משתמש:יוסאריאן/ארגז חול/ההפצצה על הירושימה ונגסאקי

הפצצתה הגרעינית על הירושימה ונגסאקי היו תקיפות גרעיניות אותן ביצעה ארצות הברית על האימפריה היפנית בשלהי מחלמת העולם השניה ב-6 באוגוסט וב-9 באוגוסט 1945. ההתקפה היתה הפעם היחידה בהיסטוריה בה הופעל נשק גרעיני במהלך מלחמה.

נגסאקי

נגאסקי לפני ואחרי הטלת פצצת האטום

נגסאקי היא אחת משתי הערים היפניות שעליהן הטילה ארצות הברית פצצת ביקוע גרעיני ("פצצת אטום") בסוף מלחמת העולם השנייה. הפצצה על הירושימה - "ילד קטן" - הוטלה ב-6 באוגוסט 1945, שלושה ימים לאחר מכן, ב-9 באוגוסט, הונחתה על עיר הנמל הנוצרית נגסאקי, בה רוכזו מפעלי התעשייה הצבאית של יפן, הפצצה השנייה, פצצת פלוטוניום- "איש שמן".

המטרה הראשית של המפציץ הייתה העיר קוֹקוּרה, אולם כשהגיע הטייס קולונל פול טיבטס אל תחומה גילה שהיא מכוסה בשכבת עננים. האזורים התעשייתיים ליד נגסאקי היו מטרתו המשנית. הנזק לנגסאקי היה פחות מזה שנגרם להירושימה, בגלל פני שטחה ההרריים, על אף שהפצצה שהוטלה עליה הייתה בעוצמה גדולה יותר. היא התפוצצה בדיוק מעל פרבר אורקאמי, המקום שבו הייתה קתדרלת אורקאמי, בשעתה הקתדרלה הגדולה ביותר במזרח אסיה.

74,800 נהרגו באותו יום[1]. גל ההדף של הפצצה הצביע על עוצמת נפץ של 120 אלף טונות של חומר נפץ רגיל (טי-אן-טי), וטמפרטורה הגבוהה פי-ארבע מזו של מרכז השמש. הנזק האיום שהטילה הפצצה נמשך שנים רבות לאחר הפגיעה, ורבים מתושבי נגאסקי ממשיכים עד היום לסבול ממחלות גנטיות למיניהן בגלל ההקרינה הרדיואקטיבית שנוצרה באירוע.

הפולמוס על צדקת הטלת הפצצות על הירושימה ונגאסקי

מאז סיום מלחמת העולם השנייה ועד היום, קיים ויכוח על הנחיצות והלגיטימיות של הפצצת הירושימה ונגאסקי. רבים מבקרים את ההפצצה ורואים בה פשע מלחמה. מנגד, יש הרואים בה כורח צבאי ומדיני.

מבקריה של התקיפה, עמם נמנים הגנרל דאגלס מקארתור והנשיא דווייט אייזנהאואר, טענו כי היפנים כבר הוכרעו למעשה בטרם הטלת הפצצה ותבוסתם הייתה מובטחת, ולכן הטלתה לא הייתה מוצדקת. אחרים טענו כי על האמריקאים הייתה חובה לנסות להרתיע את היפנים על ידי הטלת הפצצה על שטח בלתי מאויש, בטרם ישתמשו בפצצה נגד אוכלוסייה אזרחית (רעיון כזה הועלה בטרם הטלת הפצצה, על ידי הפיזיקאי מקס בורן שהציע להטילה על ההר היפני הקדוש פוגי'אמה). רבים ממבקרי ההפצצה מאמינים כי החלטת ארצות הברית הושפעה ממניעים אחרים כגון הרתעת הסובייטים באמצעות הדגמת יכולת, בדיקת השפעות הנשק הגרעיני, נקמה על התקפת היפנים על פרל הארבור או הצדקת השקעת 2 מיליארד דולר בפרויקט מנהטן.

בתגובה לביקורת, טענו האחראים להפצצה ותומכיהם כי היא הייתה מהלך הכרחי שבא להביא לסיומה של המלחמה. הנשיא טרומן הסביר מאוחר יותר שהפצצה הוטלה על מנת למנוע את מותם של מיליון חיילים אמריקנים במלחמה הנואשת שהיו היפנים מנהלים על מנת למנוע את כיבוש מולדתם. צ'רצ'יל אמר כי הפצצה, שההתמודדות איתה היא למעלה מכוחותיה של אומה, יכולה הייתה לשמש מוצא של כבוד ליפנים להיכנע מבלי לחוש תחושת חרפה. תומכי ההפצצה טוענים כי הטלת הפצצה על שטח ריק לא הייתה מביאה לסיום המלחמה שכן היפנים לא נכנעו גם אחרי השמדת הירושימה, והצמרת הצבאית סירבה להיכנע גם אחרי הפצצה שהוטלה על נגאסקי, ושינתה דעתה רק בהתערבות הקיסר הירוהיטו. בעלי עמדה זו רואים את הכניעה כקשורה בהכרה היפנית כי הפצצת הירושימה אינה מאורע מבודד וחד פעמי ושאי כניעה תביא להמשך הרס יפן באמצעות נשק גרעיני (למעשה, לאחר הטלת הפצצה על נגאסקי לא הייתה לארצות הברית פצצה שלישית מוכנה לשימוש בשל הקושי בהפקת חומר הביקוע, אך סביר להניח שהיפנים לא ידעו זאת).

מבחינה משפטית ומוסרית, ההתקפה על הירושימה היוותה הפרה חמורה של עקרון חסינות האזרחים במלחמה. אולם, אם נרחיב את ההסתכלות נראה כי עיקרון זה הופר באופן עקבי במלחמת העולם השנייה על ידי כל הצדדים. בעלות הברית הפרו אותו בצורה שיטתית בהפצצת מרכזי אוכלוסייה. הפצצת דרזדן ב-1945, שלא עשתה שימוש בנשק גרעיני, הייתה קטלנית והרסנית לא פחות מהפצצת הירושימה. מדינות הציר פגעו בחסינות הלא לוחמים באופן חמור לאין ערוך, ופשעיהם של היפנים, במלחמה וקודם לה, בפרט בסין ובפיליפינים לא נפלו בהרבה מפשעי גרמניה בעלת בריתם. למרות זאת, הפצצת הירושימה נטבעה בזיכרון ההיסטורי כאירוע בולט ומעורר מחלוקת.