מל גיבסון
| מל גיבסון | |
|---|---|
 מל גיבסון, 1990 |
|
| תאריך לידה: | 3 בינואר 1956 |
| מקום לידה: | פיקסקיל, ניו יורק |
| פרסים: | פרס אוסקר פרס גלובוס הזהב |
| דמות ידועה: | מקס רוקאטאנסקיי (סרטי מקס הזועם) מרטין ריגס (סרטי נשק קטלני) |
| פרופיל ב-IMDb | |
מל גיבסון (אנגלית: Mel Colm-Cille Gerard Gibson; נולד ב-3 בינואר 1956), במאי ושחקן קולנוע אמריקאי.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
מל גיבסון נולד בשנת 1956 במדינת ניו יורק למשפחה קתולית ממוצא אירי, בן שישי מתוך אחד עשר ילדים. מקור שמו, מל, הוא בקדוש האירי סיינט מל, שהגיע לאירלנד יחד עם פטריק הקדוש. שמו השני, Colm Cille, הוא על שם קדוש אחר, קולומבה.
בשנת 1968 עבר יחד עם משפחתו לאוסטרליה במחאה על מלחמת וייטנאם ומשום שאביו של גיבסון האמין באותה העת כי השינויים בחברה האמריקאית היו לא מוסריים.
בשנת 1977 סיים את לימודיו בבית הספר למשחק האוסטרלי המכון הלאומי לאמנות הדרמה (National Institute of Dramatic Art). בעקבות כן החל לשחק בסדרת הטלוויזיה האוסטרלית "The Sullivans".
הופעת הבכורה הקולנועית של גיבסון הייתה בשנת 1979 בסרט המדע הבדיוני האוסטרלי מקס הזועם, הראשון מטרילוגיית סרטים בבימויו של ג'ורג' מילר. בשנת 1984 כיכב גיבסון בסרט הבכורה שלו בארצות הברית "The Bounty" בו שיחק לצד אנתוני הופקינס.
במהלך שנות ה-80 וה-90 גיבסון השתתף בסדרת סרטי נשק קטלני, בנוסף לסרטים כדוגמת גליפולי, כופר, מווריק, פייבאק, הנהר ועוד.
כמו כן, לאורך השנים גיבסון כתב וביים מספר סרטים, בהם "לב אמיץ" משנת 1995, עליו זכה בשני פרסי אוסקר לבמאי הטוב ביותר ולסרט הטוב ביותר.
[עריכה] חייו האישיים
[עריכה] משפחה
גיבסון פגש את אשתו רובין מור בשנות השבעים. באותה העת רובין עבדה כאחות ומל היה שחקן בתחילת דרכו. ב-7 ביוני 1980, נישאו הזוג בכנסייה הקתולית בישוב פורטסוייל שבניו סאות' ויילס. לזוג בת אחת ושישה בנים.
ב-13 באפריל 2009 הודיעו השנים שהם נפרדים. רובין הגישה את בקשת הגירושין בטענה למחלוקות שלא ניתנות לגישור. בדצמבר 2011 השניים התגרשו ופורסם שגיבסון יעביר לגרושתו סכום של כ-425 מיליון דולר, מחצית מהונו, בשל העובדה שהשניים לא חתמו על הסכם טרום נישואים.
ב-25 במאי 2009 נודע כי מל וחברתו, הזמרת הרוסיה אוקסנה גריגורייבה, מצפים להולדת בתם. בתם המשותפת לוסיה גיבסון נולדה ב-30 באוקטובר 2009. תקופה קצרה אחר כך האשימה אוקסנה את גיבסון בתקיפה והוא הועמד לדין. לגריגורייבה יש גם בן מנישואיה לשחקן הבריטי טימותי דלטון.
באפריל 2010 נפרדו גריגורייבה וגיבסון, חמישה חודשים בלבד אחרי לידת בתם המשותפת.[1]
[עריכה] אלימות במשפחה
ביוני 2010 גריגורייבה העניקה ראיון לתקשורת בו האשימה את גיבסון בכך שהכה אותה בינואר 2010.[2]
ביולי 2010 פירסמה גריגורייבה קלטות שונות של שיחות טלפון בינה לבין גיבסון בהם גיבסון צעק וקילל אותה. בקלטות גיבסון כינה את גריגורייבה "זונה" ואמר בין היתר "הלוואי שחבורה של שחורים תאנוס אותך" ו"אני אשרוף את כל הבית, אבל קודם תמצצי לי". בעקבות מעשיו של גיבסון כלפי גריגורייבה, אשר התלוננה בעבר מספר פעמים על אלימות מצדו של גיבסון, הוצא צו הרחקה בגין אלימות במשפחה אשר אסר על גיבסון להתקרב לגריגורייבה או לבתה והשריף של מחוז לוס אנג'לס פתח בחקירה של אלימות במשפחה. במקביל, אשתו לשעבר של גיבסון, רובין גיבסון, הגישה באותה העת הצהרה לבית המשפט לפיה היא מעולם לא חוותה התעללות כלשהי מצד גיבסון.
[עריכה] דת
גיבסון הינו קתולי מסורתי. בשנת 2004, גינה גיבסון בפומבי את המימון הממשלתי הניתן למחקר בתאי גזע וחששותיו משיבוט של עוברים אנושיים.
[עריכה] התמכרות לסמים, אלכוהוליזם וגילויי אנטישמיות
לדברי וינסלי קלרקסון, מחבר הביוגרפיה הלא רשמית של מל גיבסון, השחקן סבל מאלכוהוליזם עוד מגיל ההתבגרות. עוד בשנת 1984 גיבסון נעצר בגין נהיגה בשיכורות בטורונטו. בשנת 2004, בראיון עם דיאן סויר, הודה גיבסון כי בעבר הייתה לו התמכרות לסמים ולאלכוהול.
רבים ייחסו לו אנטישמיות כאשר ביים והפיק את "הפסיון של ישו" (2004) בו מתוארים בבוטות ייסוריו של ישו בשעותיו האחרונות. לטענת גיבסון עצמו, הסרט בא להציג את המאורעות בלבד ולא להתסיס את הרגשות נגד היהודים.
תמיכה נוספת לטענה כי הוא אנטישמי עלתה לאחר שגיבסון נעצר ביולי 2006 בלוס אנג'לס על נהיגה במהירות מופרזת בעודו שיכור. בעת האירוע גיבסון סינן קללות אנטישמיות נגד היהודים, כגון "היהודים אחראים לכל המלחמות שבעולם". לאחר שהשתחרר מהמאסר הוא פרסם הודעת התנצלות ראשונה, בה לא התייחס להתבטאויותיו האנטישמיות, אך גל המחאה של מנהיגי קהילות יהודיות ושאינם כאלו גרמו לו לפרסם הודעת התנצלות שנייה, בה ביקש סליחה מהיהודים שנפגעו מהתבטאויותיו[3]. בנוסף הודה גיבסון כי יש לו בעיות של אלכוהוליזם והודיע כי הוא החל לקבל טיפול על מנת להיגמל מההתמכרות.
השחקנית וינונה ריידר טענה בראיון למגזין GQ כי גיבסון כינה אותה "חומקת תנורים" ("an oven-dodger")[4] כשפגש אותה במסיבה - ריידר אשר הינה ממוצא יהודי ציינה שבאותה העת לא הבינה למה התכוון גיבסון בכך.[5]
[עריכה] פילמוגרפיה
[עריכה] כשחקן
- מקס הזועם (1979)
- טים (1979)
- גליפולי (1981)
- מקס הלוחם בדרכים (1981)
- התקפת כוח זי (1982)
- שנה בצל הסכנה (1982)
- הבאונטי (1984)
- הנהר (1984)
- גברת סופל (1984)
- מקס הזועם וכיפת הרעם (1985)
- נשק קטלני (1987)
- טקילה סאנרייז (1988)
- נשק קטלני 2 (1989)
- ציפור על תיל (1990)
- המלט (1990)
- אייר אמריקה (1990)
- נשק קטלני 3 (1992)
- מווריק (1992)
- צעיר לנצח (1992)
- לב אמיץ (1995)
- פוקהונטס (דיבוב, 1995)
- כופר (1996)
- תאוריית הקשר (1997)
- נשק קטלני 4 (1998)
- פייבאק (1999)
- מלון מיליון הדולר (2000)
- מרד התרנגולים (דיבוב, 2000)
- מה נשים רוצות (2000)
- הפטריוט (2000)
- סיינס (2002)
- חיילים היינו (2002)
- הבלש המזמר (2003)
- על סף התהום (2010)
- החיים הכפולים של וולטר (2011)
[עריכה] כבמאי
- איש ללא פנים (1993)
- לב אמיץ (1995)
- הפסיון של ישו (2004)
- Complete Savages (סדרת טלוויזיה, 2004)
- אפוקליפטו (2006)
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- מל גיבסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- הכתבה באתר סרט על התקרית האנטישמית
- איתמר זהר, מה נשים רוצות ממנו, באתר עכבר העיר, 5 במאי 2009
- מיכל הניג, שב מן התהום, באתר nrg מעריב, 25 בינואר 2010
- פטריק גולדסטין, לוס אנג'לס טיימס, סוף הסרט: מה עובר על מל גיבסון?, באתר nrg מעריב, 18 ביולי 2010
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מל גיבסון שוב פנוי, באתר ynet, 15 באפריל 2010
- ^ ערן בר-און, האקסית טוענת: מל גיבסון היכה אותי, באתר ynet, 26 ביוני 2010
- ^ רויטרס, מל גיבסון: מצטער שקיללתי את היהודים, באתר ynet, 30 ביולי 2006
- ^ ביטוי שלכאורה מתייחס למשרפות במחנות הריכוז.
- ^ ראיון בג'י קיו
