משתמש:Slav4/ארגז חול/דברי בינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"דברי בינה" הוא שמה של סדרת ספרי חסידות מאת האדמו"ר הראשון מביאלא, רבי יצחק יעקב רבינוביץ - ה'תר"ז - ה'תרס"ה (1846-1904).

הסדרה כוללת שמונה כרכים, חמשה מהם על סדר פרשיות התורה, והיתר על מועדי ישראל, פרקי אבות והגדה של פסח. כמו כן נכלל בסדרה עוד ספר בשם "ישרי לב" שמדבר בגדולת ומעלת השבת.

מאמרי הספר נאמרו בתחילה כשיחות ב"טיש" שהיה עורך בפני חסידיו בשבתות ובמועדי ישראל, ונכתבו לאחר מכן על ידו ועל ידי ר' משה הערש ממזריטש.

לפי העדויות הותיר אחריו רבי יצחק יעקב בפטירתו למעלה מארבעים ארגזים מלאים בכתבי יד שמבארים את הגותו ואת תורתו, כשהרוב הגדול שבהם נעלם במאורעות מלחמת העולם השניה.

הספרים נדפסו לאחר פטירתו על ידי בניו, רבי מאיר שלמה יהודה רבינוביץ - האדמו"ר ממזריטש ורבי אברהם יהושע העשיל רבינוביץ - האדמו"ר מלובלין.

מטרת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יצחק יעקב הוא נכדו של רבי יעקב יצחק מפשיסחה המכונה "היהודי הקדוש", שחידש דרך בתנועת החסידות, את דרכו בעבודת ה' של ה"יהודי הקדוש" קיבלו ואימצו כדרך חיים רוב הקבוצות של תנועת החסידות בפולין, אולם תורתו ודרכו של ה"יהודי הקדוש" לא זכו לעריכה מסודרת ומקיפה של ערכיה, תורתה ומשנתה. לפי מה שמציין בנו רבי אברהם יהושע העשיל בהקדמת הספר זאת הייתה מטרתו של אביו רבי יצחק יעקב בכתיבת ספרו; לערוך בצורה מקיפה את ערכי תורת פשיסחה:

"וכוונתו הקדושה היתה להשלים חלק אבותיו הקדושים בזה כי לא העלו על הכתב את דברי תורתם ואת דרכם בקודש, ובפרט חלק זקנו הרב ה"יהודי הקדוש" ז"ל...

[הקדמת הספר "דברי בינה" חלק ראשון]

בשל כך הספר עוסק ברובו בנושאי עבודת ה' כפי שהגו אותה בבית המדרש של רבי יעקב יצחק מפשיסחה. כשבראש סולם הערכים הוא מדגיש את ה"הכנה למצווה", שעל פי משנתו זהו עיקר חובתו הדתית של כל יהודי; התמקדות בהכנה למצווה , אם בהכשרת הרצון, אם בעיון המחשבה ואם בלימוד תורה, קודם לעשיית כל מצווה.

סוגיות מרכזיות בספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המחבר, כשם שהגוף כפוף למוח, כך גם בעבודה הרוחנית של האדם כלפי הבורא, אם האדם יתמקד בתיקון המעוות בשכלו ובמוחו, מיד יימשכו רצונותיו ותשוקותיו אף הם לעבודה רוחנית. כך מפרש ה"דברי בינה" את המסופר בחז"ל שאבות האומה - אברהם, יצחק ויעקב שמרו את כל התורה אף שזו עדיין לא התגלתה בעולם עדיין, מכיוון שהיו "כליותיהם יועצות". לדבריו, כל אדם שיתנתק מנטיותיו הגופניות ומאוויי ליבו ויצעד לאור ההגיון - יוכל גם הוא להרגיל את עצמו לשמוע מסרי אמת היישר מליבו.

מחבר הספר מרומם את מעמדו של הצדיק ואת חשיבות תמיכת החסידים בהם. לדבריו, כאשר החסידים מספקים את צורכי הגוף לצדיק הוא ממשיך עליהם שפע גשמי. את דברי המשנה "עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות" (סוף מסכת עוקצין) מסביר המחבר שכל צדיק זקוק למרחב גדול כזה כדי לשכן שם את כל החסידים הקשורים בו, שתמכו בו באופן גשמי בעולם הזה[1].


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנדל פייקאז, חסידות פולין, ירושלים תש"ן, עמ' 164-161; על פי דברי בינה חלק א דף מג ע"ד, שם כו ע"א ועוד