גרגור מנדל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גרגור מנדל
Gregor Mendel
1822 –‏ 1884
ממורכז
גרגור יוהאן מנדל
תרומות עיקריות
"אבי הגנטיקה", על היותו מגלה חוקיה הראשונים ועל היותו הראשון שערך ניסוי פשוט, ברור, מסודר ורחב היקף בתחום זה. משנתו קרויה מנדליזם או "חוקי התורשה של מנדל".

גרגור יוהאן מנדל (Gregor Mendel‏; 20 ביולי 1822 - 6 בינואר 1884), ביולוג ונזיר אוגוסטיני, גרמני יליד שלזיה הצ'כית, שכונה גם "אבי הגנטיקה", על היותו מגלה חוקיה הראשונים. משנתו קרויה מנדליזם או "חוקי התורשה של מנדל".

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנדל היה בן למשפחה גרמנית סודטית שחיה באזור שלזיה המורביתצ'כיה של היום). הוריו, כפריים עניים, נאלצו להכניסו למנזר אוגוסטיני בברין (כיום ברנו) על מנת ללמוד מדע. באוניברסיטת וינה למד את הוראת הביולוגיה והמתמטיקה, אולם נכשל לפחות פעמיים במבחני ההסמכה להוראה. ידע שצבר בלימודי הסטטיסטיקה הוכיח עצמו יקר ערך כשערך את מחקריו. בשנת 1866 פרסם את מחקריו אולם הם לא הובנו. שארית חייו עברה ללא אירועים מיוחדים בברון, מקום שבו התמנה, בערוב ימיו, לאב המנזר. רק שנים לאחר מותו, בראשית המאה ה-20, הובנה עבודתו, והוא הוכר כמייסד הגנטיקה. סיפור חייו של מנדל הוא דוגמה לגאון שהקדים את זמנו.

התורשה לפני מנדל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני אדם, בתרבויות שונות וביבשות שונות עסקו בפועל בהשבחת גזעים וצמחים, כלומר, היה להם ידע על מהות התורשה.

עם פרסום הספר "מוצא המינים" על תורת האבולוציה של חוקר הטבע האנגלי צ'ארלס דרווין, עלתה השאלה בדבר הדרך בה עוברות תכונות תורשתיות.

לפני מנדל שלטה גישת המיזוג והערבוב (blending inheritance), שלפיה הצאצא הוא בעל תכונות שמהוות את ממוצע תכונותיהם של הוריו. לפיכך, זיווג של פרח לבן באדום יתן צאצא ורוד.

אורגניזם ומתודולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל של ראשו של מנדל. באוניברסיטת החקלאות והיערנות ברנו, צ'כיה.

מנדל הגיע לניסוח עקרונותיו על סמך סקרנות, הבנה עמוקה, נאמנות לאמת ומידה לא קטנה של מזל.

  1. בחירת האורגניזם המתאים למחקר: מנדל בחר באפונה, אשר היו לה מספר תכונות חשובות שסייעו להצלחתו של המחקר:
    • אברי הרבייה חבויים בעלים - מה שמונע הפריה זרה, ומבטיח זנים טהורים בטבע, אולם מאפשר הפריה זרה במסגרת הניסוי באמצעים פשוטים למדי.
    • הזמינות הגבוהה של פנוטיפים קלים לזיהוי ולניתוח.
    • מחיר נמוך.
    • זמן דור קצר יחסית.
    • המקום המצומצם יחסית שדרוש לגידול הצמח.

בנוסף, שיטות העבודה שנקט מנדל סייעו להצלחת מחקרו:

  1. תכנון מדוקדק של הניסויים: מנדל ערך הכלאות מבוקרות שבהן קבע מי יהיו ההורים.
  2. סימול תמציתי ובהיר של מערך הניסוי ותוצאותיו: מנדל סימל כל תכונה באות - תכונה דומיננטית באות גדולה ותכונה רצסיבית באות קטנה. באופן זה קל לעקוב אחר המשתנים, ולהגיע למסקנות.
  3. בידוד משתנים- בכל ניסוי מנדל התייחס לתכונה אחת בלבד, והתעלם מתכונות אחרות.
  4. איסוף כמות רבה של נתונים, והתייחסות לכל מכלול הנתונים של הכלאות זהות כאל הכלאה אחת. מנדל סבר, שכאשר מקור הנתונים הוא בזן טהור, אפשר להתייחס לתוצאות של מספר הכלאות זהות כאילו היו תוצאה של אותה הכלאה עצמה, ולהגדיל בכך את גודלה של האוכלוסייה עליה מתבסס הניתוח הסטטיסטי.
  5. שימוש בניתוח סטטיסטי כדי לבחון את ההתאמה בין התוצאות להשערה שלו. כלומר, הוא ערך מספר רב של ניסויים והגיע למסקנה על סמך הממוצע של תוצאות הניסויים כדי להימנע מהתייחסות למקרים קיצוניים כאל מייצגים.
  6. מנדל לא מיהר להסיק מסקנות ולפרסם את מחקרו אלא ערך שורה של ניסויים שנועדו לאמת את השערותיו.

עם זאת, יש הטוענים שתוצאותיו הסטטיסטיות של מנדל "מושלמות מידי", כלומר: ההסתברות שניסוי אמיתי יניב התפלגות כה מושלמת הוא קטן. לכן נראה שמנדל שיפץ את תוצאות ניסוייו או לא ביצע את ניסויו עד תומם.

ניסויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנדל חקר שבע תכונות. כל תכונה בעלת שני מאפיינים סותרים:

  • צבע הפרח - סגול או לבן,
  • מיקום הפרח לאורך הגבעול - צדדי או בקצה הגבעול,
  • צבע האפון - צהוב או ירוק,
  • צורת האפון - חלק או מחוספס,
  • צבע התרמיל - ירוק או צהוב,
  • צורת התרמיל - מנופח או שטוח,
  • גובה הצמח - ארוך או קצר.

מנדל ערך הכלאות הדדיות באמצעות הסרת המאבק מהפרח והברשת השחלה בגרגירי אבקה מצמח אחר. העובדה שאברי הרבייה חפויים בעלים מנעה הפריות לא רצויות מלהתרחש.

מנדל יצר זנים טהורים באמצעות הכלאות עצמיות במשך מספר דורות. בסופו של דבר קיבל 14 זנים. זן אחד לכל אחד מהתכונות. הוא קרא לכל זן דור הורי וסימנו ב-P.

מנדל ערך הפריה הדדית בין כל שני זנים (הפריה של תרמיל חלק במקומט ושל מקומט בחלק) ועקב אחרי כל תכונה משך שני דורות. את דור הצאצאים הראשון כינה F1 , ואת דור הצאצאים השני כינה F2. בכל ניסוייו הקפיד על הפריה הדדית.

תוצאות הניסויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוקי התורשה של מנדל

בכל הכלאה רק אחת התכונות מהשתיים שהופיעו בהורים (P) הופיעה גם בדור הצאצאים הראשון (F1), אולם בדור הצאצאים השני (F2) שבו שתי התכונות להופיע - זו שנעלמה בדור F1 צצה עכשיו במקרה 1 מתוך 4. לדוגמה, בהכלאה בין תרמיל חלק למקומט קיבל מנדל ב-F1 תרמילים חלקים בלבד, ובדור F2 קיבל יחס של 3 תרמילים חלקים על תרמיל מקומט אחד.

מסקנותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנדל הסיק מהניסויים שערך את המסקנות הבאות:

  1. דור F1 נושא את שני הפקטורים שירש מהוריו.
  2. הפקטור הנראה בדור F1 הוא פקטור דומיננטי (שולט) מפני שהוא ממסך את השפעתו של הפקטור האחר. את הפקטור הממוסך כינה פקטור רצסיבי (נשלט). הפקטור הרצסיבי שב ומופיע בדור F2 ביחס 3:1.
  3. הפקטורים נפרדים בשעת יצירת הגמטות (תאי רבייה). כל גמטה נושאת עותק אחד של כל פקטור.
  4. בהפריה מתרחש זיווג אקראי של כל הגמטות האפשריות.

המסקנות שאליהן הגיע בניסוייו הובילו את מנדל לניסוח שני חוקים.

הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבת זיכרון לזכרו של מנדל באולומואוץ, צ'כיה.
  • מנדל נחשב לאביה של הגנטיקה, ואכן העקרונות שהתווה הם רק ההתחלה להבנת ההורשה.
  • אף שלא ידע דבר על יחידות תורשה ממשיות- גנים וכרומוזומים - ניסויו היוו את הבסיס לגילויים. כיום ידוע, שלכל תכונה מוקצה מקום מסוים בגנום - לוקוס. בלוקוס זה יושב גן. גן אחד מקודד לתכונה אחת אולם בווריאציות שונות - צבע עיניים כחול או חום. התכונות השונות שלהן מקודד אותו גן מכונות אללים. כפי שכבר נאמר מנדל נחשב עד היום אבי הגנטיקה ופרץ את הדרך לגילוים של מדעים חדשים ומחקרים שלבסוף מצמצמים מחלות ווירוסים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רובין מרנץ הניג, הנזיר בגן – סיפורו של גרגור מנדל, אבי הגנטיקה, הוצאת דביר, 2003.
  • סיימון מאואר, הגמד של מנדל, הוצאת עם עובד.

עבודתו בתרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרגור מנדל, ניסויים בצמחי כלאיים (תורגם על ידי דבורה גרץ), ירושלים: [חמו"ל], 1972.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]