משתמש:Avneref/מדע/ביולוגיה/מנדל

רובין פרנץ הניג (Robin Marantz Henig). הנזיר בגן, סיפורו של גרגור מנדל

טריק מבריק של הניג: חצי מהספר עד מות מנדל, המחצית השניה על השפעתו אחרי מותו. "מדען של המאה ה-20 שנלכד במאה ה-19".

• פייר לואי מופרטואה (Pierre Louis Maupertuis) - ערער על תפיסת ה"ספרמיסטים" (Preformationism), שיש עותק מושלם של אורגניזם בתוך תא זרע (ovists חשבו שהכל בביצית); טען שהכל תוצאה של גורל עיוור - ללא תכנון תבוני. ספרו "ונוס הגופנית" הקדים את מנדל ב-100 שנה: הורשה במידה שווה מאם ומאב; של תכונות חריגות; אקראיות.
  • גם ז'ורז'-לואי לקלר דה בופון הטרים את דרווין בספרו "חוכמת הטבע" (Histoire Naturelle) - כמו היום, שמות המוזיאונים.
• רוברט פיצרוי, קפטן האה"מ ביגל. דודו, רוברט סטיוארט, הוויקונט קאסלריי, התאבד בסכין למכתבים (1822) . הקפטן הקודם, פרינגל סטוקס , התאבד ביריה (1828), אחרי ששקע בדיכאון באזור מצר מגלן השומם, והסתגר שבועיים בתאו. בעקבותיו, פיצרוי ביקש מלווה בן-שיח, וג'ון סטיבנס הנסלו, מרצה לבוטניקה, הציע את דרווין (והמליץ לו לקרוא בהפלגה את "עקרונות הגאולוגיה" של צ'ארלס לייל, אם כי הזהיר לבל ירחיק לכת במסקנות - שיישאר שמרן). בסוף גם פיצרוי היה מדוכא, אולי חש אשם על תרומתו לתורה ה"כופרת" של דרווין (איתו התעמת), וגם הוא חתך את צווארו בתער (1865).
• ארסמוס דרווין: נוצרי אדוק, שרדף שמלות באובססיביות - הביע רעיונות מדעיים בשירה ארוטית, כמו שירו הקלאסי (The Botanic Garden); האמין בשיפור מתמיד של המינים, כתוצאה מתוכנית אלוהית, אבל גם ב-3 כוחות: רכב, צורך בביטחון, יצר מין. מת לפני הולדתו של צ'ארלס, אבל ספרו "(Zoonomia), חוקי החיים האורגניים" היה נושא חשוב במשפחה.
• דרווין הושפע מגורלו של רב-מכר, "זכר לבריאה בחוכמת הטבע" (Vestiges of the Natural History of Creation), שעורר סערה ונחשב לכפירה בתנ"ך, בכך שהגן על הטרנסמוטציה - למרות שטען, שנעשתה בהשגחה אלוהית! זהות המחבר נשמרה בסוד 27 שנים, עד שמת: רוברט צ'יימברס. דרווין חשש לפרסם, עד 15 שנה אחר כך, כשוולאס כמעט הקדימו.
  • גאולוג וביולוג חשוב מאוניברסיטת קיימברידג', וכומר, אדם סדג'וויק, תקף בחריפות ב-85 עמודים את הספר, על ש"מרעיל את המחשבה ואת רגשות הצניעות של העלמות המהוללות שלנו...", למרות שהגן על מדע הגאולוגיה מפני כמרים שמרניים יותר. אפילו לקח את דרווין הסטודנט למסע גאולוגי בויילס והתכתב איתו בזמן מסע האה"מ ביגל.
• אלפרד ראסל וולאס, שהתפרנס מאיסוף וממכירה של פריטים שמצא במסעותיו, הגיע להכרה בשינוי המינים (טרנסמוטציה) במסע לדרום אמריקה (1848-1852). בחזרה נשרפה האוניה, עם פנקסיו; שיחזר את הרישומים, קיבל דמי ביטוח, ונסע שוב לאינדונזיה. באי ג'לולו (Halmahera), קודח במחלה טרופית, הגה את הברירה הטבעית, וב-1858 שלח עותק לחוות דעת לאיש שידע שיסכים איתו, דרווין. זה שמע על וולאס 3 שנים קודם, אך מעולם לא פגשו. חבריו דחקו בו לפרסם מיד, והוא היסס, אך הסכים. ב-1 ביולי 1858 קראו ידידיו צ'ארלס לייל וג'וזף דלטון הוקר 3 מאמרים בפני האגודה הלינאית של לונדון: המאמר של וואלס, מאמר של דרווין מ-1844 בו הציג את רעיונותיו בפני מעט ביולוגים, ומכתב לאסא גריי מ-1857 - לפני שקרא את וואלס.
• פרנסיס גולטון: מתמטיקאי וביולוג, הגן על תורת דרווין. מאחרוני הג'נטלמנים-מדענים, הכנסה מובטחת, שעסקו במדע כתחביב ולמען העניין וההנאה. מדד כל דבר: כוח התפילה, יופי נשי, היקף מותניים של אצילים. גילה יחודיות של טביעות אצבעות. דווקא הוכיח שהפנגנזה של דרווין שגויה - תכונות לא עוברות עם הדם (עירוי דם בין כלבים חומים ללבנים ולהיפך - הצאצאים לא הושפעו). הגדיר: רגרסיה, מתאם; טבע את: איגניקה. הגיע לגיל 89, והיה מעורב בויכוח בין ה"דרווינאים" (פנגנזה) לבין ה"מנדלאים", ושניהם ראו בו מנהיג... מוזר, כי הוא לא בן הדור הבא - נולד ב-1822, כמו מנדל.
  • ב-1862 נסע מנדל עם משלחת של מורי הראלי בו לימד, לתערוכה הבינלאומית ה-1 של לונדון. הראלי תרם מצגת על קריסטלוגרפיה. נפוצה אגדה שפגש שם את צ'ארלס דרווין. לא ברור אם מנדל האמין באבולוציה, וגם אם כן אז רק באבולוציה מאולצת, לשינויים בדידים. שניהם, שגדלו אל הדת, לא האמינו באצבע אלוהים שמתערבת בהתפתחות המינים.
  • את המאמר הראשון שלח מנדל גם לדרווין, כי נמצא שם עותק - לא חתוך בשוליו, כלומר דרווין לא קרא אותו. גם אם היה קורא - כנראה לא היה מבין; ידע על עבודתו של שארל נודן (Charles Victor Naudin), שהגיע למסקנות קרובות - ולא התרשם. דרווין כמעט לא עשה ניסויים, ולא הבין בחישובים.
  • בספר השני של דרווין, (The Variation of Animals and Plants Under Domestication), הוא מתאר הכלאות של אפונת הגינה, ולא מזכיר את ניסויי מנדל. כנראה לא שמע עליו בכלל.
• 3 גילו מחדש את מנדל, באותה שנה - 1900:
  • הוחו דה-פריז (Hugo de Vries); לא הגיע לטקס חנוכת אנדרטה למנדל בברנו.
  • קארל קורנס (Carl Correns) - כעס מאד על דה-פריז, שתמיד הקדים אותו; לא הבין את החשבון; ובעיקר, לא הזכיר את מנדל. הגיע לטקס, אך בצניעותו לא היה לו תפקיד רשמי.
  • אריק צ'רמק פון סייזנג (Erich von Tschermak) (von Seysenegg) - הפך לנאציזם.
• ויליאם בייטסון, אתאיסט, זואולוג מקיימברידג', התלהב בתחילה מדה-הפריז, שדגל בשינויים מקוטעים וגדולים, כתוצאה ממוטציות - "זוועות" בלשון דה-פריז. לפי אגדה שהפיצה אלמנתו, בנסיעה ברכבת לקראת הרצאה על תורת דה-פריז בפני האגודה המלכותית לגננות (8 במאי 1900), קרא את מאמרו של מנדל - ושינה את כל ההרצאה, ונתן לו הקרדיט. מאז הפך לתומכו הגדול, פרסם תרגום לאנגלית (1902). ניהל מלחמה מדעית עם חברו לשעבר, רפאל ולדון (Raphael Weldon) - שמת מאובססיה להוכיח, ש"ספר ההרבעה" מפריך את טענות ק"ק הרסט , המסכימות עם מנדל. [2]

[chrome-extension://efaidnbmnnnibpcajpcglclefindmkaj/]

טבע את גנטיקה - לפני השימוש בגן: ויליאם בייטסון#מדע הגנטיקה. הציג את: זיגוטה, הומוזיגוטי, הטרוזיגוטי. הציע שיטת סימון יעילה יותר משל מנדל: P1 להורים, P2 לסבים (parent); ו-F1 ל"דור מכלוא ראשון" של מנדל (filial - צאצא), F2, וכו'. אימצו את מנדל - הנזיר הצנוע, המר, בודד והמדען המודרני - כאבי המדע, אם כי הוא לא לגמרי ייסד את כל המונחים והרעיונות של הגנטיקה.

• וולטר סאטון (Walter Sutton) ותאודור בוברי (Theodor Boveri), אמריקני וגרמני שלא נפגשו, יצרו את "תאורית התורשה הכרומוזמית של סטון-בוברי . תומאס הנט מורגן הטיל ספק בחוקי מנדל, בייטסון ה"זקן" (46) שש לקרב - לבסוף נפגשו כידידים, אך שניהם התנגדו לתאוריה הכרומוזומית. אבל מורגן נהג כמדען - כשהעובדות סתרו את תורתו, הודה בטעות, והחל במחקר. כאורגניזם מודל בחר בזבוב הפירות - "תסיסנית המחקר", דרוזופילה: מתרבה בשבוע, מאות צאצאים, נוח לתצפית בתכונות, ניזון מבננות ושוכן בבקבוקי חלב - שאותם "סחבו" מפתחי בתים במנהטן; וגם: רק 4 כרומוזוםים, גדולים ונראים במיקרוסקופים הפשוטים של אז. הבעיה - כל מאות הצאצאים נראו זהים, ומורגן התאמץ עד שמצא אחד בעל עיניים לבנות; לקח אותו בצנצנת הביתה, גם כשאשתו הייתה בחדר הלידה, ו(אגדה:) שאלה אותו מה שלום הזבוב, לאחר שלא שאל על התינוק שלו.