אימפריאליזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אימפריאליזם (Imperialism) הינו מושג המתאר את התפשטותה של אימפריה אל שטחים חדשים, לצורך הקמת מושבות (קולוניות) ותוך אכיפת שלטונה עליהן וניצול אוצרות הטבע וכוח האדם שלהן. האימפריאליזם המודרני, אשר הגיע לשיאו בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, ביטא את שאיפת המעצמות החזקות להביא תחת שליטתן את המדינות הנחשלות מבחינה תרבותית וכלכלית על מנת להשיג עוצמה ויוקרה, לרוב בהשוואה למעצמות אימפריאליסטיות אחרות.
תוכן עניינים |
[עריכה] מושג האימפריאליזם
אימפריאליזם הוא מושג המגיע מהמילה הלטינית imperium ופירושו ריבונות מוחלטת או סמכות עליונה.
[עריכה] שלושת גלי האימפריאליזם
הגל הראשון של האימפריאליזם מוגדר החל ממאה ה-15, ועד לשנות ה-70 של המאה ה-19 (המהפכה התעשייתית מואצת). בבסיס האימפריאליזם בתקופה זו עמד הרעיון של סחר עולמי חופשי. לשם כך הוקמו תחנות מסחר אירופאיות בחופי כל היבשות. כמו כן נוצרו קשרים פוליטיים ועסקיים עם השליטים המקומיים למטרת סחר מוזל. התיישבות או קולוניאליזם התבצעה רק באמריקה. המטרה בהתיישבות בשלב זה לא הייתה להשתלט על האוכלוסייה המקומית ו"לחנך" אותה בדרך אירופאית, אלא לגרש או להכחיד אותה לשם ניצול מיטבי של חומרי הגלם שברשותה. הגל הראשון של האימפריאליזם התאפיין במעשי אכזריות כלפי הילידים, בכפיית שיטות עיבוד מסוימות עליהם וסחר עבדים מפותח (בעיקר בין אפריקה לקריביים ולברזיל).
הגל השני של האימפריאליזם החל עם המהפכה התעשייתית באמצע המאה ה-19 והסתיים עם תהליך הדה-קולוניזציה באמצע המאה ה-20. בבסיס האימפריאליזם בתקופה הזו עומד רעיון עליונות האדם הלבן על העמים הנכבשים וחובתו להפיץ את תרבותו הנעלה (ואת הנצרות) גם ל"עמים הנחשלים". הגישה המרכזית קבעה כי העולם הטיל על האדם הלבן נטל - ללמד את המקומיים מהי התרבות "הנכונה" ולהביא להם את הקידמה האירופית. מבחינה כלכלית חלה ירידה בגישת הסחר החופשי והמעצמות האימפריאליסטיות העלו מכסי מגן כדי להגן על מוצריהם. הקולוניות לא נתפסו רק כמקור לחומרי גלם, כי אם כשווקים למוצרים אירופאים. לשם כך השיגו האירופאים באמצעות עליונותם הטכנולוגית והצבאית שליטה פוליטית מלאה בקולוניות, דהיינו שליטה ישירה ולא באמצעות שליטים מקומיים כפי שהיה בגל הראשון. תקופה זו הייתה שיא ההתפשטות הטריטוריאלית ומעל 75% מהעולם היה בידי המעצמות האימפריאליסטיות.
יש חוקרים הטוענים כי גם לאחר המאה ה-20 והתהליך העצמאות שעברו הקולוניות השונות במאה הזו אנו עדים עדיין לאימפריאליזם מסוג חדש. לפי גישה זו הגל השלישי של האימפריאליזם הוא שליטה כלכלית ופוליטית עולמית של מספר קטן של מעצמות ובראשן ארצות הברית (בעבר גם ברית המועצות). המעצמות הללו קובעות את סדר היום העולמי ואוכפות אותו באמצעות גופים הנמצאים תחת שליטתן כמו האו"ם.
[עריכה] התנאים המוקדמים להתפשטות אירופה
- התפשטות הסחר: אירופה עברה במאה ה-15 תהליך של גידול דמוגרפי ולכן פיתוח כלכלי. החל להתפתח מוסד ההלוואות. המנגנון הזה אפשר לסוחרים ליטול הלוואות וששימשו אותם למסעות תגלית, קניית סחורות ומכירתן. בדרך זו התפתח מעמד הבורגנות והעושר התחלק לעוד ועוד שכבות באוכלוסייה.גופים חדשים כמו בנקים ובורסות אפשרו לאנשים להתאגד ולהשקיע בפרויקטים גדולים כמו מסעות תגלית.
- עיור - התפתחות מעמד הבורגנות בערים גרם לתהליך עיור. העיר הגדולה תלויה בסחורות מבחוץ לצורך קיומה בניגוד לכפר שיכול לקיים את עצמו. זאת סיבה נוספת להתפשטות הסחר.
- סקרנות: רצון להבין את העולם ולחקור אותו. ניתן לראות באותה התקופה הרבה מאמצים במיפוי. בנוסף תקופת הרנסאנס העמידה את האדם במרכז (במקום האל) ואת יכולותיו להבין את העולם שסביבו ולהגיע בעצמו למסקנות כלפיו.
- הקשר בין הנצרות והאסלאם: מסעות הצלב נכשלו בסופו של דבר והאסלאם השתלט על השטחים הנוצרים במזרח התיכון. האימפריה העות'מאנית כובשת את קונסטנטינופול, בירת הביזנטים, בשנת 1452. מצד שני הנוצרים מצליחים לגרש את המוסלמים מגרנדה שבספרד של היום (1492) והם רוצים להמשיך את המלחמה במוסלמים לתוך צפון אפריקה. האירופאים קוראים לזה רקונקיסטה - כיבוש מחדש של אזורים מוסלמים. ההשתלטות המחודשת על האי האיברי חשובה עבור העולם הנוצרי-אירופאי.
במקביל האסלאם מתפשט לאגן הים התיכון ומשתלט על אירופה הדרום-מזרחית (הבלקן). נוצרת מעין סתימה של האזור מבחינת דרכי מסחר ותרבות. הדבר מוביל לכוח דחף למעבר בדרכים חדשות - כך נוצר הדחף לצאת לסחר האטלנטי שהחל בפורטוגל.
- השלטון המרכזי תומך פיזית ותרבותית במסעות השונים. יש לציין במיוחד את אחיו של מלך פורטוגל, אנריקה הנווט, שהיה נוצרי אדוק וראה במסעות הגילוי והכיבוש דרך להפצת הנצרות.
- אסיה היא מקור למוצרי מותרות עבור אירופאים עשירים- בשמים, משי, פורצלן, תבלינים (שימור הבשר ולכן סיפוק מזון לקהל רחב יותר, תרופות), סוכר וכו'. אנשים אלו הם התומכים בכספם את המסעות.
- טכנולוגיה ימית: פורטוגל הייתה הראשונה לתת את הטון בתחום זה לא רק מבחינת המשא שמועמס על האוניות אלא גם המרחק שמגיעים אליו. הספינות החדשות שהתפתחו החל מהמאה ה-15 אפשרו התפשטות למרחקים גדולים.
[עריכה] תאוריות בדבר התפתחות האימפריאליזם
- תאוריה היסטורית-פוליטית: גורסת כי האימפריאליזם הוא למעשה המשך ישיר של הקולוניאליזם שהחל במאה ה-15. תאוריה זו טוענת שהקולוניאליזם היה השלב הראשון של האימפריאליזם, השלב שבו התרחשה אירופניזציה- הטמעת התרבות האירופאית על ידי קבוצות פריפריאליות בקולוניות. השלב השני היה יישום המרקנטליזם שמשמעו הגדלת הייצוא והקטנת הייבוא באותה קולוניה, ולאחר מכן הוצאת העושר מתוכה אל המעצמה השולטת. השלב השלישי על פי תאוריה זו הוא השלב האימפריאליסטי שבו הקולוניות משועבדות לטובת המעצמה.
- התאוריה הפסיכולוגית: מניעים של גאווה וכמיהה למעמד ועוצמה הם שהניעו את המעצמות למעין תחרות לכיבוש טריטוריות. המדינות המערביות חשות עליונות על מדינות הדרום מצד אחד אך חסרות ביטחון אל מול המעצמות השכנות מצד שני.
- התאוריה הכלכלית: טוענת שהאימפריאליזם הוא השלב האחרון של הקפיטליזם, זוהי טענתן של הגישות הסוציאליסטיות. היות שלא נשארו מקומות להשקיע בהם באירופה ישנה יציאה אל טריטוריות בעלות משאבי טבע שונים.
את ניתוח התפתחות האימפריאליזם לא ניתן לנתק משני מרכיבים חשובים:
- גישת עליונות האדם הלבן- הגישה באותה תקופה הייתה שהעמים באפריקה ובמזרח הם עמים נחותים, ללא תרבות וללא ערכים. גישה זו מכונה "דרוויניזם חברתי". אחד ההוגים שהשפיעו על גישה זו היה הרברט ספנסר שכתב את הספר "שרידותם של החזקים", תפיסתו השפיעה באופן ישיר על המעצמות האימפריאליסטיות.
- התפתחות יכולת טכנולוגית- התפתחות אוניות, גשרים, כלי נשק חדשים, כל אלו סייעו למהר ולפשט את התהליך האימפריאליסטי.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- תומר ריבל,שורשיו התאורטיים של האימפריאליזם
