גרוזני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גרוזני
Сольж-ГIала
Coat of Arms of Grozny (Chechnya).png
סמל העיר
Flag of Grozny (Chechnya).png
ממורכזפוטומונטז' של העיר
מדינה / טריטוריה Flag of Russia.svg  רוסיה
רפובליקה Flag of the Chechen Republic.svg  צ'צ'ניה
ראש העיר מוסלים חוצ'ייב
תאריך ייסוד 1818
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

271,573‏  (נכון ל-2010)
קואורדינטות 43°19′00″N 45°41′00″E / 43.3166666666667°N 45.6833333333333°E / 43.3166666666667; 45.6833333333333קואורדינטות: 43°19′00″N 45°41′00″E / 43.3166666666667°N 45.6833333333333°E / 43.3166666666667; 45.6833333333333
אזור זמן UTC +3
http://grozny-virtual.su

גרוזנירוסית: Грозный, בצ'צ'נית: Сольж-ГIала) היא בירת הרפובליקה הצ'צ'נית בפדרציה הרוסית. נמצאת בהרי קווקז בדרום-מערב רוסיה על נהר סונג'ה, יובלו של נהר טרק. דרך העיר עוברת מסילת ברזל מרוסטוב על דון לבקו וצינור נפט מאזרבייג'ן למרכז רוסיה. אוכלוסיית העיר מונה 271,573 בני אדם (2010), המהווים פחות ממחצית אוכלוסיית העיר כפי שהייתה בשנת 1991.

שם העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם גרוזני ניתן על ידי גנרל רוסי אלכסיי ירמולוב שנלחם בצ'צ'נה והקים במקום מבצר שממנו יותר מאוחר נהייתה עיר. לאחר מותו של נשיא צ'צ'ניה העצמאית הראשון ג'וחר דודייב ב-1996 החליטו יורשיו לשנות את שם העיר לג'וחר, אך שינוי השם לא הוכר על ידי הרוסים ובעולם. לאחר מותו של הנשיא הצ'צ'ני הפרו-רוסי אחמד קדירוב הפרלמנט הצ'צ'ני הצביע על שינוי השם ל"אחמד גהלה", אך בנו של אחמד, רמזן קדירוב, ראש ממשלת צ'צ'ניה החדש, הטיל וטו על ההחלטה, כך שהשם הרשמי נשאר גרוזני.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1818 מאחז גרוזניה הוקם על ידי הקוזקים של טרק על הנהר סונז'ה במסגרת מלחמת קווקז. לאחר ניצחון הרוסים המבצר איבד מחשיבותו ושמו שונה לגרוזני. ב-1893 נסללה דרך העיר מסילת ברזל מרוסטוב על דון לאזרבייג'ן, ונבנה צינור נפט מבקו למרכז רוסיה. הדבר הביא להתפתחות ניכרת של העיר, מספר תושביה צמח מ-15,600 ב-1897 ל-30,400 ב-1913. יום לאחר מהפכת נובמבר ב-1917 העיר נכבשה על ידי הצבא האדום, אך אלו נאלצו למסור את העיר לצבא המתנדבים של אנטון דניקין ב-4 בפברואר 1919. ב-17 במרץ 1920 נכבשה שוב על ידי האדומים. היא צורפה לרפובליקה האוטונומית הצפון-קווקזית, והוכרזה כבירת המחוז הצ'צ'ני האוטונומי. מרבית אוכלוסיית העיר בתקופה זו הייתה מורכבת מקוזאקים, אותם זיהו הקומוניסטים כאויבי המשטר, ולכן עודדה הגירה צ'צ'נית לעיר, אותם ראה השלטון כאויבים פחות חמורים. מ-1934 שונה שם האזור למחוז האוטונומי של צ'צנו-אינגושטיה, ומ-1936 המחוז האוטונומי הפך לרפובליקה אוטונומית.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מלחמת העולם השנייה חלק ניכר מהצ'צ'נים (כ-30 אלף מתנדבים מתוך אוכלוסייה של 700 אלף) תמכו בגרמנים ולחמו בשורות האס.אס, ובנוסף לכך, לפי האשמות הנ.ק.ו.ד. השתמטו משירות צבאי בשעה שהוכרז על גיוס כללי לצבא האדום, הסתירו מהסובייטים מרגלים גרמנים, הסגירו שבויים סובייטים נמלטים, ועזרו לצבא הגרמני למצוא את צינור הנפט שעבר באזור. כתוצאה מזה מה-23 בפברואר עד ל-7 במרץ 1944 גורשו כל הצ'צ'נים והאינגושים לקזחסטן בתואנה של נטייה לשיתוף פעולה עם הגרמנים. במקומם הובאו לעיר מהגרים מדאגסטן, צפון אוסטיה ואזורים אחרים ברוסיה. השלטון הסובייטי נתן הנחות משמעותיות למהגרים, וכתוצאה מהן אוכלוסיית העיר הוכפלה תוך עשור, וחשיבותה הכלכלית עלתה בצורה משמעותית.

הקמתה מחדש של צ'צ'נו-אינגושטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק ב-9 בינואר 1957 הותר לצ'צ'נים לחזור, ושם המחוז שונה שוב לרפובליקה הצ'צ'נו-אינגושית. בסוף אוגוסט 1958 התעוררו בעיר מהומות אנטי-צ'צ'ניות בעקבות חזרתם של הצ'צ'נים, שדרשו את השבת הרכוש הנגזל, ואילוצם של המהגרים לחזור למולדתם. הרקע הרשמי למהומות היה רצח פועל רוסי שיכור בן 22 על ידי צ'צ'ני, לאחר שהראשון התנכל לו. המפגינים דרשו שינוי שם המחוז חזרה למחוז גרוזני, איסור על מגורי יותר מ-10% מהצ'צ'נים בעיר, הבאת לאומים אחרים לאזור, והתערבותו האישית של ניקיטה חרושצ'וב בנעשה. ב-28 באוגוסט הצבא פיזר את המפגינים והעיר שקטה עד לשנת 1991.

תקופת התפרקות ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990 הגנרל הצ'צ'ני הראשון בצבא הסובייטי ג'וחר דודייב חזר למולדתו והקים את הקונגרס הצ'צ'ני הכללי. הקונגרס דרש את הקמת הרפובליקה הצ'צ'נית במסגרת ברית המועצות. לאחר הפוטש של אוגוסט כשרוב הרפובליקות התחילו להכריז על עצמאותן, חברי הקונגרס הצ'צ'ני השתלטו על ועידת הסובייט הצ'צנו-אינגושי של המפלגה הקומוניסטית ורצחו את ראש המפלגה של גרוזני. באוקטובר אותה שנה דודייב ערך משאל עם בנושא עצמאות מרוסיה שזכה לרוב. בנובמבר, בוריס ילצין ניסה לפנות את הכוחות הרוסיים מגרוזני דרך האוויר, אך דודייב סגר את נמל התעופה. הרוסים היססו לזמן מה בבחירת תגובה מתאימה לעצמאות צ'צ'ניה עד שב-26 בנובמבר 1994 תפסו כוחותיו של דודייב 21 אנשי שריון רוסיים. תפיסתם מצוינת לעתים כאחת הסבות לחידוש המלחמה.

מלחמת צ'צ'ניה הראשונה (1994 -1996)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 בדצמבר נחתו הכוחות הרוסיים ברפובליקה. מ-31 בדצמבר 1994 עד אמצע ינואר 1995 התנהלו קרבות על גרוזני, שבסופם העיר נכבשה על ידי הרוסים. הכוחות הרוסיים כבשו את רוב צ'צ'ניה ואת העיר גרוזני והקימו ממשלה פרו-רוסית בראשות דוקו זבגייב, אך מתקפת פתע של המורדים הצ'צ'נים על גרוזני ב-6 באוגוסט 1996 שכללה בין 1500 ל-3000 לוחמים כבשה את העיר ושמה במצור 10,000 חיילי משרד הפנים הרוסי. עקב כך, גברו ברוסיה הקולות להפסיק את הלחימה ולשוב לשולחן המשא ומתן. הרוסים הסכימו להפסקת אש וצ'צ'ניה, דה-פקטו, חזרה להיות עצמאית, כעת בהכרה רוסית רשמית.

מלחמת צ'צ'ניה השנייה (1999 - 2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עליית ולדימיר פוטין לתפקיד ראש ממשלה הוכרז על שלב חדש במלחמה נגד צ'צ'ניה שבא בעקבות מסעו של שאמיל באסייב לדגסטן ופיצוץ שני בתי מגורים במוסקבה ווולגודונסק. הממשל הרוסי החדש האשים מיד בפיצוצים את הצ'צ'נים וכבר בספטמבר התחיל בהתקפה אווירית על גרוזני. ב-25 באוקטובר ירו הרוסים על השוק המרכזי של גרוזני טילים בליסטיים והרגו 140 איש, לאחר מכן הופצצו הקומות העליונות של כל הבנינים הגבוהים. מספר ההרוגים בקרבות האחרונים היה נמוך יותר מהראשונים. הכיבוש הסופי של העיר נקבע לפברואר 2000. בין הרוסים לבדלנים סוכם שהרוסים יאפשרו לכל צבא הבדלנים לעזוב את העיר, ורק אז הבדלנים יחדלו את הלחימה. הרוסים הסכימו, אך הטמינו מוקשים בין גרוזני לאלחן-קלה, ששם היו אמורים השיירות לעבור, כתוצאה מכך ראש העיר ואחד המפקדים נהרגו, ושאמיל באסייב נפצע קשה. לאחר מכן הרוסים נכנסו לעיר הריקה וב-6 בפברואר הניפו את דגל רוסיה במרכז העיר.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסיה הושיבה בגרוזני ממשלה חדשה הנאמנת לה בראשות אחמד קדירוב. ב-19 באוגוסט 2002 טיל נגד מטוסים מתוצרת ביתית פגע במסוק מיג-26 רוסי שהתרסק בבסיס הצבא הרוסי בחנקלה והרג 127 חיילים ממוזדוק. כתגובה על הפעולה השמידו הרוסים את כל השטח העירוני ליד הבסיס. ב-9 במאי 2004 התרחש באצטדיון העירוני פיצוץ עז, ובו נהרגו קדירוב ושני מאבטחיו.

ממשלותיהם של אלו אלחנוב ורמזן קדירוב (בנו של ראש הממשלה שנרצח, אחמד קדירוב) אחריו השקיעו בשיקום ההריסות, אך גרוזני עדין, ברובה, עיי חורבות, כשקצב שיקומה איטי. לפי דיווחי ארגוני זכויות אדם בינלאומיים המצב ההומניטרי הולך ומחמיר. נכון ליוני 2006 רק 900 מתוך 60,000 דירות העיר שוקמו. כמו כן שוקמו מפעלים בודדים, בהם בית החרושת לייצור מכונות "קרסני מולוט" (הפטיש האדום), זאת מתוך מאות מפעלים שפעלו לפני האירועים בצ'צ'ניה.

כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר גרוזני קיימת קבוצת הכדורגל טרק גרוזני שהעפילה לקראת עונת 2005 לליגה הרוסית הבכירה ובכך הפכה לקבוצה הראשונה מצ'צ'ניה להשתתף בליגה הבכירה ברוסיה - למרות שלמעשה, בשל המצב ברפובליקה, היא פעלה מחוץ לצ'צ'ניה. באותה העונה סיימה הקבוצה במקום האחרון בטבלה וירדה לליגת המשנה, אך חזרה לליגה הבכירה לקראת עונת 2008. כמו כן, הקבוצה זכתה בגביע הרוסי בשנת 2004, ובכך הפכה לקבוצה הראשונה ברוסיה לזכות בגביע כשהיא בליגת המשנה, בקבוצה זאת שיחק הישראלי זאב חיימוביץ'. החל משנת 2008 הקבוצה החלה לשחק בגרוזני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]