באופן מכריע על ידי יחסי העבודה שלהן שהחלה באותה תקופה ולאחר מכן באמצעות ידידותן. במהלך חייה צילמה רייזמן את הטיפול בחולים של פיקלר באופן קבוע, ארבע פעמים בשנה, ובהמשך את קהילות הילדים של המכונים שהקימה הרופאה. תוך התחשבות בדרישות היסודיות המדעיות, צילומיה שנעשו בגישה פסיכולוגית, הופיעו כחידוש רדיקלי בצילום ילדים עם הכנות המלאה של תמונותיה. היא הייתה הראשונה שתיארה באופן אותנטי את ביטויי החיים הכנים של ילדים בסביבתם הטבעית, בסיטואציה המתאימה לגילם, ועקבה בצילומיה אחר התפתחותו של כל ילד לאורך שנים ועשרות שנים. כשלושה רבעים מיצירותיה ששרדו הן צילומי ילדים. ספרה של ד"ר פיקלר עפ תצלומיה של רייזמן בשם "מה כבר יודע התינוק", שיצא לאור ב-1938 ראה אור מאוחר יותר במהדורות רבות ובשפות רבות, בצרפתית, גרמנית, צ'כית ורוסית. ספרם השני, "ספר האמהות", שיצא לאור ב-1954, עבר 15 מהדורות מתוקנות ומורחבות, גם הוא בכמה שפות.

מלחמת העולם השנייה ואחריה

במהלך מלחמת העולם השנייה היא נאלץ להסתתר בשל יהדותה, הסטודיו וכליה, כמו גם רוב יצירותיה, נהרסו. בשנים 1945–1946 עבדה כצלמת עיתונות ב"משרד הקולנוע ההונגרי". היא הפכה שוב לצלמת סטודיו עצמאית עד 1951, ואז צלמת עיתונות בחברת הצילום הונגרית עד 1954. לאחר פיטוריה, המשיכה לצלם ולעבוד כעצמאית בסטודיו שלה, תוך צילום מגוון רחב של נושאים. בשנים 1951 עד 1967 הייתה גם מורה במחלקה לצילום בבית הספר המקצועי לאמנויות יפות ויישומיות. בעלה היה הצלם היהודי-הונגרי ארנה ויידה. מריאן רייזמן הובאה למנוחת בבית הקברות היהודי של אובודה.

יצירתה

מפעל חייה נקבע על ידי ההיכרותה עם פסיכולוגית הילדים אמי פיקלר, שאת לקוחותיה היא צילמה כאמור בקביעות. צילומיה המבוססים על ידע פסיכולוגי יצרו בית ספר לצילום ילדים. רוב יצירותיה המוכרות כיום הן צילומי ילדים. שני הספרים שלהם ראו אור פעמים רבות ותורגמו למספר שפות. רייזמן פרסמה גם כמה אלבומים אמנותיים.

תערוכת האוסף הקולקטיבית שלה נערכה בגלריה הלאומית של הונגריה ב-1972, ותערוכתה ביחד עם החומר של אחיה התקיימה במוזיאון תנועת העבודה ב-1988.

לקריאה נוספת

• פורטל אמנות
• מריאן רייזמן באוסף פיקלר
• ביוגרפיה של מריאן רייזמן באתר AWARE
• עדות - אלבום תמונות של מריאן רייזמן

קישורים חיצוניים

• מריאן רייזמן ב-blog.hu