משתמש:שמוליק5/טיוטה
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
בגלל שזהו אינו ערך אמיתי, תוכן העניים אינו לאחר פיסקת הפתיחה.
העברית בעידן הגלובליזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העברית הושפעה רבות מעידן הגלובליזציה (מלטינית - גלובוס, כדור, מונח המשמש לציון כדור הארץ) ועברה שינויים רבים. כחלק מתהליך זה, נכנסו לעברית המדוברת מילים רבות משפות זרות, ובינהן אנגלית וערבית. מילים לועזיות רבות ששימשו בעבר כחלק מהסלנג הישראלי, נכנסות לשפה הרשמית ומקבלות הכרה רשמית.
תחיית השפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תחיית הלשון העברית
השפה העברית לא עברה שינויים רבים משום שלא הייתה בשימוש יום יומי. בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים כחלק מתהליך התחזקות הלאומיות באירופה והתפתחות הציונות, הפכה השפה עברית משפה ששימשה בעיקר לתפילה, לשפה מדוברת המשמשת את היהודים ואת תושבי ארץ ישראל.
שימור השפה מול חידושה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם היבטים רבים לתופעות חדשות אלה המתרחשות בשפה העברית. מחד, ישנם אלה הרוצים לשמר את השפה העתיקה ששימשה את העם היהודי במשך שנים רבות ואת ייחודה. מאידך, יש את אלה הרוצים לפתח את השפה ולשנותה כדי להתאימה לעידן הגלובליזציה.
הצורך בחידוש השפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – שאילת מילים
כבר בראשית הציונות במאה ה-19 עלתה השאלה לגבי שפת הדיבור של היהודים, אשר עד לאותה תקופה הייתה שפת הדיבור של המדינה בה חיו, או "שפות יהודיות"- שפות המהוות שילוב של שפת המקום ועברית. ישנו צורך בחידוש השפה, משום שמספר רב של מילים לא היו קיימות בתקופה זו, וכיום יש צורך בהמצאתן. כדי לגרום לאנשים להמשיך להשתמש בשפה העברית, צריך לדאוג שהיא תהיה עדכנית ושימושית.
סכנת העלמות העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
שפות וניבים רבים בעולם נמצאים ב"סכנת הכחדה", כלומר מספר דוברי השפה הולך וקטן. זוהי תוצאה של תהליך הגלובליזציה, והתגברות השימוש בשפה האנגלית. השפה המשמשת כשפה בינלאומית היא השפה האנגלית, בין השאר בגלל האימפריאליזם במאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20, וכיבוש מדינות רבות בידי האימפריה הבריטית. [1] קיים חשש, כי שימוש מוגבר בשפה האנגלית יחליף את העברית, ועקב כך יפגע הצביון היהודי בארץ ישראל. אליעזר בן יהודה כתב בשנת 1882 (שנת תחילת העלייה השנייה):
"עוד לא הייתה עֵת ל[עם] ישראל, מיום צאתו מארצו, אשר האחדות הייתה דרושה לו כהיום. דבר גדול וכבד מאוד עלינו לעשות הפעם, אשר לא בכוח איש אחד ואף לא בכוח אלפי אנשים ייעשה – כי אם בכוח כל העם כולו. אך האחדות הזאת לא תהיה לו [לעם ישראל] בלתי (=רק) אם שפה אחת ידבר, ושפה אחרת מבלעדי שפת אבותיו לא תיתן לו [את] האחדות הזאת… רק בשפה העברית יחיה ישראל בארצו… אם לא נסכין (=לא נתרגל) מעט מעט לדבר עברית, בשבתנו בביתנו ובצאתנו … לטייל, בלכתנו לשוק לקנות … – לא נצליח… ותקוותנו אבדה… עתה יש די כוח לשפה העברית … לשוב ולחיות בפי העם. אך בעוד עשר שנים – מי יודע? … אתם הצעירים… התאחדו, התחברו, היו לאגודות ... להחיות את שפתנו הנובלת בארץ אבותינו…"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ http://www.school.kotar.co.il/kotarapp/index/Page.aspx?nBookID=94470368&nTocEntryID=94474942&nPageID=94471525, כותר, מחבר/ים: אופירה גל ועופר פריאל שם הספר: האדם במרחב החברתי-תרבותי : ספר לימוד בגאוגרפיה ופיתוח הסביבה שם ההוצאה: ישראל. משרד החינוך, התרבות והספורט. המינהל הפדגוגי. האגף לתוכניות לימודים שנת ההוצאה: תשע"א - 2011 עמוד: 92
- ^ http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=4443, הספרייה הווירטואלית של מטח, תחיית השפה העברית בארץ ישראל מחברת: מתיה קם, המאמר התפרסם בכתב העת "חבצלת", (גיליון 26 – 28), תרמ"ב – 1882.