משתמש:Sappir Gali/מייקל סאטה
מבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]
מייקל צ'ארלס צ'ילופיה סאטה (באנגלית: ; Michael Charles Chilufya Sata6 ביולי 1937 – 28 אוקטובר 2014) היה פוליטיקאי זמבי ולימים נשיאה החמישי של זמביה. תקופת כהונתו כנשיא הייתה בין ה23 לספטמבר 2011 ועד מותו ב28 באוקטובר 2014.
סאטה נולד בעיר מפיקה אשר נמצאה ברודזיה הצפונית (לימים זמביה) כאשר עוד הייתה תחת שלטון קולוניאלי. בין עבודותיו השונות עבד סאטה כשוטר ואף כאיש מסילות. הוא החל לעסוק בפעילות פוליטית מלאה בשנת 1963 לאחר קבלת העצמאות של צפון רודזיה [1] . סאטה צמח במפלגת העצמאות הלאומית המאוחדת UNIP)) ותחתיה כיהן כמושל לוסקה, עיר הבירה של זמביה.
בשנת 1991 הצטרף למפלגת דמוקרטיה רב מפלגתית (MMD) שזכתה בבחירות בהנהגתו של פרדריק צ'ילובה, וכיהן בשלל תפקידים כשר בממשלתו. בשנת 2001 עזב סאטה את מפלגת השלטון לטובת האופוזיציה תוך שהוא מקים את מפלגת "החזית הפטריוטית" (PF). מפלגה זו הייתה המועמדת המובילה מטעם האופוזיציה בבחירות שנת 2006 שהסתיימו בהפסד של המפלגה לטובת מפלגתו של הנשיא לוי מוואנוואסה. ב2008 סאטה רץ שוב בבחירות לכהונה כנשיא והפסיד לנשיא רופיה בנדה. [2] ב25 לאפריל 2008, סאטה לקה בהתקף לב ופונה לבית החולים מילפארק שביוהנסבורג, דרום אפריקה.[3]
לאחר 10 שנים באופוזיציה בהם זכה לכינויו "מלך קוברה" בזכות לשונו החדה [4], ניצח סאטה את הנשיא בנדה שהחזיק בשלטון מאז הבחירות לנשיאות שנערכו בשנת 2011. סאטה נפטר ב28 באוקטובר 2014 בלונדון לאחר שמועות רבות על מצבו הרפואי הרעוע [5] . לאחר מותו של סאטה כיהן כנשיא סגנו, גיא סקוט עד לבחירות לנשיאות שנערכו ב25 בינואר 2015 בהן הפסיד לאדגר לוגנו.
רקע וחייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מייקל צ'ילופיה סאטה נולד ב6 ביולי 1937 בשם מיכאל צ'ילופיה סאטה בכפר צ'יטוליקה במפיקה שבמחוז מוצ'ינגה, זמביה. הוא היה בנם החמישי של לנגפורד ג'וליאנו מובאנגה סאטה וג'ריטה בוקאלי קבוסווה סאטה משבט ביסה שבזמביה [6] . סאטה למד בבית ספר האזורי של מפיקה, לובושי, בין השנים 1941-1947. בשנים 1947-1951 החל הכשרה ללימודי כמורה, אך לא השלים את לימודיו מאחר וגורש מבית הספר בשל בריונות ושימוש באלימות. בשנת 1957 עבר למחוז קופרבלט שבזמביה, הצטרף למשטרת רודזיה הצפונית, ונאבק על עצמאותה של זמביה תחת השלטון הקולוניאלי. בשל הסטה לאלימות, סאטה ריצה מאסר בפועל של חצי שנה מתוך שנתיים בבית הכלא[1]. עם שחרורו מהכלא, הפך לאקטיביסט ופעיל חברתי [4]. בשנת 1962 הוא הפך למנהל פרסום ומחקר בקונגרס איחוד המסחר המאוחד (UTUC), ולבסוף התמנה לחבר במפלגת העצמאות המאוחדת (UNIP), המפלגה היחידה בזמביה שקמה לאחר קבלת העצמאות בשנת 1964 [7] .
בזמן שהותו ברודזיה הצפונית, עבד סאטה בחברת "רוברטס בנייה". חברו, פינאס מח'וראן, מספר עליו: "כשהייתי בקיטווה, נרקמה חברות ביני לבין עובד נוסף ברוברטס בניה. הוא נחשב לאחד השחורים המשכילים ביותר בחברה, ושמו היה מייקל סאטה. מלבד היותו עובד חרוץ, הוא היה גם מזכיר ארגון האיגודים המקצועיים המקומיים. איגוד זה עבד בצמוד עם מפלגת העצמאות המאוחדת (UNIP) של צפון רודזיה, בראשות קנת קאונדה. במהלך סופי השבוע, מייקל היה לוקח אותי לישיבות האיחוד, כמו גם להפגנות פוליטיות שנערכו על ידי מפלגת העצמאות המאוחדת" [7]
בשנת 1964 סאטא פתח משרד ייעוץ ליחסי תעשיה בבניין הרכבת טנזניה-זמביה. הוא היה מקורב במכון למנהלי כוח אדם וממייסדי המכון לזמביה לניהול משאבי אנוש (ZIHRM). הוא ישב גם בדירקטוריון ספארי טראנס-אפריקה, חברה דרום אפריקאית שהוקמה בשנת 1918, ומטרתה הייתה לעצור את תופעת ההתעללות בבעלי חיים. [7]
בשנת 1970 נסע סאטה לבריטניה, שם עבד בתחנת הרכבת ויקטוריה כעובד ניקיון, וכסבל במפעל המכוניות ווקהול שבלוטון. לאחר כ-3 שנים שב ללוסקה ושימש כיועץ עסקי. במסגרת התפקיד ניהל חברה המספקת שירותים לעסקים בתהליך פשיטת רגל, זאת במקביל לכניסתו לחיים הפוליטיים [4].
מייקל סאטה בעל תואר ראשון במדעי המדינה מאוניברסיטת אטלנטיק הבינלאומית. נישואיו הראשונים היו למרגרט מנדה ובהמשך נישא לאשתו השניה, כריסטין קסבה, שהפכה לגברת הראשונה של זמביה בתקופת נשיאותו. לסאטה מעל לעשרה ילדים ונכדים מנישואיו. [2]
תחילת פעילותו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1981 הצטרף סאטה למועצת העיר לוסקה, ולאחר מכן התמנה למושל העיר. סאטה התמקד בתכניות חברתיות וכן פיתוח תשתיות בעיר הבירה. כפעיל פוליטי ממולח, זכה להכרה והערכה בקרב הציבור, שכן הבטיח רפורמות חדשניות שעשויות לעזור לאוכלוסיה המוחלשת בעיר.[7]
לאחר תבוסתו של נשיא זמביה הראשון בשנת 1991, קנת קאונדה, הפך סאטה לפנים מוכרות בקרב תושבי זמביה. הוא התמנה לשר בממשלה החדשה למען דמוקרטיה רב מפלגתית (MMD), תחת כהונתו של הנשיא פרדריק צ'ילובה, והחזיק בתיקים הכוללים את שוק העבודה, שלטון מקומי ומערכת הבריאות. הגירה נרחבת של אזרחים כפריים לאזורים עירוניים בראשית המאה ה-21, ובנוסף הביסוס הבלעדי על ייצוא הנחושת, הובילו לשיעורי עוני גבוהים תחת שלטונו של צ'ילובה. כהונתו של סאטה תחת הMMD לא הניבה שיפור כלכלי, שכן שיעור העוני המשיך לעלות מ49% והגיע ל53% בין השנים 1991-2004[8].
בהנהגתו את החזית הפטריוטית, האמין סאטה כי אם יכהן כנשיא, יוכל לפתור את הבעיות הקשות שחווים תושבי זמביה. סאטה סחף אחריו תומכים רבים באמצעות מדיניותו הפופוליסטית, ויש שיטענו כי השתמש באסטרטגיות אתנופופוליסטיות – הכרה בדרישות העם המבוססות על רקע אתני, לצד פופוליזם הגורס כי על האדם הפשוט לעמוד בראש סדר העדיפויות [2]3. בהקמת מפלגת החזית הפטריוטית, נשען סאטה על תמיכתם של תושבי עיר הבירה לוסקה ולופולה, שכן אלו הוזנחו ע"י מפלגת השלטון MMD.
סאטה השתמש באסטרטגיות קמפיין תיאטרליות כדי ליצור התלהבות מוחשית בקרב תומכיו. נאומיו עסקו בעיקר בחששותיהם של עניי העיר, דבר שהקנה לו תמיכה רבה מצד האוכלוסיה המוחלשת [8] . יתר על כן, רבות מהבטחותיו התמקדו במעמד הפועלים שכן הבטיח להרחיב פרויקטים של עבודות ציבורית, ולהוריד את מס ההכנסה שעמד על 37%, וחל על עובדי ממשלה – חלק נרחב משוק העבודה. בנוסף הציג לציבור סרטים תיאטרליים במהלך מסעות הפרסום המרובים שלו, דבר שזכה לתשומת לב לאומית ולהתלהבות מצד תומכיו. במסגרת קמפיין הבחירות בשנת 2006, הציג שעונים שבורים, מהלך שנתפס ע"י הציבור כמתריס, שכן שעון היה סמל המפלגה של יריבו. בנוסף, לפני הבחירות בשנת 2008 הגיע סאטה לבית הדין הגבוה לצדק של זמביה, כאשר עומד על סירת מנוע ונגרר מאחורי 3 משאיות, בדומה לסמל החזית הפטריוטית שהיה תיבת נח [8] . אסטרטגיות אלו היו יעילות מאוד ברכישת תומכים נוספים, שכן האירועים גררו תשומת לב רבה מצד התקשורת, וגרמו לאנשים להיות מעורבים בתהליכים הפוליטיים במדינה.
מורשתו של סאטה לא רק נוגעת לניצחון המרשים של הPF, אלא גם לפטריוטיות שלו ולמחויבותו כלפי העניים - מטרתו העיקרית הייתה להביא לשיפור בחייהם של האנשים הפשוטים.[9]
המירוץ לנשיאות וקריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבחירות שהתקיימו בשנת 2001, צ'ילובה לא ראה בסאטה כמחליף ראוי, והחליט למנות את לוי מוואנוואסה. סאטה עזב את תנועת הMMD, והקים מפלגה חדשה – החזית הפטריוטית [2]. תנועה זו נחשבה ליחודית שכן הייתה היחידה שהוקמה ע"י מנהיג אופוזיציה, הפכה לתנועה המונית בבעלות העם, ולבסוף גם הביאה לתבוסתה של ממשלה מכהנת. סאטה התחרה בבחירות 2001 כנציג מפלגה זו, אך לא הצליח במיוחד, ומפלגתו זכתה רק בכיסא אחד בפרלמנט [9].
בחירות 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2006 סאטה התמודד בבחירות לנשיאות. בקמפיין תואר כנציג העניים, והאשים את מוואנוואסה "במכירת" זמביה לאינטרסים בינלאומיים. [10]
סאטה הדגיש מספר בעיות: חוסר שוויון, אי סדר בערים, העסקה לא הוגנת במכרות ושחיתות [10].
יד ימינו של סאטה במהלך הבחירות היה ד"ר גיא סקוט, פוליטיקאי זמבי לבן, אשר כיהן במספר תפקידים תחת הממשל של צ'ילובה. בעקבות מינויו של סקוט לעוזרו הקרוב, קיבל סאטה את התמיכה הציבורית של צ'ילובה.
בספירה הראשונה של הקולות נראה כי סאטה הוביל, אך בחלוף הזמן נראה שמוואנוואסה גבר עליו, וסאטה ירד למקום שני והפסיד בבחירות. ב2 באוקטובר הוועדה האלקטורלית הכריזה על זכייתו של מוואנאווסה. [11]
לאחר מותו של מוואנוואסה בשנת 2008 בעקבות שבץ, סאטה נבחר לייצג את מפלגת החזית הפטריוטית (PF) בבחירות הנשיאותיות. לאחר שקיבל עליו את התפקיד הוא הביע רצון "לנקות את המדינה", והודיע שהוא נמנע מלהתחיל את קמפיין הבחירות שלו עד ההלוויה של מוואנוואסה [2].
בדצמבר 2006, סאטה נעצר ע"י משטרת זמביה. הוא הואשם במתן הצהרות שווא של הנכסים שבבעלותו, נחקר על ידי המשטרה ושוחרר בערבות. אלמלא שוחרר, היה מורשע ונשלח למעצר בכלא למשך שנתיים [12].
סאטה טען שהאשמות על הצהרת השווא היו בעקבות מניעים פולטים, ובבית המשפט הוסיף וטען שהוא חף מפשע. ב14 לדצמבר בוטלו האשמות נגדו משום שהצהרת השווא על נכסיו לא נעשתה תחת שבועה [12].
בחירות 2008[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב15 למרץ 2007, במהלך שהייתו במלוואי, גורש סאטה בחזרה אל זמביה. סאטה טען כי מטרת ביקורו הייתה פגישה עסקית, וכי לממשלת זמביה היה חלק בגירושו. ב6 לאפריל, עורך דינו של סאטה הגיש תביעה כנגד ממשלת מלוואי בטענה שפגעה בזכויותיו.
במהלך הבחירות, הספירה המקדימה הראתה כי סאטה הוביל על רופיה באנדה שהתמודד נגדו , דבר שייצג את התמיכה הרבה לה זכה באזורים העירוניים. הובלתו הצטמצמה ברגע שנספרו הקולות הכפריים. לבסוף, באנדה ניצח בבחירות כשזכה ל-40% מהקולות וסאטה ל-38% מהן.
לאחר הבחירות סאטה טען כי לא הובס, ושהבחירות זויפו. הוא הודיע כי הוא לא מוכן לקבל את הניצחון של באנדה וטען שוועדת הבחירות והמשטרה עובדים יחד על מנת לשבש את הבחירות. [13]
בחירות 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]
סאטה רץ לתפקיד הנשיאות בפעם הרביעית בבחירות 2011. התוצאות הראו כי סאטה זכה ב43% מהקולות בזמן שבאנדה שרץ נגדו קיבל 36% מהן. סאטה הצליח לצבור תמיכה רחבה ע"י הצהרתו כי המשקיעים הזרים, ובראשם הסינים, לא שירתו את האינטרסים של מדינת זמביה כפי שטענו [2] . כאומה עשירה במינרלים ועמוסת נחושת, זמביה הייתה יעד השקעה מבטיח מבחינת סין. בראשית המאה ה-21, חברות סיניות שלטו בעסקים רבים בלוסקה. סאטה האמין כי השקעותיה העסקיות של סין בזמביה הן המקור לסוגיות ובעיות כלכליות שחוו תושבי זמביה, עירוניים וכפריים. הציבור בזמביה האמין כי המינרלים שהשיגה סין בזמביה, היו בעלי ערך רב בהרבה יותר מהתשתית שבנתה בתמורה [1] . בנוסף, מפעלים סיניים הביאו לפשיטת רגל של עסקים מקומיים בזמביה, וסדרת תאונות גבתה עשרות חיים במכרות המנוהלים ע"י סין [2].אירועים אלה התווספו למצבם הכלכלי הרעוע גם כך של תושבי זמביה ששרר בעקבות שלטון ה MMD, שכן התושבים העניים בזמביה חיו מפחות משני דולר ליום [4] .
על אף מיתון עמדותיו נגד סין בהמשך כהונתו, הקשר בין סין לזמביה נפגע.
מדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- במהלך מערכת הבחירות שנערכה בשנת 2006 סאטה צידד במעשיו של נשיא זמביה דאז רוברט מוגאבה, וטען כי לא עשה דבר רע, אלה הם האימפריאליסטים והקפיטליסטים שהכפישו את שמו.
- ב-2008 הודיע כי יבטל רישיונות של משקיעים זרים אם יתנגדו להוראות שלו לתת 25% מהשליטה בחברות שלהם לזמביה [1].
- יחד עם עמדותיו הקיצוניות לכאורה, והגזענות שהפגין כלפי המשקיעים הזרים, הצליח סאטה לייצר עמדה אחראית כפוליטיקאי. טענות רבות בקרב העם גרסו כי ממשלה מטעם מפלגת הפטריוטים תביא לכלכלה שאינה יציבה. בתגובה לכך, מיתן סאטה את דעותיו הקיצוניות, והחליט לקבל את הרעיון של "משקיעים זרים ואחראים", וכן הבטיח להגן על נכסיהם. מיתון זה גרר אחריו תמיכה בקרב המשקיעים הזרים שחששו לגורלם, וכן העניק לסאטה תדמית של אדם בעל גמישות מחשבתית, מה שקנה את מעמד הביניים בזמביה [1].
"המלך קוברה"[עריכת קוד מקור | עריכה]
סאטה נודע בלשונו החדה ונהג בסמכותיות יתר עם סביבתו. המבקרים טענו לא פעם כי לשונו החדה לא מתאימה לדיפלומטיה המעודנת של הפוליטיקה הבין לאומית. [7] כמו כן, רבות נהגו לסקרו כאדם יהיר , שתיין ועשיר בעל מזג קצר שדמוקרטיה היא מילה שמופיעה רק בנאומיו. למעשה, יש הטוענים כי סאטה קיבל את כינויו 'מלך קוברה' מכיוון שנהג להסתובב עם אקדח ושידר אלימות ותוקפנות בסביבתו. [14]
בשנת 2011, דובר הממשלה, האלוף שיקאפוואשה טען כי סאטה היגר לזמביה בגיל 9, וכי אינו יליד המדינה, וביסס את קביעתו לפי דבריו של ווילי נסנדה, חבר במפלגת החזית הפטריוטית. מאחר ואיש לא הציג ראיות המאפשרות סתירה של טענה זו, היא נותרה כספקולציה בלבד. [7]
מצבו הבריאותי ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב19 לאוקטובר 2014, נסע סאטה לבריטניה לצורך בדיקות רפואיות. בהעדרו, מינה את אדגר לונגו לשר הביטחון של זמביה. לאור חסרונו מחגיגות יום העצמאות ה-50 של זמביה, צצו שמועות על מצבו הבריאותי הלקוי. סאטה ביקר בישראל בשנת 2014 בעקבות הזמנתו של הנשיא שמעון פרס. גורמים ישראלים רשמיים אישרו את ביקורו אך לא פירטו את מטרת הביקור. באפריקה ייחסו את נסיעתו לישראל לצורך קבלת טיפול רפואי.
סאטה נפטר ב28 באוקטובר 2014, בבית החולים קינג אדוארד VII שבלונדון.
במותו סגן הנשיא, גיא סקוט, מונה למחליפו הזמני, מה שהפך אותו למנהיג הלבן הראשון בתולדות אפריקה שמדרום לסהרה. סיבת מותו לא נחשפה לציבור עד היום [5].
תגובות למותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מותו עורר הלם רב בקהילה האפריקאית. כמו כן, אנשים רבים מאזורים נרחבים ביבשת ספדו לו.מארק צ'ונה, לשעבר עוזרו של קנת קאונדה, אמר "אנחנו הרוסים מאחר וסאטה היה מנהיג ונשיא אשר מחויב לעמו. הוא היה מאוד נלהב לגבי המטרות ששאף להשיג " [3]. ממשיך דרכו של סאטה, ד"ר גיא סקוט, אמר "זה הלם, כולם קוראים לי 'הוד מעלתך' ואני מנסה להתרגל. נוסעים אחרי שוטרים על אופנועים, זו הרגשה מאוד מוזרה אך אני גאה באחריות שניתנה לי". אוהורו קניאטה, נשיא קניה, שיבח את סאטה וטען כי הוא "הבן המצטיין של אפריקה". כמו כן הוסיף כי "סאטה ניחן ביכולות יוצאות דופן, וערכים חזקים". פיליפ האמונד, שר החוץ הבריטי, אמר עליו "סאטה מילא תפקיד משמעותי בחיים הציבוריים של זמביה לאורך שלושה עשורים. היה מושל לוסקה, החזיק במספר תפקידי מפתח בממשלה בשנות התשעים בינהם מנהיג האופוזיציה, ולבסוף כיהן כנשיא" [3].
- ^ 1 2 3 4 5
Michael Sata - obituary, The Telegraph, 29 October 2014
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 The Statesman’s Yearbook Companion, London: Palgrave Macmillan UK, 2019, עמ' 348–348, ISBN 978-1-349-95838-2
- ^ 1 2 3 Smith, David; correspondent, Africa (2014-10-29). "Guy Scott takes interim role after Zambian president Sata's death". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2020-03-14.
- ^ 1 2 3 4 Michael Sata: Tough-talking politician who rose through the ranks to, The Independent, 2014-10-30 (באנגלית)
- ^ 1 2 "Zambian President Sata dies in UK". BBC News (באנגלית בריטית). 2014-10-29. נבדק ב-2020-03-14.
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, Africa Yearbook and Who's Who 1977, International Affairs, 1977-10-01 doi: 10.1093/ia/53.4.733b - ^ 1 2 3 4 5 6 Dale, Penny (2014-10-29). "Obituary: Michael Chilufya Sata". BBC News (באנגלית בריטית). נבדק ב-2020-03-14.
- ^ 1 2 3 Kirk Hawkins, Populism in Latin America, Political Science, Oxford University Press, 2019-01-15
- ^ 1 2 Michael Sata: Inspiration for present, future Patriotic Front – Zambia Daily Mail, www.daily-mail.co.zm
- ^ 1 2 Alastair Fraser, Post-populism in Zambia: Michael Sata’s rise, demise and legacy, International Political Science Review 38, 2017-09, עמ' 456–472 doi: 10.1177/0192512117720809
- ^ Wines, Michael (2006-10-03). "Riots Spread as Incumbent Widens Lead in Zambia Vote". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-03-14.
- ^ 1 2 VOA News - Zambian Opposition Leader Pleads not Guilty to Charges, webarchive.loc.gov
- ^ John Markakis, National Liberation Movements as Government in Africa, New York : Routledge, 2017.: Routledge, 2017-09-08, עמ' 33–40, ISBN 978-1-315-10136-1
- ^ Sata, Zambia's 'king cobra', News24, 2011-09-19 (באנגלית)
