אברהם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם, תחריט עץ מאת אפרים משה ליליין
מפת מסופוטמיה, בה מצוינת גם אור, העיר שבה על פי המסורת היהודית נולד אברהם
באר אברהם בבאר שבע המיוחסת לאברהם אבינו
אברהם ולוט, פסיפס בכנסייה ברומא
פגישת אברהם ומלכיצדק
המלאכים מבקרים את אברהם לפני הפיכת סדום. ציור מאת גוסטב דורה.
אברהם בעקדת יצחק, ציור של לורן דה להיר, 1650

אַבְרָהָם, המכונה גם אברהם העברי[1] ובמסורת היהודית אברהם אבינו, דמות מקראית, נחשב למונותאיסט הראשון, ולראשון שבין שלושת האבות במקרא. לפי המסורת אבי שבטי ישראל (שהיהודים הם צאצאיהם), וישמעאל, שלפי הקוראן הערבים מתייחסים אליו, המדיינים, האדומים והעמלקים.

דמותו במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המקרא, אברהם, שנולד תחת השם אברם, הוא בנו של תרח, מצאצאיו של שם בן נח. שם אמו של אברם אינו נזכר במקרא, אך על פי מדרש אגדה[2] הוא אמתלאי בת כרנבו.

על פי המסופר באגדה אודות אברהם והצלמים, בחן אברהם את האמונות הפאגניות שהיו נפוצות בזמנו (עבודת אלילים) לפני שהחל להאמין באלוהים. עקב סירובו לעבוד אלילים ונסיונותיו להפיץ את אמונתו ברבים, נקלע אברהם לעימות עם סביבתו ועם נמרוד מלך אור כשדים. אברהם נידון למוות בהשלכה לכבשן אש, אך הוא ניצל בנס.

המסע לארץ כנען[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם מוזכר לראשונה במקרא בספר בראשית, כאשר תרח אביו עוזב את אור כשדים יחד עם אברם (לימים אברהם), אשתו של אברם שרי (לימים שרה) ובן אחיו לוט, במגמה להגיע לארץ כנען, אך אינו מגיע לבסוף לארץ ישראל אלא משתקע בחרן. לפי ספר בראשית, בעוד אביו של אברם חי, נגלה אליו אלוהים ומצווה עליו לעזוב את משפחתו וסביבתו, וללכת בגפו לארץ כנען (היא ארץ ישראל) בציווי המפורסם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך..." (בראשית יב א) כמו כן מובטח לאברם שייהפך שם לאביה של אומה גדולה ויתברך. בגיל 75, עלה אברם לארץ ישראל, יחד עם אשתו ו'הנפש אשר עשו בחרן'. כמו כן הצטרף למסע לוט, אחיינו - גיסו.

לפי חוקר המקרא יאיר זקוביץ מסעו של אברהם לארץ המובטחת משמש כסיפור בבואה לכמה מסיפורי המקרא. כך בסיפור בספר במדבר, י', ל' בו מבקש משה מחתנו, יתרו, להצטרף אל בני ישראל במסעם לכנען והלה מסרב. לשני הסיפורים לשונות דומים וקווי הדמיון רבים. גם סיפורה של רות משמש כסיפור בבואה לסיפור זה.[דרושה הבהרה] לשון דומה מופיעה בשני הסיפורים וקווי הדמיון רבים.‏[3]

בראשית דרכו בארץ, מגיע אברם לאזור שכם, (אלון מורה) ובונה שם מזבח לשם ה'. לאחר מכן המשיך אברם דרומה, ומגיע אל בין היישובים בית אל והעי, וגם שם בנה מזבח. בהמשך, המשיך אברם דרומה אל הנגב. ד"ר מרדכי ברויאר מציין,‏[4] שדרכו של אברהם הייתה תמיד באזור ההררי: "הלוך ונסוע הנגבה" (בראשית יב ט). לדעתו של ברויאר, ההסבר לכך הוא כיון שבתקופת אברהם בארץ כנען השפילה והעמק היו אז תחת שלטון מצרי (דבר שהיה יכול להקשות על רועי צאן כאברהם - וכמבואר בבראשית מו לד: "כי תועבת מצרים כל רועי צאן" - שהמצריים היו מתנגדים למלאכה זו מפני שהבהמות היו אלילים בעיניהם), ומאידך יישובי ההר היו אז מתאימים מאוד לצאן כיון שהיו דלילים באוכלוסייה ואך קבוצות בודדות של שבטי כנענים ובני שם ישבו בהם.‏[5]

ירידה מצריימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב רעב כבד בארץ, ירד אברם למצרים. בחששו שייהרג על ידי המצרים, על מנת שישא פרעה את שרה, המתוארת כ'אשה יפת מראה', ביקש אברם משרה אשתו שתאמר שהיא אינה אשתו אלא אחותו. ואכן, פרעה לקח את שרה לאשה, ואף העשיר תמורתה את אברם, בחושבו שאחיה הוא. רק בעקבות "נגעים גדולים" שבאו עליו ועל ביתו על ידי ה', החזיר אותה פרעה לאברהם, נזף בו על ההטעיה ושילח אותו ואת כל אשר לו מארץ מצרים.

ההיפרדות מלוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מריבת רועי אברהם ורועי לוט

לאחר הגירוש ממצרים, חזר אברם לארץ כנען, אל המקום שבו היה קודם לכן (בין בית אל לעי), עשיר ביותר. מכיוון שגם לוט בן אחיו היה בעל מקנה רב, נוצרו סכסוכים בין רועי אברם לרועי לוט. עקב כך הציע לו אברם להיפרד מעליו, ולחלק ביניהם את הארץ. לוט בחר לשבת באזור סדום ועמורה, שהיה אז פורה ביותר. על פי המדרש, קשור הסכסוך בין אברם ללוט, להבדלים ברמת המוסר והיושר בין השניים, ולציפיה של לוט לירש את רכושו הרב של אברם, שהיה אז חשוך ילדים, לאחר מותו.

לאחר היפרדותו מלוט נגלה ה' אל אברם, והבטיח לו את כל ארץ כנען, וריבוי צאצאים כעפר הארץ (בעת הזו היה עדיין אברם ללא בנים). ה' קרא אליו לקום ולהתהלך בארץ כדי לממש את ההבטחה, ואברם נענה לקריאה, והגיע בנדודיו עד אלוני ממרא שליד העיר חברון. גם שם בנה אברם מזבח לשם ה'. באזור זה כורת אברם, ככל הנראה, ברית עם היושבים שם - ענר, אשכול וממרא.

מלחמת ארבעת המלכים את החמישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשבתו של לוט בסדום אירעה מלחמה בין ארבעה מלכים מאזור ארם נהריים לבין חמשת מלכי אזור סדום ועמורה, המכונה מלחמת ארבעת המלכים את החמישה. במהלך המלחמה שבו ארבעת המלכים מארם נהריים גם את לוט. אברם נחלץ לעזרתו, ויחד עם 318 מבני ביתו רדף אחרי המלכים המנצחים עד צפונה מדמשק, והחזיר את כל השבויים, כולל לוט בן אחיו. המאורע הזה נתן לו פרסום וכבוד רב בקרב מלכי האזור, כולל מלך סדום המנוצח אשר הציע לאברם את כל השלל (הצעה שאותה דוחה אברם בתוקף, מלבד לקיחת חלקם של הלוחמים ובעלי בריתו), וכולל מלכיצדק, מלך העיר שלם (ככל הנראה, ירושלים הקדומה), המוגדר כ"כהן לאל עליון".

ביסוד מלחמתו של אברם בארבעת מלכי המזרח מסביר המלב"ים כי היה כאן מאבק על ההגמוניה במרחב שהרי עילם היה בנו של שם בן נוח כאשר ארץ ישראל נתנה לבני שם בעוד שבפועל נכבשה על ידי כנען בן חם בן נוח שנחלתו הייתה מצרים (הרב שלמה גורן, תורת המקרא עמוד 30 ואילך).

ברית בין הבתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברית בין הבתרים

לאחר מכן, התחוללה ברית בין הבתרים, שבהם כורת ה' ברית עם אברם, על בשורת הצאצאים ובשורת הבטחת הארץ. בברית הובטחה לו ולזרעו המרחב בין נהר מצרים ועד נהר פרת וכן שליטה על עשרה עמים במרחב זה .

לקיחת הגר ולידת ישמעאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרי, אשתו של אברם, הייתה עקרה, ולפיכך היא מציעה לאברם, מקץ עשר שנים לישיבתם בארץ כנען, את הגר אמתה לאישה. במהלך ההריון הקילה הגר את ראשה כלפי שרי. שרי בתגובה עינתה את האמה וזו ברחה אל המדבר. שם נגלה אליה מלאך האלוהים והבטיח לה שמבנה תצא אומה גדולה, ואמר לה לשוב אל שרי ולקרוא לבן הנולד לה ישמעאל. הגר אכן חזרה אל שרי, וילדה את ישמעאל. אברם באותו זמן היה בן 86 שנה (בראשית ט"ז).

ברית המילה והחלפת שמם של אברם ושרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברם ושרי

בגיל 99 מתגלה ה' אל אברם, מבטיח לו בן מאשתו שרי, ומחליף את שמו לאברהם ("כי אב המון גויים נתתיך"), ואת שמה של שרי לשרה. כמו כן מצווה על אברהם לבצע ברית מילה לו ולכל בני ביתו אשר לו.

הולדת בניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הולדת בנה של שרה, יצחק, שרה נוכחה שישמעאל מהווה השפעה רעה עליו (ועל פי המדרשים אף מאיים במעשים על קיומו). שרה דרשה מאברהם לגרש את הגר ובנה. אברהם אינו שש לגרשם אך לאחר שאלוהים אומר לו לשמוע לדברי שרה, הוא משלח את הגר ובנה (בראשית כ"א).

על פי המסופר בבראשית כה, א, נשא אברהם לעת זקנתו אשה נוספת ושמה קטורה, אחרי מות שרה אשתו. היא ילדה לו שישה בנים: זמרן, יקשן, מדן, מדין, ישבק ושוח. על פי חז"ל, קטורה היא הגר.

עקדת יצחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עקדת יצחק

אברהם נדרש להראות את נאמנותו לאל בעשרה נסיונות ובראשם עקדת יצחק שבה הצטווה להקריב את יצחק בנו לקורבן לאלוהים. אולם לבסוף נותר יצחק לחיות והאיל הוקרב במקומו. עקדת יצחק נחשבת לאחד האירועים המכוננים של היהדות. מחד, היא מהווה סמל היסטורי למסירות שעל היהודי להפגין כלפי אלוהיו, ומצד שני, משתמע ממנה שבסופו של דבר אין האל חפץ בקורבנות אדם.

קיימת מחלוקת קשה בדורות האחרונים באשר לצייתנות עיוורת - האמנם התכוון האלוהים שאברהם אכן יציית לצו נורא זה של הקרבת בנו או שמא ההפך הוא הנכון. מצופה היה מאברהם שיסרב לרצוח את בנו.

מערת המכפלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי פטירתה של שרה, רכש אברהם מעפרון החיתי את מערת המכפלה בחברון תמורת 400 שקל כסף, והביא שם, לפי המסורת, את שרה לקבורה. אברהם נפטר בגיל 175 ונקבר במערת המכפלה על ידי בניו, יצחק וישמעאל.

" וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, בָּנָיו, אֶל-מְעָרַת, הַמַּכְפֵּלָה: אֶל-שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן-צֹחַר, הַחִתִּי, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי מַמְרֵא." (בראשית כ"ה ח')

דמותו במדרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסוקים הראשונים על אברהם אינם מפרטים את הסיבה לכך שאלוהים התגלה אליו. התורה פותחת את סיפורו של אברהם באמצע חייו - בשנתו השבעים וחמש, ואשר על כן רבות התמיהות: מהי ראשיתו של הסיפור? מדוע בחר אלוהים באברהם ושלח אותו להתהלך בארץ? במה שונה אברהם מעשרים הדורות שהיו מכעיסים ובאים? ואף אם נצליח להתחקות אחר קורות חייו של אברהם לפני שהתגלה אליו אלוהים, עדיין נשאלת השאלה - מדוע לא פירשה התורה את פשר בחירתו של אברהם?

במקומות רבים, המקרא סותם ואינו מפרט אירועים המהווים סיבה להתרחשויות המתוארות. כך במקרה שלנו: אין שום הסבר לכך שתרח יצא לפתע מאור כשדים, ולכך שאלוהים בחר באברהם. חז"ל, כפרשני מקרא, באו לפרש את הסתום, ודרשו אגדות ה"משלימות" את הפערים שמותיר המקרא. בבראשית רבה (פרשה ל"ח, יג) מופיע סיפור אברהם והצלמים, על ראשית דרכו של אברהם כמי ששולל את עבודת האלילים שבה היה שטוף דורו.

על פי מסכת אבות התנסה אברהם בעשרה נסיונות מאת האלוהים ועמד בכולם. האחרון הינו עקדת יצחק, אברהם עמד בניסיון. על פי האגדה, לאחר ששמעה שרה על דרישת האלוהים פרחה ממנה נשמתה ומתה.

כאשר רצו חז"ל לתאר את דמותו הרוחנית של אברהם, תיארו אותו כך:

"כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ..." (מסכת אבות פרק ה)

דמותו על־פי הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאור התהליך האמוני שעבר אברהם על פי הרמב"ם (תחילת הלכות עבודה זרה):

"כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, ולחשוב ביום ובלילה, והיה תמיה: היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד, ולא יהיה לו מנהיג; ומי יסבב אותו, לפי שאי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו לא מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי עבודה זרה הטיפשים.
ואביו ואמו וכל העם עובדים עבודה זרה, והוא היה עובד עימהן. ולבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת, והבין קו הצדק, מדעתו הנכונה; וידע שיש שם אלוה אחד, והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכול, ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו. וידע שכל העם טועים, ודבר שגרם להם לטעות, זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות, עד שאבד האמת מדעתם; ובן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו.
כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עימהם, ולומר שאין זו דרך האמת, שאתם הולכים בה. ושיבר הצלמים, והתחיל להודיע לעם, שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם, ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך--כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים; וראוי לאבד ולשבר כל הצורות, כדי שלא יטעו בהן כל העם, כמו אלו שהן מדמין, שאין שם אלוה אלא אלוֹ‏.
כיון שגבר עליהם בראיותיו, ביקש המלך להורגו; נעשה לו נס, ויצא לחרן. והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען, והוא קורא, שנאמר "ויקרא שם בשם ה', אל עולם" (בראשית כא,לג).
וכיון שהיו העם מתקבצין לו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד לפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בליבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים. והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומחזיר; ויצחק הודיעו ליעקב ומינהו ללמד, וישב מלמד ומחזיר כל הנלווים אליו".

תיארוך שנות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית, אברהם נולד בעיר אור כשדים לאביו תרח בשם אברם, בשנת א'תתקמ"ח (1948) לבריאת העולם (1812 לפני הספירה), והיה בן הדור העשרים לאדם הראשון. יש הסוברים (רמב"ן בראשית יא, כח), על פי המדרש שאברהם נולד דווקא בעיר "כותא".

בכרונולוגיה הארכאולוגית של המקרא חלוקות הדעות. חלק מהחוקרים טוענים לתאריך שונה עד כדי הפרש של מאות שנים כאשר אחרים מפקפקים בקיומו של אברהם, אשר לו אין שום עדויות ממקורות חוץ מקראיים, וכאשר מופיעים בסיפור מלכים של ערים שכנראה לא היו כלל קיימות בתקופה המיוחסת לו במסורת. לעומת זאת ישנם הטוענים שאי מציאת הוכחה אינה ראיה לשלילתו. אחרים טוענים שדווקא יש הוכחות מספקות לקיומם של האבות וזאת לאור ממצאים ארכאולוגיים המראים כי המידע אודות הנהגים והחוקים בספר בראשית דומה למתקבל מן התעודות בנות התקופה.

בעיר אֶבְּלָה שבשטחי סוריה של ימינו, אשר ידועה מעדויות רבות כעיר ממלכה חשובה לאורך האלף השלישי לפנה"ס ועד קרוב לאמצע האלף השני לפנה"ס. בחפירות שנערכו בה בשנות ה-70 של המאה ה-20 נמצא ארכיון ובו למעלה מ-20,000 לוחות-חמר ועליהן כתובות בכתב היתדות, בשפה השומרית ובשפה נוספת, ייחודית לאתר שכונתה בשם: "אבלאית". בין שלל הממצאים נמצאו השמות "עבר-אום" (עבר?, מאבותיו של אברהם), "אב-ר-אום" (=אברם/אברהם?), "איס-ר-איל(-ום)" (ישראל? שמו הנוסף של יעקב, נכדו של אברהם), "א-ס-או" (עשיו?, נכדו של אברהם), וכן שמות של אתרים גיאוגראפיים, המוכרים מן המקרא: כנען, חרן, גבל, חצור ועוד.‏[6]

דמותו באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בדת המוסלמית לדמותו של אברהם (או בצורה הערבית של שמו, איברהים), נודעה חשיבות רבה. אברהם נחשב על־פי האסלאם כאחד הנביאים. כמה מהסיפורים על אברהם מהתנ"ך והמדרש מופיעים גם בקוראן, והסורה ה-14 בקוראן נקראת על שמו. אברהם מתואר בקוראן כחניף, והוא נחשב באסלאם למונותאיסט האולטימטיבי "וכי יש דת טובה מדתו של האיש הנושא פניו אל אלוהים בהתמסרות והמיטיב וההולך בדרך דת אברהם אשר נהג כחניף? אלוהים לקח לו את אברהם כידיד נפש"[7]

בסורה ה-37, סורת א-צאפאת, מובא בקצרה סיפור העקידה, ובו מתואר שאברהם מתיעץ עם בנו כאשר נודע לו שעליו להעלות אותו לקורבן, ובנו אומר לו לעשות כשצווה עליו. שמו של הבן אותו נצטווה אברהם להקריב אינו מצוין במקור זה, ועל־פי מסורת מוסלמית שהתפתחה מאוחר יותר, המדובר הוא דווקא בבנו ישמעאל ולא ביצחק כפי שמתואר בתנ"ך. חג הקורבן נחגג על ידי המוסלמים לציון אירוע זה.

בנוסף לכך, מיוחס לאברהם, בשיתוף עם ישמעאל, ייסוד הכעבה הקדושה למוסלמים, כמו גם טיהורה מעבודת אלילים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור השם בבראשית, י"ד, לג. על פי חז"ל נקרא עבר, מפני שבא מעבר הנהר. שכל העולם היה מעבר אחד והוא מהעבר השני.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ"א, עמוד א'
  3. ^ יאיר זקוביץ, מקראות בארץ המראות, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1991, ע"מ 71-70.
  4. ^ ברויאר, דברי הימים לישראל ולאומות העולם עמ' 62. ירושלים תשנ"ד.
  5. ^ מתוך ויקישיבה ערך ארכיאולוגיה מקראית.
  6. ^ "יבנה - אנציקלופדיה לנוער" (נדפס בישראל בשנת 1995 תחת הוצאת 'יבנה' והוצאת 'לרוס') כרך #1, עמודים 19-20.
  7. ^ קוראן, סורה 4 (הנשים) פסוק 125, תרגום אורי רובין


עשרה דורות מנח עד אברהם

נח - שם - ארפכשד - שלח - עבר - פלג - רעו - שרוג - נחור - תרח - אברהם

עם ישראל - האבות והאימהות

אברהםשרה
יצחקרבקה
יעקבלאה - רחל - זלפה - בלהה

אילן יוחסין של דמויות ספר בראשית
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אדם
 
 
 
חוה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קין
 
 
 
הבל
 
 
 
 
שת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חנוך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אנוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עירד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קינן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מחויאל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מהללאל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתושאל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ירד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עדה
 
 
 
למך
 
 
 
 
 
 
צלה
 
חנוך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יבל
 
יובל
 
תובל קין
 
 
 
 
 
 
 
 
מתושלח
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
למך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נעמה
 
 
 
 
נח
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שם
 
 
 
 
 
חם
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יפת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עילם אשור לוד
 
מצרים
 
כוש
 
פוט
 
כנען
 
 
 
מגוג מדי תבל משך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ארפכשד
 
ארם
 
 
 
 
 
לודים
 
 
סבא
 
 
 
 
 
 
צידון
 
 
גמר
 
יון
 
 
תירס
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ענמים
 
 
חווילה
 
 
 
 
 
 
חת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלח
 
 
 
 
עוץ
 
 
 
להבים
 
 
סבתה
 
 
 
 
 
 
יבוסי
 
 
 
 
 
אשכנז
 
 
אלישה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חול
 
 
 
נפתחים
 
 
סבתכא
 
 
 
 
 
 
אמורי
 
 
 
 
 
ריפת
 
 
תרשיש
 
 
 
 
 
 
 
עבר
 
 
 
 
גתר
 
 
 
פתרוסים
 
 
נמרוד
 
 
 
 
 
 
גרגשי
 
 
 
 
 
תגרמה
 
 
כתים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מש
 
 
 
כסלוחים
 
 
רעמה
 
 
 
 
 
 
חיווי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דודנים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פלג יקטן
 
 
 
 
 
 
 
כפתורים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ערקי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שבא
 
 
 
 
סיני
 
 
 
 
 
 
 
 
רעו
 
 
 
אלמודד
 
 
עובל
 
 
 
 
 
 
 
דדן
 
 
 
 
ארוודי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלף
 
 
אבימאל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צמרי
 
 
 
שרוג
 
 
 
חצרמות
 
 
שבא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חמתי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ירח
 
 
אופיר
 
 
נחור
 
 
 
הדורם
 
 
חווילה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אוזל
 
 
יובב
 
 
תרח
 
 
 
דקלה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הגר
 
קטורה
 
 
 
 
אברהם
 
שרה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישמעאל
 
 
 
זמרן
 
 
מדן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ראומה
 
נחור
 
 
 
מלכה
 
 
יסכה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישבק
 
 
שוח
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לוט
 
 
 
 
נביות
 
 
מדין
 
 
יקשן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
טבח
 
 
עוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קדר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גחם
 
 
בוז
 
 
 
 
בת בכירה
 
 
בת צעירה
 
 
 
 
 
אדבאל
 
 
 
עיפה
 
 
שבא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תחש
 
 
קמואל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מבשם
 
 
 
עפר
 
 
דדן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מעכה
 
 
כשד
 
 
 
 
מואב
 
בן־עמי
 
 
 
 
 
 
 
משמע
 
 
 
חנוך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חזו
 
 
 
 
 
 
 
דומה
 
 
 
אבידע
 
 
 
אשורים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פלדש
 
 
 
 
 
 
 
 
משא
 
 
 
אלדעה
 
 
 
לטושים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ידלף
 
 
 
 
 
 
 
 
חדד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בתואל
 
 
 
 
 
 
תימא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יטור
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נפיש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יצחק
 
 
 
 
 
רבקה
 
 
 
 
לבן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קדמה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בשמת
 
עשו
 
עדה
 
אהליבמה
 
יעקב
 
 
 
 
לאה
 
 
זלפה
 
 
רחל
 
 
בלהה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רעואל
 
 
 
 
אליפז
 
 
 
 
יעוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יעלם
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נחת
 
 
 
 
 
תימן
 
 
קרח
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זרח
 
 
 
 
 
אומר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שמה
 
 
 
 
 
צפו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מיזה
 
 
 
 
 
געתם
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עמלק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ראובן
 
 
שמעון
 
 
לוי
 
דינה
 
 
גד
 
אשר
 
יוסף
 
אסנת
 
 
דן
 
נפתלי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חנוך
 
 
ימואל
 
 
גרשון
 
 
 
 
 
 
 
צפיון
 
 
ימנה
 
 
 
 
 
מנשה
 
 
 
 
חשים
 
 
יחצאל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פלוא
 
 
ימין
 
 
קהת
 
 
 
 
 
 
 
חגי
 
 
ישוה
 
 
 
 
 
אפרים
 
 
 
 
 
 
 
 
גוני
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חצרון
 
 
אוהד
 
 
מררי
 
 
 
 
 
 
 
שוני
 
 
ישוי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יצר
 
 
 
 
 
 
 
 
כרמי
 
 
יכין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אצבון
 
 
שרח
 
 
 
 
 
בנימין
 
 
 
 
 
שלם
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צחר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ערי
 
 
בריעה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שאול
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ארודי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בלע
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שוע
 
 
 
 
 
 
אראלי
 
 
 
חבר
 
 
 
 
 
 
 
בכר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מלכיאל
 
 
 
 
 
 
 
אשבל
 
 
 
 
יששכר
 
זבולון
 
בת שוע
 
יהודה
 
תמר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גרא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נעמן
 
 
 
 
 
תולע
 
 
סרד
 
 
 
 
 
ער
 
 
זרח
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אחי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פוה
 
 
אלון
 
 
 
 
 
אונן
 
 
פרץ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ראש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוב
 
 
יחלאל
 
 
 
 
 
שלה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מפים
 
 
 
 
 
 
 
 
שמרון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חצרון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חפים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חמול
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ארד
 
 

הערות:
1. קו מקווקו מבטא קו רצוף הממשיך אל מעבר למשבצת שהוא חוצה, פרט למקרה של נח ונעמה, שם מקור קשר הנישואין הוא בספרות חז"ל ולא בספר בראשית.

2. יש המזהים את יסכה בת הרן עם שרה, אשת אברהם.
3. למידע על קשרי משפחה נוספים שמקורם אינו בספר בראשית, ראו שמות חיצוניים לדמויות אנונימיות במקרא.