משתמש:מקסים מלקוש/אלכסנדר גליץ'

אלכסנדר גליץ', רוסית: Алексáндр Аркáдьевич Гáлич, שנות חייו: 1977-1918. משורר, מחזאי, תסריטאי, פזמונאי וזמר סובייטי ממוצא יהודי שכתב ברוסית. גדול הבארדים הרוסיים.

שם עט

אלכסנדר גליץ' זה שם עט של אלכסנדר ארונוביץ' גינזבורג (רוסית:Алексáндр Арóнович Г'инзбург). שם עט גליץ' מורכב מראשי תיבות של שם משפחתו (גינזבורג) ושמו (אלכסנדר). הסייומת "יץ' " נלקחת מכינויו הרוסי על פי שם אביו (ארונוביץ' שזה אומר "בן אהרון").

תולדות חיים

אלכסנדר גינזבורג נולד ב-19 באוקטובר 1918 בעיר דניפרופטרובסק (בשנת לידתו שמה של העיר היה יקטרינוסלב, רוסית: Екатеринослáв). אביו אהרון גינזבורג (Арóн Семёнович Г'инзбург) היה עובד ככלכלן ואמו פאני וקסלר (Фáнни Борисовна Векслер) היתה מורה באקדמיה למוזיקה העירונית. בשנת 1923 עברה המשפחה למוסקבה. כשסיים את הלימודים בכיתה ט' התקבל גליץ' למכון ללימודי הספרות על שם מקסים גורקי. בו בזמן התקבל גם לאולפן לאופרה ודרמה על שם קונסטנטין סטניסלבסקי. את המכון לספרות הוא עזב בקרוב ואת האולפן עזב אחרי 3 שנים ובשנת 1939 עבר לאולפן-תיאטרון של המחזאי אלכסיי ארבוזוב. בפברואר של 1940 האולפן הציג את ההצגה הראשונה שלו "העיר עם עלות השחר". גאליץ' היה ממחברי המחזה וזה נעשה להופעת-טירון שלו כמחזאי.

כשפרצה המלחמה היה מגוייס גליץ' לצבא, אבל כשגילו לו מום לב מולד, שחררו אותו מהצבא ושלחו לדרום רוסיה. בעיר גרוזני הוא היה עובד בתיאטרון עד דצמבר של 1941 כשעבר לטשקנט. שם המחזאי ארבוזוב היה מאייש תיאטרון חדש ולכן הזמין את תלמידיו. בתקופה מוקדמת כתב גליץ' מחזות ותסריטים לכמה סרטים, ביניהם הסרט "הרצה על פני הגלים" המבוסס על הרומן של אלכסנדר גרין.

בסוף שנות ה-50 מתחיל גליץ' לחבר את השירים. הוא היה מבצע אותם בעצמו והיה מלווה אותם בניגון גיטרה. בראשונה היה מושפע במידה רבה מרומנסה של אלכסנדר וורטינסקי. במשך הזמן התפלג ונעשה לאחד המשוררים הבולטים בסוגה חדשה - שירת המחברים (sung poetry, bards). הסוגה נעשתה פופולרית במיוחד אחרי הופעת הרשמקולים.

השירים הראשונים של גליץ' היו תמים מבחינה פוליטית אבל גם הם כבר לא היו מתאימים לאסתטיקה רשמית של ברית המועצות. זו היתה נקודת השבירה ביצירתו של הסופר המוצלח. במיוחד השפיע עליו האירוע עם המחזה שלו "שקט הימאים" שלא נערכה הצגת בכורה שלו. המחזה היה נכתב לתיאטרון "בן זמננו" ("Современник") ואחרי כל החזרות הייתה כבר מוכנה להופעה אך פתאום אסרו על הצגתה. את האירוע גליץ' תאר אחר כך בסיפור "חזרה כללית". הרשויות אמרו שגליץ' מציג את תפקידם של היהודים במלחמת העולם השניה באופן מסולף.

אחרי האירוע גליץ' החריף את השירים שלו מבחינה פוליטית והופיעה בהם המחאה. זה הוביל אותו לסכסוך עם השלטון. אסרו עליו לשיר בפומבי או להוציא תקליטים. הספיקו להוציא לאור את חיבוריו. אף על פי כן הוא המשיך לחבר ולבצע. הוא היה שר בהופעות בדירות פרטיות. את השירים שלו הקליטו החברים שהיו מפיצים את קלטות השמע בחשאי והפופולריות שלו רק התחזקה. בשנת 1969 בית הוצאת ספרים אחד הוציא לאור את ספר שיריו של גליץ'. מפני זה (בשנת 1971) סילקו את הסופר מאגודת הסופרים של ברית המועצות שבה הוא כיהן משנת 1958. כבר בשנת 1772 סילקו את גליץ' גם מאגודת עובדי הקולנוע. בשנה זו עבר את התקף הלב השלישי בחייו.

בשנת 1974 נאלץ גליץ' להגר. כל יצירותיו שפורסמו קודם היו נאסרות בברית המועצות. גליץ' נסע לנורווגיה ומשם עבר למינכן בה היה עובד ברדיו אירופה החופשית. אחר כך התגורר בפריז בה נהרג ב15 לדצמבר בשנת 1977. הוא היה נפגע בחשמל כשניסה לתקן את האנטנה.

מותו המסתורי של גליץ'

ישנן גרסאות סותרות ובלתי מאומתות לגבי מותו. לפי גרסה אחת גליץ' היה נהרג בידי סוכני הק.ג.ב. משום שהיה מפריע למשטר בפעילות הדיסידנטית שלו. לפי גרסה אחרת וסותרת הוא היה נהרג בידי סוכני הCIA. אומרים שגליץ' היה מאוד מתגעגע אל המולדת ולכן היה משתדל לחזור. חזרתו היתה אמורה לפגוע בתנועה דיסידנטית בברית המועצות כי הדיסידנטים לא היו חוזרים במחאה נגד המשטר. בכל זאת החברים של גליץ' שהיו מבקרים בדירתו 20 דקות אחרי מותו היו מביעים את השתכנעותם כי מותו לא היתה נגרמת אלא במקרה אסון.

"קדיש"

שיא יצירתו הפואטית של גליץ' הוא הפואמה "קדיש" המוקדשת לזכרון נשמתו של הסופר, הרופא והפדגוג הפולני הגדול יעקוב גולדשמיט (יאנוש קורצ'אק), שהיה נהרג יחד עם חניכיו מהפנימייה "בית היתומים" (ורשה) במחנה ההשמדה טרבלינקה.

קטגוריה:יהודים סובייטים קטגוריה:יהודים רוסים קטגוריה:משוררים יהודים קטגוריה:משוררים סובייטים קטגוריה:משוררים רוסים