ערד

ערד
בניין עירית ערד
מחוז	הדרום
מעמד מוניציפלי	עירייה
ראש העירייה	טלי פלוסקוב
גובה ממוצע	‎570‏ מטר
תאריך ייסוד	1962
סוג יישוב	עיר בעלת 20 - 50 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2010:
- אוכלוסייה	23,733 תושבים
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎1.3%‏ לשנה
- צפיפות אוכלוסייה	255 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט	93,140 דונם
ערד
דירוג חברתי-כלכלי	5 מתוך 10
מדד ג'יני	0.4343
לאום ודת   79.8% יהודים   0.0% ערבים-מוסלמים   0.0% ערבים-נוצרים   0.0% דרוזים   20.2% אחרים (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2008)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 גילאי 0 - 4 7.0% גילאי 5 - 9 7.2% גילאי 10 - 14 8.2% גילאי 15 - 19 7.6% גילאי 20 - 29 14.0% גילאי 30 - 44 17.3% גילאי 45 - 59 18.1% גילאי 60 - 64 5.7% גילאי 65 ומעלה 15.0% (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2008)
חינוך סה"כ בתי ספר 14 –       יסודיים 10 –       על-יסודיים 6 תלמידים 3,654 –       יסודיים 2,026 –       על-יסודיים 1,628 מספר כיתות 154 ממוצע תלמידים לכיתה 24 (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2008)
http://www.arad.muni.il

מפת רחובות של העיר

מפת ייעודי קרקע, על פי התוכנית המקורית

מלון מרגוע בפאתי העיר

פסל סביבתי בתכנון יונה פיטלסון המאזכר סימון במרחב בדואי מסורתי, 7/04

עֲרָד‎ היא עיר במחוז הדרום בישראל. היא שוכנת על גבול מדבר יהודה, על רכס כידוד, בגובה של כ-600 מטר. שטח השיפוט שלה הוא 93,140 דונם, והיא העיר השלישית בגודל שטח שיפוטה בישראל. היא הוכרזה כעיר בשנת 1995.

גאוגרפיה ומיקום

ערד ממוקמת בצפון-מזרח הנגב ובדרום מדבר יהודה, במערב רכס כידוד ובמישור ערד. 23 ק"מ מדרום מזרח לה – מלונות ים המלח, וכ-45 ק"מ מערבה – העיר באר שבע. ערד גובלת במועצה האזורית תמר, והמועצה המקומית הקרובה ביותר היא כסיפה. מועצה אזורית תמר גובלת את ערד ממזרח, ומועצה אזורית אבו בסמה – ממערב. דרך ערד עוברים כביש 31 וכביש 3199 למצדה.

ערד ממוקמת בגובה של כ-610 מ' מעל פני הים; הנקודה הנמוכה ביותר היא 361.5 מ', והגבוהה – 631 מ', עם נקודת ציון של 600 מ' בהר כידוד. בעיר מספר נחלים אכזבים, לרבות נחל צאלים, יעלים, כידוד, חסד, קינה, מלחתה ופראים. מערב העיר ערד מורכבת מאדמת לס, ומזרחה מורכב בעיקר מסלעי משקע, כגון גיר, צור ודולומיט.

כמות הגשם הממוצעת בערד היא כ-130 מ"מ בשנה.

היסטוריה

ב-23 בינואר 1921 ניתן אישור מהשלטון המנדטורי לחיילים משוחררים מהגדודים העבריים להקים במקום יישוב. תשעה גברים ושתי נשים הגיעו לאתר, והחלו בבניית יישוב וחיפוש מים. לאחר ארבעה חודשים נכשלה היוזמה - מים לא נמצאו במקום, וההתיישבות ננטשה.

בראשית שנות השישים הוחל בתכנון חבל ערד, שבמרכזו העיר ערד. לראש צוות ההקמה התמנה ב-1960 אריה (לובה) אליאב, והוא הקים את משרדיו ושכונת מגורים ראשונה זמנית במרכז החבל, של מה שתהיה לימים העיר ערד. לראש צוות התכנון מונה האדריכל אלכסנדר שר. בין המהנדסים, חברי צוות ההקמה, היה אברהם (בייגה) שוחט. ב-1961 סיים לובה אליאב את תפקידו ועימו פרש צוות התכנון הראשון. מיד לאחר מכן מונה צוות תכנון חדש בראשותו של האדריכל יונה פיטלסון.‏ מקור השם "ערד" הוא בספר במדבר פרק כ"א פסוק א': "וישמע הכנעני מלך ערד והוא יושב בנגב בארץ כנען". בקרבת ערד החדשה נמצאת העיר העתיקה תל-ערד, שבה נחשפו שרידי ישוב מהתקופה הכנענית לפני כ-5,000 שנה ומהתקופה הישראלית לפני כ-3,000 שנה.

מיקומה של ערד נקבע במטרה לאכלס את השטח הריק בצפון-מזרח הנגב. הכוונה הייתה שתשמש מרכז לחבל התיישבותי חדש, הוא חבל ערד (ראה עיירת פיתוח). תכנון התעסוקה התבסס על מפעלים ועל תיירות מרפא באזור ים המלח, עין בוקק ומישור רותם. עם זאת לא נלקחה בחשבון העובדה כי העיר יושבת על מרבץ פוספטים גדול (כנראה מהגדולים בארץ), דבר שגורם לדליפת גז רדון בקומת הקרקע ובמרתפים בבתי העיר.

בשנת 1962 הגיעו אל ערד המתיישבים הראשונים, שבאו ברובם למקום על פי הוראת מדינת ישראל. מועד תחילת ההתיישבות במקום נקבע (לאחר דחיה) ליום 11 בנובמבר 1962, אולם משפחה ראשונה הגיעה ליישוב כבר בחודש אוקטובר‏. כוונת הממשלה הייתה להקים במקום יישוב שתושביו יעבדו בקידוחי גז טבעי ונפט. העיירה קמה עם תכנון אדריכלי דקדקני שנמשך כחצי שנה וועדת קליטה שאישרה מכירת דירות רק לבעלי מקצוע שהוגדרו כמתאימים. לאחר שנים, כשהתפתח במקום שוק דירות יד שנייה, נעלמה יכולת השפעתה של הוועדה, והיא בוטלה.

כבר בשנותיה הראשונות, קלטה העיירה הקטנה עולים חדשים, שהגיעו מרומניה וממדינות אחרות, אולם קצב גידול האוכלוסיה במקום, כמו גם מקורות תעסוקה אפשריים, היה רחוק מן התחזיות. בשלהי שנת 1966 גרו במקום פחות מ-2,500 תושבים, אף שהתחזית היתה כי באותו מועד יהיו ביישוב מעל 10,000 תושבים. בסוף שנות השישים, הוקם בעיר אולפן ייחודי, בשם מכון ווג'ס, שבו למדו אקדמאים יהודיים מכל העולם, אך בעיקר מארצות דוברות אנגלית. משנת 1971 הגיעו לערד עולים חדשים ממדינות נוספות: ארצות הברית, קנדה, ברית המועצות, דרום אפריקה, ואתיופיה. באותה תקופה התיישבו בעיירה גם כמה משפחות מקהילת העבריים (שמושבה בעיקר בדימונה). כך נוצר בעיר פסיפס רבגוני ומרתק של תרבויות וגלויות.

בשנות התשעים הגיעו למקום אלפי עולים מברית המועצות לשעבר, ותוך שנים אחדות הורכבה העיירה בעיקר מעולים חדשים: יותר מ-50% מהתושבים. ביוני 1995 היא הוכרזה כעיר, במעמד יצחק רבין, ראש הממשלה דאז. ביולי 1995 נהרגו באסון פסטיבל ערד שלושה בני נוער. בשנת 1995 נפתחו כמה מרכזים לקליטת עולים בשכונת "חלמיש" וליד שכונת "מעוף" וכיום יש חמישה מרכזים. המרכז שב"חלמיש" קולט רק עולים מאתיופיה וזה שליד "מעוף" קולט לרוב עולים חדשים מרוסיה. כיום קיימות בעיר קהילות של חסידויות גור וחב"ד.

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2010, יש בערד 23,733 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.3%‏.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2008, העיר מדורגת 5 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשס"ח (2008-2007) היה 44.2%. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2007 היה 6,006 ש"ח (ממוצע ארצי: 6,743 ש"ח).

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

אדריכלות

ההיבט האורבני: ערד שייכת לדור הערים החדשות אשר הוקמו במדינת ישראל עם ראשיתו של העשור השני להקמתה. לראש צוות תכנון-העיר מונה האדריכל יונה פיטלסון, אשר יצר עיר בדגם לינארי, המתייחסת באופן מלא למרחב שסביבה. כמו כן, הושם דגש במערכות התחבורה, וזאת על ידי הפרדה מוחלטת בין תנועת הולכי הרגל המתבצעת בתוך שכונות המגורים עצמן ותחת הצללה מרבית, בעוד תנועת כלי הרכב מתבצעת בכבישים חיצוניים לשכונות המגורים. באמצע שנות ה-60 הוחל בפרויקט מגורים צמודי קרקע, שהיווה למעשה אב-טיפוס לשכונות "בנה ביתך" של סוף שנות ה-70.

במהלך השנים, הוזנחה ונפגעה תוכנית האב המקורית והנחיותיה טושטשו. יחד עם זאת, עדיין ניתן למצוא בעיר את איכויותיה הארכיטקטוניות והאורבניות. כגון האנדרטה שמוצבת בכניסה לעיר ומול השוק.

ההיבט הארכיטקטוני: על פי הנחיותיה של תוכנית האב לעיר ערד, נדרשה חזית הבניין להכיל לפחות 60% ציפוי באבן מקומית. אלמנט זה הביא לכך שנוצר קו מאחד בין בתיה השונים של העיר, ובנוסף חיבר את הבתים אל המרחב הסובב אותם. ברחבי העיר נעשו מספר פרויקטים ארכיטקטוניים אשר היוו מעין ניסויים במערכות מגורים. דוגמה לדבר ניתן למצוא בשכונת "בתי הפטיו" הממוקמת בלב "רובע יעלים" הוותיק. ייחודן של יחידות דיור אלו, הנו בכך שלכל יחידה הוקצתה חצר רחבת ידיים (פעמים אף בגודל שווה לגודל הדירה עצמה) התחומה מכל עבריה בקירות גבוהים - כך שבבוא היום, עם גידולה של המשפחה, ניתן יהיה לסגור את החלל ולהרחיב את חלל הדירה. פרויקט "בתי הפטיו" הנחשבים עד היום לאחד מהדוגמאות המובהקות לניסיונות המרתקים שנעשו בארכיטקטורה הישראלית בשנותיה הראשונות של המדינה, מצוי כיום במצב של הזנחה הן מצד דיירי המקום והן מצד העירייה.

שכונות ורובעים

לרוב השכונות בערד ניתן שם הקשור לנושא מסוים, כשכל שמות הרחובות בהן עוסקים בנושא. שכונות יוצאות הדופן הן השכונות הראשונות ושכונות המרכז (ראשונים, נעורים, אבישור, טללים, יעלים ולבאות). שאר השכונות הן: גבים, בה הרחובות קשורים בגופי מים, חלמיש – בפירות, מעוף – בציפורים, שקד – בפרחים, רותם – באבנים, חצבים – בנושאי צבא, והרדוף – בגופים גבוהים. מדרום לכביש 31 שוכן אזור התעשייה של העיר, המחולק לאזור תעשייה זעירה בצפון, ואזור תעשייה כבדה, שבמערבו שוכן רובע האמנים "אשת לוט".

רובע האמנים

ברובע זה, הקרוי "אשת לוט", חברו אמנים תושבי ערד לקהילה יוצרת בעלת רגישות חברתית וסביבתית גבוהה. הרובע, המשלב יצירה, אמנות ואווירה מדברית ממוקם בקצה המערבי של אזור התעשייה, על אם הדרך היורדת אל ים המלח ומצדה.בשנת 2008 נפתחה תצוגת קבע ב"האנגר של רות דורית יעקובי", המלווה בספר וסרט "האישה של אלף הקולות" שמוקרן במקום.

אבישור

בלב העיר ערד שוכן רובע אבישור – פנינה ארכיטקטונית המייצגת נאמנה את רוח הארכיטקטורה הישראלית של שנות ה-60. רובע זה תוכנן על ידי האדריכלים אדם אייל ודוד בסט, בהתאם לתוכנית האב. את הרובע, המכיל כ-600 יחידות דיור, חוצה רחוב להולכי רגל, שמצדדיו גני שעשועים, מבני ציבור ועוד. את הרובע מקיף כעין כביש טבעתי, שמפריד בין תנועת כלי הרכב לתנועת הולכי הרגל. טיפולוגיית הבינוי מורכבת מחצרות סגורות, המגנות מפני רוחות המדבר החזקות, ויוצרות הצללה לחצר. את תכנון הנוף לשכונה ביצע אדריכל הנוף צבי דקל, עבודה שעליה זכה בפרס קרוון בשנת 1973. תכנון הנוף מתאפיין בניצול חכם של מערך הבינוי, וכן חשיבה על תנאי האקלים המדבריים.

לבאות

שכונת לבאות ממוקמת במרכז העיר הדרומית, כוללת בניינים בני ארבע קומות לצד רבי קומות ובתי קרקע. בשכונה ממוקמת קופת חולים מכבי, בית הספר לבאות ובית הכנסת הספרדי של העיר. השכונה נגישה גם לקניון ערד ולבית הספר התיכון היחיד בעיר.

שירותים

בערד סניפי קופות חולים כללית, לאומית ומכבי. על יד בניין העירייה הוקם בשנות ה-2000 גם מרכז רפואי, על שם לאון ופרדה שאלר מלונדון, ובו חדר מיון. תחנת מגן דוד אדום ממוקמת בסמוך למרכז הרפואי.

תחנת משטרת ערד (האחראית על גזרת ערד וסדום), בפיקודו של קצין בדרגת רב-פקד, נמצאת גם היא על יד העירייה. בשנת 2007, זכתה משטרת ערד בתעודת הצטיינות על כך שהפחיתה משמעותית את כמות עבירות הרכוש בגזרתה.

אחר

ערד ידועה בנופה המדברי, ואקלים יבש הידוע בתכונות המרפא שלו. קרבתה למדבר יהודה מושכת מטיילים רבים שיוצאים ממנה כבסיס. בנוסף לכך, ערד ידועה באוויר הנקי שלה, ומהווה בשל כך מוקד משיכה לחולי אסתמה מכל רחבי הארץ. בעיר פועלת פנימיית "בית מזור" לילדים ונערים חולי אסתמה אשר משתלבים במערכת החינוך של ערד.

חגיגות הזמר העברי בערד, המתקיימות בעיר מדי שנה, מהוות מוקד משיכה לאלפי מבקרים מדי קיץ.

בשנת 1966 החלו אלי ורחל זיו, ממייסדי ערד, להוציא לאור עיתון מקומי בשם "כידוד", על שם ההר שעליו הוקמה העיר. "כידוד", שיצא לאור ברציפות עד 1989, נחשב לאחד מחלוצי המקומונים בישראל (קדמו לו רק שני מקומונים באילת). בשיאו הוא הופץ ב-3,000 עותקים מדי שבוע, שחולקו חינם במכולות, בקיוסקים ובמקומות נוספים.

העיתון הנוכחי של ערד הוא

	עיתון הצבי

.

תוכן העיתון עוסק בכתבות על ערד, בעיקר על פיתוח, בנייה ותעשייה בערד. כעת מתפתח במרכז ערד פרוייקט.

ערים תאומות

• ברלינגטון, ורמונט, ארצות הברית
• וילמינגטון, דלאוור, ארצות הברית
• דינסלאקן, גרמניה

גלריית תמונות

• 

  תוכנית העיר ערד, על גבי ברכת שנה טובה, 1962

• 

  מעבר להולכי רגל בלב שכונת בתי הפטיו הייחודית לערד, 7/04

• 

  בית הכנסת שקד בערד

• 

  בית הקולנוע "אורון", בתכנון האדריכל מנחם כהן, 7/04

• 

  מראה המפגש בין המדבר לבין שכונותיה הוותיקות של ערד, 7/04

• 

  אי תנועה בערד - לראשונה נעשה שילוב בין תכנון תנועה לחומרים מקומיים, תכנון: יונה פיטלסון

• 

  קניון ערד

• 

  פסל סביבתי של יגאל תומרקין במזרח היישוב (הקמת הפסל מומנה במקור על ידי תושבי היישוב), 5/08

• 

  פנים קניון ערד, 5/08

• 

  שרידי מלון מצדה, מהמפוארים והמבוקשים בעיר, כיום נטוש והרוס, 5/08

• 

  אחד מצריפי המגורים הראשונים שנותרו באתר בו התגוררו חלוצי ערד בראשית שנות ה-60

• 

  בכיכר המרכזית ברובע אבישור, 12/10

• 

  המרכז העירוני, 12/10

• 

  שביל הולכי רגל באחת מהשכונות הוותיקות ביישוב, 5/08

• 

  שלג בערד - הנוף ממזרח לרח' נוף, 2008

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ערד

• אתר העיר
• ערד במרכז המידע להתיישבות בנגב
• יאיר אטינגר, תושבי ערד מאמינים בעצמם, לא בפוליטיקאים, באתר הארץ, 26.10.2007
• סקירה אדריכלית על תכנון רובע אבישור בערד באתר 'חלון אחורי', 1/2011

הערות שוליים

_{קואורדינטות: 31°15′37″N 35°12′49″E}