מר סמית הולך לוושינגטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מר סמית הולך לוושינגטון
Smith goes.jpg
שם במקור: Mr. Smith Goes to Washington
בימוי: פרנק קפרה
הפקה: פרנק קפרה
תסריט: סיפור: לואיס ר. פוסטר, תסריט: סידני בוכמן
שחקנים ראשיים: ג'יימס סטיוארט, ג'ין ארתור, קלוד ריינס
מוזיקה: דימיטרי טיומקין
חברת הפצה: סרטי קולומביה
הקרנת בכורה: 17 באוקטובר 1939
משך הקרנה: 129 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 1,500,000$
דף הסרט ב-IMDb

מר סמית הולך לוושינגטון (Mr. Smith Goes to Washington) הוא סרט דרמה מ-1939 בבימויו של פרנק קפרה, אודות הממשל האמריקני. הסרט היה מועמד לאחר הקרנתו לאחד עשר פרסי אוסקר (וזכה רק עבור התסריט). הוא הפך את ג'יימס סטיוארט לכוכב קולנוע. בסרט כיכבו גם ג'ין ארתור וקלוד ריינס; כמו גם קבוצת שחקני משנה ידועים, ביניהם: אדוארד ארנולד, גיא קיבי, צ'ארלס ליין, ותומס מיטשל. הוא נכתב בידי לואיס ר. פוסטר וסידני בוכמן. הסרט כונה "בעל חשיבות תרבותית" על ידי ספריית הקונגרס ונבחר לשימור בארכיב הסרטים הלאומי של ארצות הברית.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נפתח בהראותו את המושל של מדינה לא ידועה. המושל הוברט "האפי" (שמח) הופר, בגילומו של גיא קיבי, מבקש לבחור מחליף שימלא את מקומו של סנאטור מנוח שנפטר טרם הסתיימה תקופת כהונתו. הבוס הפוליטי המושחת שלו, ג'ים טיילור, אותו משחק אדוארד טיילור, רוצה שהופר יבחר את הבובה שלו. ועדות פופולריות רוצות שהוא ינקוב בשמו של מועמד רפורמי. ביתו של המושל מעוניינת שהוא יבחר בג'פרסון סמית (ג'יימס סטיוארט), מנהיגם של תנועת הנוער הצופים. המושל יושב על המדוכה ואין ביכולתו לבחור בין הרפורמטור למוקיון הפוליטי ומחליט להטיל מטבע. ברגע שהמטבע נוחת על צד אחד - וליד עיתון שנפתח ובו מתועד סיפור מהישגיו של סמית - הוא בוחר את סמית, סובר כי תדמיתו הנקייה תרצה אנשים, בעוד שנאיביות שלו תהפוך אותו לניתן לעיצוב עבור המכונה הפוליטית.

סמית נלקח תחת חסותו של הסנאטור ג'וזף פיינס (קלוד ריינס) המוערך ציבורית, אך הוא למעשה רמאי. סמית מעריץ אותו מכיוון שהוא היה חברו הוותיק והטוב ביותר של אביו המנוח. הוא מפתח משיכה מיידית לביתו של הסנטור סוזן פיין. העיתונות בוושינגטון משגרת עד מהרה חיצי לעג כלפי סמית בשל היותו בוק, שאין לו מה לחפש בוושינגטון. פיין, על מנת להעסיק את סמית, מציע לו להגיש הצעת חוק.

הצעת החוק ש"ג'ף" סמית מציע הינה לייפות את כוחו של הממשל הפדרלי להלוות על מנת לרכוש אדמה במדינת הולדתו עבור מחנה נערים לאומי, שאותו ישלמו חזרה לאוצר של ארצות הברית, מהתרומות שיגויסו מצעירים ברחבי אמריקה. התרומות זורמות באופן מיידי. אתר מחנה הנערים המוצע ניצב על אותה חלקת אדמה בקניון טרי, שהוא חלק מתוכנית ההשקיה של טיילור וזוכה בתמיכת סנטור פיין, על מנת לבנות את סכר וילט קריק.

המכונה הפוליטית משתמשת בפיין כבנשק, מאשימה את סמית בניסיון לגרוף רווחים מהצעת החוק שלו על ידי הנפקת הוכחה מזויפת שיש בבעלותו של סמית אדמה וכי הוא ירוויח הון ממכירתה. ברגע שניתנת לסמית ההזדמנות להגן על עצמו, הוא מוכה הלם מבגידתו של פיין ובורח. על כל פנים, העוזרת והמזכירה הצינית שלו קלאריסה סונדרס (ג'ין ארתור) הגיעה לכלל אמונה בו ומדברת על ליבו שיגיש פיליבסטר בסנאט, רגע לפני שנערכת ההצבעה לגרש אותו. בעוד סמית מדבר, הבוחרים שלו מנסים להתקבץ מסביבו. אולם חומת ההתנגדות הפוליטית הבצורה היא חזקה מדי וכל הניסיונות עולים על שרטון. לפי הוראותיו של טיילור, עיתונים ותחנות רדיו במדינת הולדתו של סמית מסרבים לדווח על מה שיש לסמית להגיד, ואפילו מסובבים את העובדות על מנת להפנות את התוכנית נגדו. אפילו מאמץ שעורכים נערי תנועת הנוער שסמית מנהיג על מנת להפיץ את החדשות, נבלמות בשל ההתקפות המרושעות של בריוניו של טיילור כנגד הילדים.

למרות שנדמה כי אבדה כל תקווה בעיר מולדתו, מתחילים הסנאטורים לשית אליו את לבם, חרף תשישותו המוחלטת של סמית והצרידות שבקולו. פיין מחזיק קלף נוסף בשרוולו: הוא מביא ארגזים של מכתבים ומברקים ממדינת הולדתו של סמית שדורשים את גירושו. כמעט שבור לשמע החדשות, הוא נאחז בקרן חדשה של תקווה בחיוך ידידותי הנשלח אליו מאת נשיא הסנאט (הארי קארי). הוא נודר נודר להמשיך ללחוץ עד שאנשים יתנו את אמונם בו, אולם הוא מתמוטט מיד. סנאטור פיין עוזב את חדר הסנאט רווי ברגשות אשמה ומנסה להתאבד. לאחר שעוצרים בעדו, הוא מתפרץ לתוך אולם הסנאט, מתוודה בקול רם על כל מזימתו הזדונית ומאשש את ניקיון כפיו של סמית.

הפיליבסטר של סמית והעידוד המרומז לו הוא זוכה מנשיא הסנאט, מסמלים שניהם את אמונתו של הבמאי בהבדל שיש באפשרותו של אדם בודד לחולל. נושא זה ידון אפילו בהרחבה רבה יותר בסרטו של קפרה "אלו חיים נפלאים" ומוזכר גם בסרטיו האחרים.

השפעה תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר שהופץ לראשונה, הותקף מר סמית הולך לוושינגטון על ידי העתונות הוושינגטונית והפוליטיקאים בקונגרס של ארצות הברית, כסרט אנטי-אמריקאי ופרו-קומוניסטי, בשל תיאורי השחיתות בממשל האמריקאי.

הסרט הוחרם בגרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית וספרד הפלנגית. קפרה מספר שהסרט דובב בארצות אירופאיות מסוימות על מנת לשנות את המסר שלו, כדי שיתאים יותר לאידאולוגיה הרשמית. בזמן שנאכף חרם על סרטים אמריקאים בצרפת הכבושה על ידי גרמניה ב-1942, בחרו בתי קולנוע אחדים להקרין את "מר סמית הולך לוושינגטון" כסרט האחרון בטרם יכנס החרם לתוקפו, ונמסר כי בעל בית קולנוע אחד בפריז הקרין את הסרט ללא הפסקה במשך שלושים יום לאחר החרם.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרומן עליו מבוסס הסרט מכונה "הג'נטלמן ממונטנה", אולם הוא אינו נוקב בשם המדינה בספר.
  • הקרנת הבכורה של הסרט בוושינגטון הבירה הייתה ב-17 באוקטובר 1939.
  • פרס האוסקר לו זכה ג'יימס סטיוארט עבור תפקידו בסרט "סיפורי פילדלפיה" כשנה לאחר מכן, נראה לעתים כהכרה מאוחרת על תפקידו כג'פרסון סמית.
  • הסרט גם נהפך לסדרת טלוויזיה בעלת אותה שם שרצה בעונת השידורים של 1962-1963, בכיכובם של לס פרקר ורד פולי.
  • ב-1977 טום ליהלין עשה מחדש את הסרט כ"בילי ג'ק הולך לוושינגטון", חלק מסדרת בילי ג'ק. הסרט נחל כישלון.
  • הסרט נעשה מחדש בעיבוד השונה אך במעט ב-1992, בכיכובו של אדי מרפי "הג'נטלמן המכובד".
  • 1939 הייתה שנה טובה עבור תומאס מיטשל. הוא הופיע בשתי קלאסיקות נוספות באותה שנה: חלף עם הרוח, ומרכבת דואר, שעבורו הוא זכה באוסקר כשחקן המשנה הטוב ביותר.
  • מועמד קונטיקט לסנאט נד לאמונט, הופיע במסע תעמולה שהוא פרודיה על הסרט.
  • אף אחת מהמפלגות בארצות הברית, לא הרפובליקנית ולא הדמוקרטית, אינן מוזכרות בסרט.

אזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הקומיקאי דניס מילר כינה את הופעת הסטנד-אפ הראשונה שלו ב-HBO "מר מילר הולך לוושינגטון". הוא גם התייחס לסרט לפחות פעמיים בתוכניתו "דניס מילר בשידור חי". הוא התייחס לאל גור כ"מר סמית נשאר בוושינגטון" בהתהללות אחת ובהלצה אחרת אמר ש"אם פרנק קפרה היה משקיף על וושינגטון בת ימינו, מר קפרה לא היה נשאר בבית".
  • פרק מהסדרה "איש משפחה" נושא את השם "מר גריפין הולך לוושינגטון", ובו משמש פיטר כנשיאן של סיגריות אל דוראדו, המנסה לשכנע את הקונגרס שהסיגריות הן מועילות.
  • אחד מהשלבים של משחק הווידאו מ-2005 "Destroy All Humans", קרוי "מר קריפטו הולך לוושינגטון", באזכור לסרט.
  • בסדרה "משפחת סימפסון" ישנו פרק "מר ליסה הולך לוושינגטון". זהו הפרק השני בעונה השלישית, ששודר ב-26 בספטמבר 1991 והוא בעל עלילה דומה. הפרק "Beyons Blunderdome" מהסדרה "משפחת סימפסון", פרק ראשון בעונה ה-11, ששודר ב-26 בספטמבר 1999, עוסק בשיתוף הפעולה של הומר עם מל גיבסון, בעשייתו מחדש של הסרט "מר סמית הולך לוושינגטון".
  • בסרט "Take Her She's Mine" משנת 1963, מקוננת דמותו של סטיוארט שאנשים מבלבלים אותו עם: "זה, או, שחקן, מאז שמר סמית הולך לוושינגטון יצא לאקרנים".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]