משתמש:ברק ליבא
תרפיית קבלה ומחוייבות (ceptance commitment therapy- ACT)[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעילות הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם כיום עשרות מחקרים הבוחנים את יעילותם והשפעותיהם של התערבויות ACT על ניהול אורח חיים, התמודדות עם מחלה, גמישות פסיכולוגית ועוד, על אוכלוסיות מגוונות, כגון, אוכלוסיות הסובלות ממחלות כרוניות ומחלות ארוכות טווח (איידס ואפילפסיה, למשל), אוכלוסיות. הסובלות מפסיכופתולוגיות (למשל, חרדה, דיכאון וOCD), אוכלוסייה רחבה הסובלת מלחץ מעבודה ועוד.
במטא-אנליזה משנת 2016 בחנו את השפעותיהן של התערבויות ACT על נבדקים עם מחלות כרוניות ומחלות ארוכות טווח (כגון: איידס ואפילפסיה ) וניסו להעריך את איכותן ויעילותן של התערבויות אלו. נמצא כי יישום טיפולי של ACT יכול להיות יעיל לשיפור ההורות לילד עם מחלה כרונית, לשליטה בהתקפי אפילפסיה, לגמישות פסיכולוגית ולניהול אורח חיים. אך עם זאת, כותב המאמר ציין כי קיימת בעיתיות לגבי יכולת ההסקה על יעילות הטיפול ממספר סיבות: לרוב לא השתמשו בקבוצות ביקורת רנדומליות ומספר הנבדקים שהשתתפו בניסויים היה קטן ולכן נזקקו לגודל אפקט מאוד גדול על מנת להראות שיש יעילות לטיפול. בנוסף, מספר המפגשים הטיפוליים היה מועט ואף הרבה פעמים הטיפול ניתן לנבדקים בצורה לא יעילה (דרך הטלפון או בטיפול קבוצתי), לכן גודל האפקט הנמוך יכול לנבוע מאופן מתן הטיפול, אשר היה לקוי בחלקו..[1]
במטא-אנליזה נוספת משנת 2016, בדקו את יעילות טיפול הACT על נבדקים הסובלים מדיכאון ו/או חרדה. נמצא כי הטיפול יעיל, לפחות בצורה מתונה, כנגד סימפטומים של דיכאון או חרדה, בהשוואה לקבוצות ביקורת אקטיביות ופסיביות שכללו: הקהיה שיטתית, טיפול קוגנטיבי, הרפיה מודרכת, טיפול קוגנטיבי התנהגותי, טיפול אודיולוגי-שמיעתי ורשימת המתנה. (אך עם זאת, לא קיימים מספיק עדויות על מנת להסיק שהטיפול מתאים כטיפול ראשוני לטיפול בחרדה ודיכאון או בהשוואה לסוגי טיפול אחרים מוכרים..[2]
במטא-אנליזה משנת 2014, בדקו את יעילות טיפול הACT על מטופלים עם הפרעות פסיכיאטריות, הפרעות סומטיות ולחץ בעבודה. בעת השוואה בין קבוצות הניסוי לקבוצות ביקורת מצאו תוצאות חיוביות של הטיפול על גורמים כגון סיפוק מהחיים ותהליכי ניתוח אירועים. בנוסף, נמצא כי הטיפול יעיל לעומת קבוצת ההמתנה, קבוצת הפלסבו וקבוצת הטיפול הרגילה (קבוצה בה הנבדקים המשיכו כרגיל בחייהם והם בחרו קבלה או אי קבלה של טיפול). ההנחה הרווחת היא כי טיפול בשיטתACT טרם קיבל ביסוס מחקרי מספק על מנת להתאים להפרעות ספציפיות אך כן יש לו פוטנציאל להיות יעיל ל:דיכאון, כאב כרוני, סימפטומים פסיכוטיים, OCD, הפרעות חרדה , התמכרות לסמים ולחץ בעבודה. כמו כן כאשר השוו טיפול ACT לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) לא נמצא אף גורם המעיד כי ACT תורם בצורה מובהקת יותר בהשוואה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי.[3]
במטא-אנליזה משנת 2014, בחנו גם את השפעת יעילות טיפול הACT על הפרעות סומטיות ולחץ בעבודה. החוקר השווה את הסקירה הנוכחית למטא אנליזה קודמת שלו (נערכה ב2008), בתוצאות לא נמצא שיפור משמעותי באיכות המתודולוגית של המחקר חוץ מבמדד של מספר המטופלים. פרט לכך, מחקרים על טיפול בהפרעות סומטיות ולחץ בעבודה הראו גודל אפקט משמעותי יותר מאשר מחקרים על הפרעות נפשיות. מחקרים שנעשו באירופה הציגו אפקטים גדולים יותר מאלה שנעשו בארה"ב. למרות זאת, גודל האפקט של יעילות הטיפול פחת (לעומת הסקירה שלו מ2008). בהשוואת טיפול ACT לטיפולים התנהגותיים או קוגניטיביים שונים, נמצא כי גודל האפקט קטן יותר ועל כן יעילות הטיפול פחתה.[4]
הערות שולים
- ^ Graham, C. D., Gouick, J., Krahé, C., & Gillanders, D., A systematic review of the use of Acceptance and Commitment Therapy (ACT) in chronic disease and long-term conditions, Clinical psychology review 46, 2016, עמ' 46-58
- ^ Hacker, T., Stone, P., & MacBeth, A., Acceptance and commitment therapy–do we know enough? Cumulative and sequential meta-analyses of randomized controlled trials, Journal of affective disorders 190, 2016, עמ' 551-565
- ^ Davis, M. L., Morina, N., Powers, M. B., Smits, J. A. J., & Emmelkamp, P. M. G., A meta-analysis of the efficacy of acceptance and commitment therapy for clinically relevant mental and physical health problems, Psychotherapy and Psychosomatics 84, 2014, עמ' 30-36
- ^ Öst, L. G., he efficacy of acceptance and commitment therapy: an updated systematic review and meta-analysis, Behaviour research and therapy 61, 2014, עמ' 105-121