משתמשת:ספירוני/טיוטה אבו תלול
אבו תלול (בערבית: أبو تلول) הינו יישוב בדואי חקלאי השוכן בצפון הנגב בישראל. משמעות השם בערבית היא "מקום על הגבעה" [1] היישוב שוכן בצפון הנגב, כ-10 ק"מ מזרחית לעיר באר שבע, מדרום לכביש 25. היישוב מונה כ- 5000 תושבים[2], שרובם משתייכים לשבע משפחות מורחבות: אלעסם, אבו סולב, אבו קטיפאן, אל פיומי, אבו כיף אל חמידי ונבארי.[3]
תושבים בדואים נוספים מתגוררים בסמוך לאבו-תלול ביישובים לא מוכרים.[4]
רקע להכרה ביישוב אבו תלול: ההתיישבות הבדואית בנגב[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני הקמת מדינת ישראל חיו הבדואים בנגב כחברה נוודית למחצה. הם החלו בהליך התיישבות כבר בשלהי תקופת השלטון העות'מאנית.[5] בין אוקטובר לדצמבר 1948 כבש צה"ל את רוב הנגב מידי מצרים. לא ידוע מספרם המדויק של תושבי הנגב הבדואים ערב מלחמת העצמאות. ההערכות נעות בין 57,000 לבין 95,000.[6] אחרי מלחמת העצמאות נותרו בנגב כ-12,000 תושבים בדואים בלבד. השאלה אם הבדואים היגרו בהוראת הועד הערבי העליון, ברחו מפחד או גורשו שנויה במחלוקת.[7]
בשנים הראשונות של המדינה, חיה האוכלוסייה הערבית בארץ תחת ממשל צבאי. היות שהבדואים בנגב נתפסו כסיכון ביטחוני על ידי גורמי הצבא וזרועות הביטחון, הממשל הצבאי תחם את התושבים הבדואים שנותרו בנגב לאחר מלחמת העצמאות בשטח מוגדר בין דימונה, ערד ובאר שבע, שנודע בכינוי אזור הסייג. לשבטים הבדואים שישבו באזור הסייג צורפו בדואים, שהועברו בכפייה מאזורי המחיה שלהם, ולא הורשו לשוב לאדמותיהם. הבדואים שהועברו לאזור הסייג כונו "מפוני פנים".[8] המעבר לאזור הסייג הגביל את שטח ההתפרשות של הבדואים בנגב, וצמצם את שטחי המחיה המבוססים על כלכלה מסורתית של גידול מקנה ועיבוד שטחים חקלאיים.[8] המדיניות כלפי האוכלוסייה הבדואית הושפעה הן מהתפיסה הביטחונית, שחשוב לפקח על הבדואים כדי למנוע סיכון בטחוני, והן מהתפיסה האידאולוגית בנוגע להתיישבות היהודית בנגב. גורמים פוליטיים וצבאיים גיבשו תכניות שונות ליישוב הבדואים.
בסופו של דבר אישרה ממשלת ישראל הקמת שבעה יישובים בדואים לא חקלאיים.[9] בהתאם למדיניות זו הוקמו שבעה יישובי קבע, "עיירות הבדואים". היישוב תל שבע הוקם בשנת 1968, העיר רהט הוקמה בשנת 1971, ובשנת 1996 הוקמו כסייפה, חורה, ערערה בנגב, לקייה ושגב שלום[10]. ביישובים אלה הוצעו לתושבים הבדואים תנאי מחייה נוחים יותר, תשתיות מפותחות ושירותי תברואה, בריאות, חינוך ושירותים מוניציפליים נוספים. אולם הקמת יישובים אלה לא נתנה מענה לצורכי הבדואים בנגב: ראשית, לא כל הבדואים היו מוכנים לוותר על אורח החיים שלהם לטובת התיישבות ב"עיירות". תהליך העיור לא הונע מבחירה של התושבים הבדואים, אלא הוכתב להם על ידי רשויות המדינה.[11] שנית, למרות ההבטחות לשיפור בתנאי החיים, יישובי הקבע הבדואים מדורגים בתחתית הסולם של המדד החברתי-כלכלי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ישובי הקבע סובלים מרמת פיתוח מזערית ושיעורי אבטלה גבוהים. בנסיבות אלה ההעדפה להישאר ביישוב לא מוכר ללא חובת תשלום ארנונה ומיסים אחרים ברורה.[12] ושלישית, בין המדינה לבין תושבים בדואים בנגב מתנהל מאבק על הבעלות בקרקעות בנגב, שמשפיע לא רק על המשפחות התובעות בעלות. תביעות הבעלות מתייחסות לשטחים נרחבים בתוך יישובי הקבע. מתוך כבוד לבדואים המנהלים מאבקי בעלות, תושבים בדואים אחרים מסרבים להתיישב ב"קרקעות המריבה".[13]
גם לאחר הקמת יישובי הקבע, העדיפו בדואים רבים להמשיך להתגורר ביישובים לא מוכרים, ללא גישה לתשתיות בסיסיות כמו מים חשמל וביוב. היישובים הללו מכונים על ידי השלטונות "הפזורה הבדואית".
ההכרה ביישוב אבו תלול[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנת 1998, בתהליך הדרגתי, הכירה הממשלה במספר כפרים בדואים שלא הוכרו בעבר. בשנת 2006 הכירה הממשלה ביישוב אבו תלול. בהחלטת הממשלה בעניין זה נקבע כי יש להנחות את המשרדים הנוגעים בדבר לקדם תכניות מפורטות להקים שני יישובים חדשים עבור "הפזורה הבדואית", היישוב אל פורעה דרומית מערבית לעיר ערד, והיישוב אבו תלול דרומית לכביש 25, ממזרח ליישוב הבדואי שגב שלום.[14] בשנת 2004 הוקמה מועצה אזורית אבו בסמה, שחבריה מונו על ידי משרד הפנים, במטרה לאגד את היישובים הבדואים שהוכרו תחת מסגרת מוניציפלית ותכנונית. חמשת הכפרים הראשונים שהוכרו וצורפו למועצה היו אבו קרינאת, ביר הדאג', מכחול, קסר א-בר ותראבין א-צאנע. עד 2007 הוכרו וצורפו למועצה גם הכפרים דריג'את, אוּם בֻּטַיְן, אל סייד מולדה וכחלה. בשנת 2012 צורף למועצה הכפר אבו תלול. באותה שנה הוחלט לפצל את המועצה לשתי מועצות אזוריות חדשות: נוה מדבר ואל קסום. הכפר אבו תלול שייך למועצה האזורית נוה מדבר, שאף חבריה אינם נבחרים על ידי הציבור המקומי, אלא ממונים על ידי משרד הפנים.[15][16]
שירותים ותשתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליישוב אין תכנית מתאר מפורטת ליישוב, המהווה תנאי לקבלת היתרי בנייה. על כן, התושבים אינם יכולים לפתח את היישוב באופן חוקי. כמו במרבית היישובים בשתי המועצות האזוריות, אל קסום ונווה מדבר, בתי הכפר אינם מחוברים לרשת החשמל, והם נאלצים להשתמש במערכות סולריות ובגנרטורים, שעונים רק על חלק מהצרכים. בתי הכפר לא חוברו למערכת המים והתושבים נאלצים למשך צינורות להובלת מים מנקודת חיבור לצינור המים הראשי על כביש 25. הבתים בכפר אינם מחוברים למערכת סילוק שפכים, ושירותי פינוי אשפה ניתנים ממתחם בתי הספר. הדרכים בכפר אינן סלולות. ביישוב אין תשתיות תקשורת.[17][18][19]
באבו תלול פועלת מרפאה של קופת חולים כללית וכן תחנה של טיפת חלב. תחנת טיפת חלב נפתחה בעקבות עתירה לבג"ץ להקמת מרפאות בכפרים הלא מוכרים בנגב.[20] בשנת 2009 הוגשה עתירה נוספת בדרישה לבטל את החלטת שר הבריאות לסגור את התחנה באבו תלול ובשני כפרים נוספים.[21] בתשובה לעתירה חזר שר הבריאות מהחלטתו, והתחנה שבה לפעול שלושה ימים בשבוע. באוקטובר 2015 התקבלה החלטה נוספת לסגור את תחנת טיפת חלב באבו תלול ולהעביר את המטופלות ולילדיהן לטיפול בתחנה בכפר קסר אלסר, שמרחקה מאבו תלול הוא 22 קילומטרים. בעקבות ההחלטה פנה מרכז עדאלה לשר הבריאות בדרישה לשוב ולהפעיל את התחנה. הדרישה נענתה.[22]
במהלך מבצע צוק איתן הוגשה עתירה על על ידי עטייה אלאעסם, יושב ראש הועד המקומי בכפר אבו תלול, תושבי כפרים נוספים, ארגון רופאים לזכויות אדם וארגונים נוספים בדרישה לחייב את משרד הביטחון להציב ביישובים מיגוניות כדי לתת מענה לסכנה איום הטילים מרצועת עזה. העותרים הדגישו כי אופי הבנייה בכפרים, "פחונים וצריפים או מבנים קטנים ומתפוררים" אינו מספק כל הגנה ומותיר את התושבים חשופים לסכנה. בית המשפט העליון הכיר בזכות להגנה של התושבים הבדואים. אולם סרב להתערב בשיקולי משרד הביטחון באופן הקצאת המשאבים המוגבלים, שלגרסת המשרד מוקצים תוך התחשבות בשיקולים שונים ובהם מידת החשיפה לסיכון.[23]
מוסדות חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיום פועלים ביישוב אבו תלול שני בתי ספר יסודיים, חטיבת ביניים ובית ספר תיכון השייך לרשת אורט ישראל.
בית ספר אורט אבו תלול נפתח ב-27 באוגוסט 2012. פתיחת בית הספר נרשמה כהישג לאחר שנים של מאבק משפטי. בשנת 2005 עתר מרכז עדאלה לבג"ץ בשמו ובשם 35 נערות בדואיות נגד משרד החינוך ואחרים בדרישה להקמת בית ספר תיכון באזור המגורים של הנערות, אזור אבו תלול-אל שהאבי. לעתירה הצטרפו ארגונים נוספים, בין היתר, "סידרה - עמותה לקידום מעמד האישה הבדואית בנגב". העותרים טענו שהנערות מופלות לרעה הן כנשים והן כערביות. בבסיס העתירה עמדה הטענה כי בהיעדר בית ספר תיכון באזור מגוריהם, נאלצים תלמידים תושבי אבו תלול לנסוע לאחד מבתי הספר התיכוניים בשגב שלום או בערערה בנגב. היות שבהתאם למנהגי החברה הבדואית, בנות מנועות מלנסוע עם בנים ללא השגחה וליווי של בן משפחה, שיעור הנשירה של בנות מהלימודים גבוה הן בהשוואה לשיעור הנשירה בקרב בנות יהודיות והן בהשוואה לשיעור הנשירה בקרב בנים ממוצא ערבי.
שרת החינוך, יולי תמיר, התחייבה לפתוח בית ספר תיכון באבו תלול לא יאוחר מספטמבר 2009, בתנאי שהעותרים ימשכו את עתירתם.[24] ההבטחה לא קוימה, והעותרים נאלצו להגיש שעתירה נוספת בשנת 2009. בספטמבר 2012 הוקם בית הספר. כחודשיים לאחר מכן, בית המשפט העליון חייב את משרד החינוך, משרד הפנים, מינהל מקרקעי ישראל והוועדה המחוזית לתכנון ולבניה - מחוז דרום בהוצאות העתירה.[25]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הכפרים הערבים הבדואים בנגב, http://www.dukium.org/village, באתר פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי
- ^ http://www.nevemidbar.org.il/%D7%90%D7%91%D7%95-%D7%AA%D7%9C%D7%95%D7%9C.html
- ^ אבו תלול: מסמך עקרונות מנחים לתכנון היישוב, תושבי אבו-תלול ועמותת "במקןם"(יולי 2007).
- ^ הכפרים הערבים הבדואים בנגב באתר פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי, http://www.dukium.org/village/%D7%90%D7%91%D7%95-%D7%AA%D7%9C%D7%95%D7%9C-%D7%90-%D7%A9%D7%94%D7%90%D7%91%D7%99/?lang=he
- ^ יוסף בן-דוד, הבדואים בנגב, הוצאת יד יצחק בן צבי.
- ^ דו"ח הועדה להצעת מדיניות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב בראשות השופט בדימוס אליהו גולדברג, הוגש לשר הבינוי והשיכון ביום 11 בדצמבר 2008.
- ^ דו"ח גולדברג
- ^ 1 2 אלי עצמון, המדיניות ליישוב הבדווים בנגב, אתגר אסטרטגי לישראל, ראובן פדהצור, עורך, מרכז ש. דניאל אברהם לדיאלוג אסטרטגי, 2013.
- ^ ארנון בן ישראל ואבינועם מאיר, על עיור פרבור ודרדור- עיירות הבדואים בנגב,הבדווים בנגב: אתגר אסטרטגי לישראל, ראובן פדהצור, עורך, מרכז ש. דינאל אברהם לדיאלוג אסטרטגי, 2013
- ^ דו"ח גולדברג
- ^ ארנון בן ישראל ואבינועם מאיר
- ^ דו"ח גולדברג
- ^ דו"ח גולדברג
- ^ החלטה מספר 4707 של הממשלה מיום 19.02.2006
- ^ מדוע אין פיתוח? חסמים בפני פיתוח בכספרים הבדואים המוכרים בנגב והדרכים להסרתם, http://bimkom.org/2014/08/%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A2-%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%A4%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%97-%D7%97%D7%A1%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A4%D7%A0%D7%99-%D7%A4%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%97-%D7%91%D7%9B%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D/עמותת במקום, אוגוסט 2014.
- ^ נוגה דגן-בוזגלו, הכפרים הבדואים המוכרים(יישובי אבו בסמה): עשור של תת פיתוח, http://adva.org/wp-content/uploads/2015/06/Abu-Basma1.pdfמרכז אדווה: מידע על שוויון וצדק חברתי בישראל, 2014
- ^ אבו תלול אש-שהבי
- ^ מדוע אין פיתוח
- ^ עשור של תת פיתוח
- ^ בג"ץ 7115/97 עדאללה נ' משרד הבריאות(פסק דין מיום 19.12.01)
- ^ בג"ץ 10054/09 הלהואשלי ואדאד ואח' נ' משרד הבריאות(פסק דין מיום 06.03.12)
- ^ מכתב של עו"ד מונא חדאד אל סגן שר הבריאות יעקב ליצמן מיום 29.10.2015 http://www.adalah.org/uploads/Mother_and_Child_Clinic_Muna_November_2015.pdf
- ^ בג"ץ 5019/14 לבאד בו עפאש ואח' נ' מפקד פיקוד העורף ואח'(פסק הדין ניתן ביום 20.07.2014)
- ^ בג"ץ 2848/05 בפטמה אבו סבילה ואח' נ' משרד החינוך ואח'
- ^ בג"ץ 7562/09 פאטמה אבו סבילה ואח' נ' משרד החינוך ואח'
קטגוריה:יישובים בדואיים בישראל