ערד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערד
Arad Israel.png

סמל העיר

WikiAir IL-13-06 015 - Arad.JPG
ערד במבט אווירי
מחוז הדרום
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה טלי פלוסקוב
גובה ממוצע ‎570‏ מטר
תאריך ייסוד 1962
סוג יישוב עיר בעלת 20 - 50 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 23,936 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎1.7%‏ בשנה עד דצמבר 2012
  - צפיפות אוכלוסייה 257 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 93,140 דונם
מיקום ערד
ערד
ערד
דירוג חברתי-כלכלי 5 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4399
פרופיל ערד נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
http://www.arad.muni.il
מבט אווירי מכיוון דרום מערב
מפת רחובות של העיר
מפת ייעודי קרקע, על פי התוכנית המקורית
מלון מרגוע בפאתי העיר
פסל הבולבוסים בעיצוב יונה פיטלסון וגדעון פרידמן המאזכר סימון במרחב בדואי מסורתי, 7/04

עֲרָד‎ היא עיר במחוז הדרום בישראל. היא שוכנת על גבול מדבר יהודה, על רכס כידוד, בגובה של כ-600 מטר. שטח השיפוט שלה הוא 105,000 דונם, והיא העיר השלישית בגודל שטח שיפוטה בישראל. היא הוכרזה כעיר בשנת 1995.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערד ממוקמת בצפון-מזרח הנגב ובדרום מדבר יהודה, במערב רכס כידוד ובמישור ערד.‏[1] 23 ק"מ מדרום מזרח לה – מלונות ים המלח, וכ-45 ק"מ מערבה – העיר באר שבע. ערד גובלת במועצה האזורית תמר, והמועצה המקומית הקרובה ביותר היא כסיפה. מועצה אזורית תמר גובלת את ערד ממזרח, ומועצה אזורית אבו בסמה – ממערב. דרך ערד עוברים כביש 31 וכביש 3199 למצדה.

במתחם 'מבואות ערד', שנמצא מערבית לעיר ערד, ומשתרע על שטח של 180,000 דונם, נמצאים כפרים מהפזורה הבדואית. כיום האוכלוסייה מוערכת בכ-6,000 תושבים בדואים בישובים לא מוכרים (מהם סעווה, עתיר, תל ערד, אלחומרה, אום אל חיראן ועוד) או כאלה שהם בתהליכי הכרה חוקית (דריג'את, אלבאט) מעבר לעיירות הבדואיות שהוכרו לאחרונה (כמו מרעית (מכחול), כוחלה, כסייפה וחורה). בדואים מהאזור אף פלשו לתוך שטחה המוניציפלי של העיר ערד.‏[2]

ערד ממוקמת בגובה של כ-640 מ' מעל פני הים; הנקודה הנמוכה ביותר היא 450 מ', והגבוהה – 640 מ',‏[3] עם נקודת ציון של 600 מ' בהר כידוד. בעיר מספר נחלים אכזבים, לרבות נחל צאלים, יעלים, כידוד, חסד, קינה, מלחתה ופראים. מערב העיר ערד מורכבת מאדמת לס, ומזרחה מורכב בעיקר מסלעי משקע, כגון גיר, צור ודולומיט.‏[4]

כמות הגשם הממוצעת בערד היא כ-130 מ"מ בשנה. אחת לשמונה שנים בערך יורד בערד שלג קל למשך כיממה.

ליד העיר הערד שוכן בסיס האימונים של חטיבת נח"ל וגדוד חרב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערד העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תל ערד

מקור השם "ערד" מספר במדבר פרק כ"א פסוק א': "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ-עֲרָד, יֹשֵׁב הַנֶּגֶב". בקרבת ערד החדשה נמצאת העיר העתיקה תל-ערד, שבה נחשפו שרידי ישוב מהתקופה הכנענית לפני כ-5,000 שנה ומהתקופה הישראלית לפני כ-3,000 שנה. העיר ערד של תקופת הברונזה הקדומה השתרעה על כמאה דונם, והוקפה בחומה בצורה באורך כ-1,200 מטרים. היא אחת מהערים הקדומות ביותר בארץ ישראל שבהן רחובות מתוכננים, מבני ציבור ושלטון וחומה.

ערד כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 בינואר 1921 ניתן אישור מהשלטון המנדטורי לחיילים משוחררים מהגדודים העבריים להקים במקום יישוב. תשעה גברים ושתי נשים הגיעו לאתר, והחלו בבניית יישוב וחיפוש מים. לאחר ארבעה חודשים נכשלה היוזמה - מים לא נמצאו במקום, וההתיישבות ננטשה.‏[5]

בראשית שנות השישים הוחל בתכנון חבל ערד, שבמרכזו העיר ערד. לראש צוות ההקמה התמנה ב-1960 אריה (לובה) אליאב, והוא הקים את משרדיו ושכונת מגורים ראשונה זמנית במרכז החבל, של מה שתהיה לימים העיר ערד. לראש צוות התכנון מונה האדריכל אלכסנדר שר. בין המהנדסים, חברי צוות ההקמה, היה אברהם (בייגה) שוחט. ב-1961 עזב לובה אליאב את תפקידו ועימו פרש צוות התכנון הראשון. מיד לאחר מכן מונה צוות תכנון חדש בראשותו של האדריכל יונה פיטלסון ואת תפקיד ראש צוות ההקמה מונה יצחק פונדק.‏

מיקומה של ערד נקבע במטרה לאכלס את השטח הריק בצפון-מזרח הנגב. הכוונה הייתה שתשמש מרכז לחבל התיישבותי חדש, הוא חבל ערד (ראה עיירת פיתוח). תכנון התעסוקה התבסס על מפעלים ועל תיירות מרפא באזור ים המלח, עין בוקק ומישור רותם. עם זאת לא נלקחה בחשבון העובדה כי העיר יושבת על מרבץ פוספטים גדול (כנראה מהגדולים בארץ), דבר שגורם לדליפת גז רדון בקומת הקרקע ובמרתפים בבתי העיר. כיום נאבקים קבוצת תושבים גדולה יחד עם חברת רותם שבבעלות משפחת עופר כדי למנוע הקמת מכרה באזור ערד.

בשנת 1962 הגיעו אל ערד המתיישבים הראשונים, שבאו ברובם למקום על פי הוראת מדינת ישראל. מועד תחילת ההתיישבות במקום נקבע (לאחר דחיה) ליום 11 בנובמבר 1962, אולם משפחה ראשונה הגיעה ליישוב כבר בחודש אוקטובר‏[6]. כוונת הממשלה הייתה להקים במקום יישוב שתושביו יעבדו בקידוחי גז טבעי ונפט. העיירה קמה עם תכנון אדריכלי דקדקני שנמשך כחצי שנה וועדת קליטה שאישרה מכירת דירות רק לבעלי מקצוע שהוגדרו כמתאימים. לאחר שנים, כשהתפתח במקום שוק דירות יד שנייה, נעלמה יכולת השפעתה של הוועדה, והיא בוטלה.

ביוני 1995 הוכרזה ערד כעיר, במעמד יצחק רבין, ראש הממשלה דאז. ביולי 1995 נהרגו באסון פסטיבל ערד שלושה בני נוער.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים בערד 23,936 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.7%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, העיר מדורגת 5 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011-2012) היה 47.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 6,792 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[7]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

כבר בשנותיה הראשונות, קלטה העיירה הקטנה עולים חדשים, שהגיעו מרומניה וממדינות אחרות, אולם קצב גידול האוכלוסייה במקום, כמו גם מקורות תעסוקה אפשריים, היה רחוק מן התחזיות. בשלהי שנת 1966 גרו במקום פחות מ-2,500 תושבים, אף שהתחזית הייתה כי באותו מועד יהיו ביישוב מעל 10,000 תושבים. בסוף שנות השישים, הוקם בעיר אולפן ייחודי, בשם מכון ווג'ס, שבו למדו אקדמאים יהודיים מכל העולם, אך בעיקר מארצות דוברות אנגלית. משנת 1971 הגיעו לערד עולים חדשים ממדינות נוספות: ארצות הברית, קנדה, ברית המועצות, דרום אפריקה, ואתיופיה. באותה תקופה התיישבו בעיירה גם כמה משפחות מקהילת העבריים (שמושבה בעיקר בדימונה). כך נוצר בעיר פסיפס רבגוני ומרתק של תרבויות וגלויות.

בשנות התשעים הגיעו למקום אלפי עולים מברית המועצות לשעבר, ותוך שנים אחדות הורכבה העיירה בעיקר מעולים חדשים: יותר מ-50% מהתושבים. בשנת 1995 נפתחו כמה מרכזים לקליטת עולים בשכונת "חלמיש" וליד שכונת "מעוף" וכיום יש חמישה מרכזים. המרכז שב"חלמיש" קולט רק עולים מאתיופיה וזה שליד "מעוף" קולט לרוב עולים חדשים מרוסיה. כיום קיימות בעיר קהילות של חסידויות גור, חב"ד וקהילה של חוזרים בתשובה - בעיקר חסידי ברסלב.

בעשורים הראשונים לייסודה התאפיינה ערד באוכלוסייה בעלת חוסן חברתי חזק יחסית, שבידל את היישוב מיתר עיירות הפיתוח (לצד כרמיאל). בעיר ערד כיום, עם זאת, אוכלוסייה משמעותית של יוצאי חבר המדינות שבאו לישראל החל משנות ה-90. כמו כן התיישבו בה יוצאי אפריקה שעברו את גבול מצרים במהלך ראשית שנות ה-2000. ב-2010 הייתה לעיר הישראלית הראשונה שבה נבחרה יוצאת חבר המדינות - טלי פלוסקוב מ"ישראל ביתנו" - לראשות העירייה.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיבט האורבני: ערד שייכת לדור הערים החדשות אשר הוקמו במדינת ישראל עם ראשיתו של העשור השני להקמתה. לראש צוות תכנון-העיר מונה האדריכל יונה פיטלסון, אשר יצר עיר בדגם לינארי, המתייחסת באופן מלא למרחב שסביבה. כמו כן, הושם דגש במערכות התחבורה, וזאת על ידי הפרדה מוחלטת בין תנועת הולכי הרגל המתבצעת בתוך שכונות המגורים עצמן ותחת הצללה מרבית, בעוד תנועת כלי הרכב מתבצעת בכבישים חיצוניים לשכונות המגורים. באמצע שנות ה-60 הוחל בפרויקט מגורים צמודי קרקע, שהיווה למעשה אב-טיפוס לשכונות "בנה ביתך" של סוף שנות ה-70.

ההיבט הארכיטקטוני: על פי הנחיותיה של תוכנית האב לעיר ערד, נדרשה חזית הבניין להכיל לפחות 60% ציפוי באבן מקומית. אלמנט זה הביא לכך שנוצר קו מאחד בין בתיה השונים של העיר, ובנוסף חיבר את הבתים אל המרחב הסובב אותם. ברחבי העיר נעשו מספר פרויקטים ארכיטקטוניים אשר היוו מעין ניסויים במערכות מגורים. דוגמה לדבר ניתן למצוא בשכונת "בתי הפטיו" הממוקמת בלב "רובע יעלים" הוותיק. ייחודן של יחידות דיור אלו, הנו בכך שלכל יחידה הוקצתה חצר רחבת ידיים (פעמים אף בגודל שווה לגודל הדירה עצמה) התחומה מכל עבריה בקירות גבוהים - כך שבבוא היום, עם גידולה של המשפחה, ניתן יהיה לסגור את החלל ולהרחיב את חלל הדירה. פרויקט "בתי הפטיו" הנחשבים עד היום לאחד מהדוגמאות המובהקות לניסיונות המרתקים שנעשו בארכיטקטורה הישראלית בשנותיה הראשונות של המדינה,

שכונות ורבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

TapuahPayis.jpg
Avishur School.jpg
Arad matnas.jpg

לרוב השכונות בערד ניתן שם הקשור לנושא מסוים, כשכל שמות הרחובות בהן עוסקים בנושא. שכונות יוצאות הדופן הן השכונות הראשונות ושכונות המרכז (ראשונים, נעורים, אבישור, טללים, יעלים ולבאות). שאר השכונות הן: גבים, בה הרחובות קשורים בגופי מים, חלמיש – בפירות, מעוף – בציפורים, שקד – בפרחים, רותם – באבנים, חצבים – בנושאי צבא, והרדוף – בגופים גבוהים, רננים-מוזיקה, גבים-מים ונחלים. מדרום לכביש 31 שוכן אזור התעשייה של העיר, המחולק לאזור תעשייה זעירה בצפון, ואזור תעשייה כבדה, שבמערבו שוכן רובע האמנים "אשת לוט".

רובע האמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברובע זה, הקרוי "אשת לוט", חברו אמנים תושבי ערד לקהילה יוצרת בעלת רגישות חברתית וסביבתית גבוהה. הרובע, המשלב יצירה, אמנות ואווירה מדברית ממוקם בקצה המערבי של אזור התעשייה, על אם הדרך היורדת אל ים המלח ומצדה. בשנת 2008 נפתחה תצוגת קבע ב"האנגר של רות דורית יעקובי", המלווה בספר וסרט "האישה של אלף הקולות" שמוקרן במקום. כמו כן ברובע: גלריית "מראה במדבר" של האמנים אלון ואביטל אהרוני המציעים סדנאות קרמיקה, אדמה וחרס וסיור במקום; מוזיאון הבובות והקומדיה דל ארטה של האמנים מירי ליבוביץ' ואדוארד שרוסטר; מוזיאון הזכוכית של האמן גדעון פרידמן המציע סיורים וסדנאות לכל הגילאים;"מעיין היצירה" סטודיו - גלריה וחנות קסומה לחומרי יצירה, בסטודיו תוכלו ליהנות מסדנאות לכל הגילאים ובגלריה ישנם תכשיטים ומוביילים של נופיה ; וכן סדנאות העבודה של האמנים נורה קובה (גלריית 'רוחות מדבר'), סדנת חרוזי הזכוכית של חלי כהן; גלריית 'שמיים וארץ' של האמנית נעמי מוטאי; סטודאיקה - הסטודיו ליודאיקה של רמי זמיר; חנות העתיקות של משה וקנין; יקב 'מדבר' בו ייפתח בקרוב בר יין ועוד. בערבי חמישי במהלך הקיץ מתקיים ברובע האמנים יריד "חמישי ברובע", בו פתוחות כל הגלריות לקהל הרחב, מתקיימים מופעים לילדים ולכל המשפחה וכן הופעות מוזיקליות.

אבישור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלב העיר ערד שוכן רובע אבישור – פנינה ארכיטקטונית המייצגת נאמנה את רוח הארכיטקטורה הישראלית של שנות ה-60. רובע זה תוכנן על ידי האדריכלים אדם אייל ודוד בסט, בהתאם לתוכנית האב. את הרובע, המכיל כ-600 יחידות דיור, חוצה רחוב להולכי רגל, שמצדדיו גני שעשועים, מבני ציבור ועוד. את הרובע מקיף כעין כביש טבעתי, שמפריד בין תנועת כלי הרכב לתנועת הולכי הרגל. טיפולוגיית הבינוי מורכבת מחצרות סגורות, המגנות מפני רוחות המדבר החזקות, ויוצרות הצללה לחצר. את תכנון הנוף לשכונה ביצע אדריכל הנוף צבי דקל, עבודה שעליה זכה בפרס קרוון בשנת 1973. תכנון הנוף מתאפיין בניצול חכם של מערך הבינוי, וכן חשיבה על תנאי האקלים המדבריים.

לבאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכונת לבאות ממוקמת במרכז העיר הדרומית, כוללת בניינים בני ארבע קומות לצד רבי קומות ובתי קרקע. בשכונה ממוקמת קופת חולים מכבי, בית הספר לבאות ובית הכנסת הספרדי של העיר. השכונה נגישה גם לקניון ערד ולבית הספר התיכון היחיד בעיר.

פנורמה של השכונה שקד בערד

שירותים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערד סניפי קופות חולים כללית, לאומית ומכבי. על יד בניין העירייה הוקם על ידי עסקני קהילת גור בשנות ה-2000 גם מרכז רפואי, על שם לאון ופרדה שאלר מלונדון ובו חדר מיון. המרכז משמש את כל תושבי האזור.
תחנת מגן דוד אדום ממוקמת בסמוך למרכז הרפואי.

תחנת משטרת ערד (האחראית על גזרת ערד וסדום), בפיקודו של קצין בדרגת רב-פקד, נמצאת גם היא על יד העירייה. בשנת 2007, זכתה משטרת ערד בתעודת הצטיינות על כך שהפחיתה משמעותית את כמות עבירות הרכוש בגזרתה.

אחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערד ידועה בנופה המדברי, ובאקלימה היבש הידוע בתכונות המרפא שלו. קרבתה למדבר יהודה מושכת מטיילים רבים שיוצאים ממנה כבסיס. בנוסף לכך, ערד ידועה באוויר הנקי שלה, ומהווה בשל כך מוקד משיכה לחולי אסתמה מכל רחבי הארץ. בעיר פועלת פנימיית "בית מזור" לילדים ונערים חולי אסתמה אשר משתלבים במערכת החינוך של ערד.

חגיגות הזמר העברי בערד, המתקיימות בעיר מדי שנה, מהוות מוקד משיכה לאלפי מבקרים מדי קיץ.

בשנת 1966 החלו אלי ורחל זיו, ממייסדי ערד, להוציא לאור עיתון מקומי בשם "כידוד", על שם ההר שעליו הוקמה העיר. "כידוד", שיצא לאור ברציפות עד 1989, נחשב לאחד מחלוצי המקומונים בישראל (קדמו לו רק שני מקומונים באילת). בשיאו הוא הופץ ב-3,000 עותקים מדי שבוע, שחולקו חינם במכולות, בקיוסקים ובמקומות נוספים.

כיום מופץ בערד עיתון ה"צבי" למגזר הכללי ועיתון "מידערד" למגזר הדתי והחרדי בעיר.

ערד ידועה בקשיי התעסוקה של תושביה, עקב ריחוקה ממקורות תעסוקה ומיעוט המפעלים ומרכזי התעשייה שבה. מרבית התושבים מתפרנסים מחנויות קמעונאיות קטנות בעיר, או ממלאכות כפיים מזדמנות. כמו כן, עקב חוסר התחרות של נקודות שיווק תחרותיות, מחירי הצריכה, המזון, והביגוד יקרים מאד[דרוש מקור].

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארץ הנגב - אדם ומדבר (1979), בעריכת אבשלום שמואלי, כרך 2, עמ' 575.
  2. ^ ירון בן-עזרא, מנכ"ל החטיבה להתיישבות
  3. ^ פרופיל עיריית ערד בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2005)
  4. ^ ארץ הנגב - אדם ומדבר (1979), בעריכת אבשלום שמואלי, כרך 2, עמ' 573.
  5. ^ וילנאי, זאב: אנציקלופדיית "אריאל", כרך 7, עם עובד (1979), ישראל. עמ' 6002–6003.
  6. ^ אהרון דולב, ערד - החזון והמחדל, מעריב, 7 באוקטובר 1966
  7. ^ פרופיל ערד באתר הלמ"ס


קואורדינטות: 31°15′36.72″N 35°12′49.32″E / 31.2602000°N 35.2137000°E / 31.2602000; 35.2137000