משתמש:Zigboom/ארגז חול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה (ארגז חול) של Zigboom.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה (ארגז חול) של Zigboom.



לקסוס
נתונים כלליים
סוג מותג יוקרה של טויוטה
תקופת הפעילות 1989–הווה (כ־35 שנים)
משרד ראשי יפןיפן טויוטה, איישי, יפן
ענפי תעשייה תעשיית הרכב
מוצרים עיקריים מכוניות
 
www.lexus.com
דגם לקסוס ES350 משנת 2007

לקסוס היא חטיבת היוקרה של יצרנית הרכב היפנית טויוטה מוטור קורפוריישן TMC. לקסוס, שהושקה לראשונה בארצות הברית בשנת 1989, נמכרת ברחבי העולם, והפכה למותג היפני הגדול ביותר של מכוניות יוקרה. לקסוס משווק ביותר מ-70 מדינות ברחבי העולם ודורג בין עשרת המותגים היפניים הגלובליים הגדולים ביותר במונחי שווי שוק. ההנהלה העולמית של לקסוס נמצאת בטויוטה סיטי, יפן, ומרכזי התפעול הראשיים הם בבריסל וטוראנס, קליפורניה. פרויקט השקת ספינת הדגל - שתכנונה בוצע תחת מעטה חשאיות מוחלט בשם הקוד F1 - החל בשנת 1983 והסתיים בהשקת לקסוס LS בשנת 1989. בשוק האמריקאי הוסיפה לקסוס בהמשך גם דגמי סדאן, קופה, קבריולה ו-SUV (רכבי פנאי-שטח). בשנת 2005 הושקה גרסה היברידית של דגם הקרוסאובר RX, ומאוחר יותר הצטרפו דגמים היברידיים נוספים למערך הדגמים של החטיבה. בשנת 2007 השיקה לקסוס את החטיבה הספורטיבית שלה - F - עם דגם הסדאן IS F (המציעה עם הרכב, חבילת אבזור ספורטיבית). בשנת 2009 הופיעה מכונית העל LFA.

בתחילת הדרך יוצרו דגמי לקסוס ביפן, במחוזות צ'ובו וקיושו ובמיוחד במפעלי טויוטה טהארה באאיצי', צ'ובו ומיאטה בפוקואוקה, קיושו. בשנת 2003 החל לראשונה ייצור רכבי לקסוס מחוץ ליפן, כשהדגם הראשון היה ה-RX330 שיוצר באונטריו, קנדה. בעקבות רֶה-ארגון בחברה בשנים 2005-2001 מפעילה היום לקסוס מרכזי עיצוב, תכנון וייצור משלה, האחראים בלעדית על רכבי החטיבה במפעל זה.

מתחילת שנות האלפיים הגדילה לקסוס את מכירותיה מחוץ לשוק המרכזי ביותר שלה, ארצות הברית, באמצעות התרחבות גלובלית מתמשכת. החברה חנכה סוכנויות בשוק המקומי ביפן בשנת 2005, והפכה בכך למותג היוקרה היפני הראשון שהושק בארץ מוצאו. בעקבות השקה זו נערכו השקות בדרום-מזרח אסיה, אמריקה הלטינית ושווקי יצוא אחרים. מערך הדגמים של החברה הורחב אף הוא כדי לשקף העדפות אזוריות במונחים של דגמים ומערכות הינע.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-80: פרויקט F1[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1983 כינס יושב ראש טויוטה, אייג'י טויודה, פגישה סודית עם מנהלי החברה, והציג בפניהם את השאלה הבאה: "האם אנו מסוגלים לייצר מכונית יוקרה שתתחרה במכוניות הטובות בעולם?" שאלה זו הביאה את טויוטה להתחיל בפרויקט סודי ביותר תחת שם הצופן "Flagship 1"‏ (F1). פרויקט זה, שהוליד בסופו של דבר את מכונית הלקסוס הראשונה בעולם - לקסוס LS 400, היה מכוּון לפיתוח מכונית סדאן שתהיה ספינת הדגל, שתרחיב את קו המוצרים של טויוטה ותקנה לה אחיזה בפלח השוק הגבוה ביותר, ותוכל להציע מוצר יוקרתי ללקוחות ותיקים וחדשים.

ההזדמנות לייצא מכוניות יקרות יותר נפתחה בפני היצרנים היפניים בשנות ה-80 הודות למגבלות מרצון על הייצוא שהוסכמו בין ממשלת יפן לבין נציגי סחר מארצות הברית, שהגבילו את מכירות המכוניות מייצור המוני. בשנת 1986 השיקה הונדה בארצות הברית את מותג אקורה שלה והשפיעה על התוכניות של טויוטה להקמת חטיבת יוקרה; המכונית הראשונה של אקורה הייתה גרסת יצוא של הונדה לג'נד, שבעצמה הושקה ביפן בשנת 1985 כמתחרה של הטויוטה קראון והניסאן סדריק/גלוריה. בשנת 1987 חשפה ניסאן את תוכניותיה למותג יוקרה, אינפיניטי, והסבה לייצוא את מכונית הדגל שלה, ניסאן פרזידנט, עם רוחק סרנים רגיל, תחת השם אינפיניטי Q45, שהושקה בשנת 1990. באותה תקופה שקלה גם מאזדה לפתח מותג יוקרתי, שהיה אמור להיקרא אמאטי, אך תוכניות אלה לא יצאו לפועל.

על מנת להעמיק את סקר השוק שאליו מיועדת מכונית הלקסוס הראשונה, נשלחו קבוצות חוקרים מטעם טויוטה לארצות הברית במאי 1985 על מנת לנהל קבוצות מיקוד וחקר שווקים בשיתוף לקוחות יוקרה. באותה תקופה שכרו כמה מהמעצבים של טויוטה בית בלגונה ביץ', קליפורניה, כדי לעקוב אחר סגנון החיים והטעמים של לקוחות מהמעמד האמריקאי הגבוה. במקביל ביצעו המהנדסים של ה-F1 ניסויים באבֵי-טיפוס בטווח מקומות מהאוטובאהנים של גרמניה ועד לכבישי ארצות הברית. חקר השווקים שביצעה טויוטה הוביל למסקנה, שעל מנת ששיווק רכבי היוקרה מבית טויוטה ישיג את האפקט המיוחל, יש לייצר הפרדה הן בצינורות השיווק ושֵם המותג והן במערך ההפצה בין לקסוס לטויוטה. וכך החלו להירקם תוכניות לפיתוח רשת חדשה של סוכנויות בשוק האמריקאי.

פיתוח המותג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1986 הקים משרד הפרסום הוותיק של טויוטה - סאצ'י אנד סאצ'י - יחידה מיוחדת, טִים וַואן (Team One), לטיפול בשיווק מותג היוקרה החדש. החברה שכרה את שירותיה של חברת המיתוג ליפינקוט ומרגוליס, שהגישה רשימה של 219 שמות אפשריים: ווקטר, וורון, שפאדל, קליבר ואלקסיס נבחרו כמועמדים המובילים. השם אלקסיס הוביל עד מהרה, אולם עורר חשש שהוא מתייחס יותר לאנשים מאשר למכוניות (הוא נקשר במיוחד לאלקסיס קרינגטון מסדרת הטלוויזיה הפופולארית של שנות ה-80, דיינסטי). אי לכך הושמטה האות הראשונה בשם Alexis, והאות "i" הוחלפה ב"u". כך התקבל השם - לקסוס.

מקור השם לקסוס יוחס לשילוב המילים "לוקסוס" ו"אלגנטיות"; לפי תאוריה אחרת השם הוא ראשי תיבות של "Luxury export to the US", על פי ראיונות שנערכו עם טים וואן, אין לשם המותג משמעות כלשהי, והוא פשוט משדר תדמית יוקרתית וטכנולוגית.

הסיסמה המקורית של לקסוס פותחה אחרי שנציגי טים וואן ביקרו אצל מעצבי לקסוס ביפן והבחינו בתשומת הלב האובססיבית לפרטים, ומוצתה במשפט "The Relentless Pursuit of Perfection" "חתירה בלתי נלאית אחרי השלמות" (או התשוקה לשלמות). הלוגו של לקסוס פותח על ידי מולי דזיינס והאנטר קומיוניקיישנס. העיצוב הסופי של הלוגו כלל את האות L מסוגננת בתוך אליפסה, ולדברי טויוטה הוא עוצב באמצעות נוסחה מתמטית מדויקת.

השקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989, בתום תהליך פיתוח ארוך של 6 שנים שכלל כ-60 מעצבים, 24 צוותי הנדסה, 1,400 מהנדסים, 2,300 טכנאים, 220 עובדי תמיכה, כ-450 אבֵי-טיפוס ולמעלה ממיליארד דולר, הושלם תהליך F1. ספינת הדגל - לקסוס LS 400 - הייתה בקו עיצוב ייחודי (כל חלקיו העיקריים לא היו משותפים לדגמי טויוטה קודמים), עם מנוע בנזין V8 והנעה אחורית.

ה-LS 400 הושקה בינואר 1989 בתערוכת הרכב הצפון אמריקאית הבינלאומית בדטרויט, ושיווקה החל באופן רשמי בחודש ספטמבר של אותה שנה ברשת של 81 סוכנויות חדשות של לקסוס ברחבי ארצות הברית. השקתה של לקסוס לוּותה בקמפיין פרסומי בהשקעה של מיליוני דולר בטלוויזיה ובמדיה המודפסת.

בהשקה זכתה ה-LS 400 לשבחים בשל השקט המופתי שלה, תא הנוסעים המפואר והארגונומי, ביצועי המנוע, איכות ההרכבה, האווירודינמיות, החיסכון בדלק והשווי, אף שכמה כתבי רכב מתחו ביקורת על העיצוב הנגזר שלה ועל מערכת המתלים, שנחשבה פשרה גדולה מדי בין התנהגות כביש לנוחות נסיעה. ה-LS 400 הושקה בארצות הברית ודורגה במגזין Car and Driver כטובה יותר במונחים של נוחות נסיעה, התנהגות כביש וביצועים, הן ממרצדס 420 SEL והן מב-מ-וו 735i. ה-LS 400 זכתה גם בפרסים חשובים בתחום הרכב ממגזינים שונים, כולל Automobile Magazine ו-Wheels Magazine.

על אף היותה שחקנית חדשה בשוק, זכתה לקסוס לנאמנות מיידית מצד הלקוחות, והשקתה הייתה הלם של ממש למותגי היוקרה המסורתיים. המכירות של ב-מ-וו ומרצדס בארצות הברית צנחו ב-29% ו-19% בהתאמה. מנהלי ב-מ-וו האשימו את לקסוס במכירה במחירי היצף בשוק זה, ו-35% מכלל רוכשי לקסוס ביצעו טרייד-אין לדגמי לינקולן או קדילאק למימון רכישתם.

עד סוף שנת 1989, ארבעה חודשים ממועד ההשקה בארצות הברית, נמכרו 16,392 דגמי LS 400 ו-ES250.

שנות ה-90: צמיחה והתרחבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990, שנת המכירות המלאה הראשונה, מכרה לקסוס 63,549 LS 400 ו-ES 250 בארצות הברית (הרוב הגדול מדגם LS). באותה שנה החלה לקסוס ביצוא מוגבל לבריטניה, שוויץ, קנדה ואוסטרליה. בשנת 1991 השיקה לקסוס את מכונית הספורט קופה הראשונה שלה, SC 400, שהייתה מבוססת על מנוע ה-V8 וההנעה האחורית של ה-LS 400. אחריה הופיע הדור השני של הסדאן ES 300, שהחליף את ה-ES 250 והפך למכונית הנמכרת ביותר של לקסוס. בסוף 1991 הפכה לקסוס ליבואנית הגדולה ביותר של דגמי יוקרה בארצות הברית, עם מכירות שהסתכמו באותה שנה ב-71,206 מכוניות. באותה שנה דורגה לקסוס במקום הראשון בסקרים של חברת J.D. Power and Associates לגבי האיכות הראשונית של כלי רכב, שביעות רצון הלקוחות ושביעות הרצון מהקנייה הראשונה. המותג החל גם להעלות את מחירי הדגמים בארצות הברית מעבר למחיריהם של דגמי היוקרה האמריקאיים המקבילים, אך עדיין מתחת למחירי הדגמים האירופיים היוקרתיים.

בשנת 1993 השיקה לקסוס את דגם הספורט סדאן בגודל הביניים, GS 300. ה-GS 300 תומחרה מתחת ל-LS 400 במערך הדגמים של המותג. באותה שנה הפכה לקסוס גם לאחד המותגים הראשונים להשיק תוכנית לרכישת מכוניות מבעלות קודמת באחריות החברה במטרה לשפר את מחירי הטרייד-אין של המכוניות. בשנת 1994 השיק המותג את הדור השני של ה-LS 400 - תוצר תכנון חדש לחלוטין של ספינת הדגל שלו. במאי 1995 התעורר איום על המכירות בעקבות הצעתה של ממשלת ארצות הברית להטיל מס של 100% על מכוניות יוקרה יפניות בתגובה לגידול הגדל והולך בגירעון המסחרי בין ארצות הברית ליפן. דגמי SUV היו פטורים מהסנקציות המוצעות. פעילות המכירה הרגילה חודשה לקראת סוף 1995, כשיצרני הרכב היפנים הסכימו כולם להגדיל את השקעותיהם בארצות הברית, והמס נגנז.

בשנת 1996 הציגה לקסוס את מכונית הכביש-שטח הראשונה שלה, ה-LX 450. תוכניות המותג לפיתוח דגם SUV הואצו במהלך הדיונים על המיסוי בין ארצות הברית ליפן ב-1995. בשנת 1988 השיקה לקסוס את הקרוסאובר SUV הראשון של מותג יוקרתי, ה-RX 300, ואת הדור השני של דגמי הסדאן GS 300 ו-GS 400. ה-RX קרוסאובר יועד ללקוחות תושבי בפרברים, שרצו SUV יוקרתי אבל לא נזקקו ליכולות השטח של הLX. הוא זכה להצלחה רבה במיוחד והפך לדגם הנמכר ביותר של המותג, כשהוא מקדים את ה-ES 300. באותה שנה ערכה לקסוס את הופעת הבכורה שלה במדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה ביותר בדרום אמריקה, כשהשיקה את המכירות בברזיל. בשנת 1999 מכרה לקסוס את המכונית המיליון בארצות הברית ודורגה במקום הראשון הכללי במכירות של מכוניות יוקרה בשוק האמריקאי.

שנות ה-2000: רה-ארגון עולמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 הציגה לקסוס את קו דגמי IS, סדרה חדשה של דגמי ספורט סדאן זולים יותר. בשנת 2001 השיק המותג את דגם הקבריולה הראשון שלו, SC 430, ואת הדור השלישי של ה-LS 430. ה-SUV הבינוני, GX 470, הושק ב-2002, ובעקבותיו הדור השני של ה-RX 300 בשנת 2003. בשנה שלאחר מכן חצתה לקסוס את הרף של מכירת שני מיליון מכוניות בארצות הברית והשיקה את ה-SUV ההיברידי הראשון של מותג יוקרתי, ה-RX 400h. רכב זה התבסס על מערכת הנעה היברידית של לקסוס, ששילבה מנועי בנזין וחשמל להגברת ההספק, חיסכון בדלק ורמת פליטות מזהמים נמוכה יותר בהשוואה לדגמים מקבילים המונעים על ידי בנזין בלבד.

בשנת 2005 השלימה לקסוס את ההפרדה הארגונית מחברת האם טויוטה, עם מרכזי עיצוב, תכנון, הדרכה וייצור ייעודיים שעבדו באופן בלעדי עבור החטיבה. פעולה זו נעשתה במקביל להשקת לקסוס בשוק הביתי שלה ביפן ולהשקה בינלאומית מורחבת של המותג בשווקים עולמיים גדולים כגון סין. מנהלי המותג שאפו להגדיל את היקף מכירותיו מחוץ לשוק הגדול ביותר שלו, ארצות הברית, ולשם כך תוכננו מחדש הדגמים של הדור הבא של לקסוס כ"דגמים גלובאליים" המיועדים להפצה בינלאומית. בשוק האירופי, שבו התמודדה לקסוס תקופה ממושכת עם רמת מכירות נמוכה בשל היכרות מצומצמת עם המותג, מיעוט סוכנויות ייעודיות ומכסות היבוא של שנות ה-90, הכריז המותג על תוכנית להצגת מערכות הינע היברידיות ומנועי דיזל על מנת להרחיב את רשת סוכנויות לקסוס.

הופעתה של לקסוס בשוק היפני ביולי 2005 הייתה ההשקה הראשונה של מותג רכב יוקרה יפני בשוק המקומי. דגמי IS, GS ו-SC הפכו לזמינים ביפן באותה שנה. דגמי לקסוס שנמכרו בה היו בעלי מפרט גבוה יותר ונמכרו במחיר גבוה יותר (ממיליון ין ומעלה). המכירות בחצי השנה הראשונה היו איטיות מהצפוי עקב התכווצות שוק המכוניות המקומי ועליות המחירים, אך הן השתפרו בחודשים שלאחר מכן בעזרת מערך דגמים מורחב.

באמצע שנות ה-2000 זכתה לקסוס להצלחה במכירות בדרום קוריאה וטייוואן, והפכה למותג המיובא הנמכר ביותר בשני שווקים אלה.

המותג נמכר היטב גם במזרח התיכון, שם הוא דורג במקום הראשון או השני מבין מתחריו בכמה מדינות, ובאוסטרליה שבה הגיעה לקסוס ב-2006 למקום השלישי בין מכוניות היוקרה. מנהלי החטיבה הכריזו בשנת 2006 על יעד של התרחבות גלובאלית מ-68 ל-76 מדינות עד 2010. עד תום העשור הביאה התרחבות זו להשקות רשמיות במלזיה ובדרום אפריקה בשנת 2006, באינדונזיה ב-2007, בצ'ילה ב-2008 ובפיליפינים ב-2009.

בשנת 2006 החלה לקסוס למכור את ה-GS 450h, דגם סדאן ספורטיבי היברידי עם מנוע V6, והשיקה את הדור הרביעי של ספינת הדגל שלה, LS, עם גרסאות בעלות בסיס גלגלים רגיל וארוך עם מנועי V8 והנעה היברידית (LS 600h). ה-LS 600h L נמכרה בהמשך כמכונית היקרה ביותר שיוצרה אי פעם ביפן. עד סוף 2006 הגיע היקף המכירות השנתי של לקסוס ל-475,000 כלי רכב ברחבי העולם.

עד סוף 2007 עברו המכירות השנתיות של לקסוס ברחבי העולם את רף ה-500,000 כלי רכב, והמותג דורג לראשונה בתור מותג הפרימיום המיובא הנמכר ביותר בסין. השווקים הגדולים בשנת 2007 היו, על-פי סדר מכירות יורד, ארצות הברית, יפן, בריטניה, סין, קנדה ורוסיה.

בשנת 2008, בלב המיתון העולמי והיחלשות שוק הרכב העולמי, ירד היקף המכירות השנתיות ב-16% ל-435,000, עם ירידות בשווקים כגון ארצות הברית ואירופה בסדר גודל של 21% ו-27.5% בהתאמה. בשנת 2009 השיק המותג את ה-RX 450h, דור שני של ה-SUV ההיברידי שהחליף את ה-RX 400h, ומאוחר יותר הושקה מכונית הקופה האקזוטית LFA. בסוף שנת 2009, עקב מכירות גבוהות יותר של דגמים היברידיים מאשר דגמי הבנזין המקבילים, הכריזה לקסוס על המגמה להפוך למותג על טהרת ההיברידיות באירופה. בסוף העשור דורגה לקסוס כיצרנית מכוניות היוקרה הרביעית בגודלה בעולם מבחינה כמותית, והשלימה עשר שנים רצופות בתור מותג היוקרה הנמכר ביותר בארצות הברית.

מערך הדגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • CT 200h – קומפקטית היברידית. מצוידת במערכת היברידית המשלבת בין מנוע בנזין בנפח 1.8 ליטר ומנוע חשמלי רב עוצמה שמפיקים 136 כ"ס וצריכת דלק של ליטר לכל 24 ק"מ.
  • IS 250 – סדאן ספורטיבית. מצוידת במנוע V6 בנפח 2.5 ליטר שמפיק 208 כ"ס המאיצים מ-0 ל-100 קמ"ש תוך 8.5 שניות ומעניקים לה מהירות מרבית של 225 קמ"ש.
  • IS 250C – ספורט סדאן קבריולה מצוידת במנוע V6 בנפח 2.5 ליטר שמפיק 208 כ"ס המאיצים מ-0 ל-100 קמ"ש תוך 8.5 שניות ומעניקים לה מהירות מרבית של 225 קמ"ש.
  • GS 250 – סלון מנהלים. מצוידת במנוע V6 בנפח 2.5 ליטר שמפיק 209 כ"ס המאיצים מ-0 ל-100 קמ"ש תוך 8.6 שניות ומעניקים לה מהירות מרבית של 230 קמ"ש.
  • GS 450h – סלון מנהלים היברידית. מצוידת במערכת היברידית המשלבת בין מנוע בנזין בנפח 3.4 ליטר ומנוע חשמלי רב עוצמה שמפיקים 292 כ"ס המאיצים מ-0 ל-100 קמ"ש תוך 5.9 שניות ומעניקים לה מהירות מרבית של 250 קמ"ש.
  • RX 350 – קרוס אובר. מצויד במנוע V6 בנפח 3.5 ליטר שמפיק 277 כ"ס המאיצים מ-0 ל-100 קמ"ש תוך 8 שניות ומעניקים לו מהירות מרבית של 200 קמ"ש.
  • RX 450h – קרוס אובר היברידי. מצוידת במערכת היברידית המשלבת בין מנוע בנזין בנפח 3.5 ליטר ומנוע חשמלי רב עוצמה שמפיקים 299 כ"ס המאיצים מ-0 ל-100 קמ"ש תוך 7.8 שניות ומעניקים לו מהירות מרבית של 200 קמ"ש.
  • LS 460 – ספינת הדגל של לקסוס. מצוידת במנוע V8 בנפח 4.6 ליטר שמפיק 381 כ"ס המאיצים מ-0 ל-100 קמ"ש תוך 5.7 שניות ומעניקים לה מהירות מרבית של 250 קמ"ש.
  • LS 600 – ספינת הדגל בגרסה היברידית. מצוידת במערכת היברידית המשלבת בין מנוע בנזין בנפח 5 ליטר ומנוע חשמלי רב עוצמה שמפיקים 445 כ"ס המאיצים מ-0 ל-100 קמ"ש תוך 6.3 שניות ומעניקים לה מהירות מרבית של 250 קמ"ש.

תת-המותג F[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2007 הכריזה לקסוס על הקמתה של חטיבת ביצועים חדשה תחת המותג F, שתייצר גרסאות בהשראת מירוצי מכוניות של דגמי הביצועים שלה. הדגם הראשון של קו מוצרים זה, ה-IS F, ערך את הופעת הבכורה שלו בתערוכת המכוניות הצפון אמריקאית הבינלאומית 2007, לצד דגם קונספט של מכונית-על, ה-LF-A.

כתבי הרכב ציינו את הדגש שלקסוס שמה על הדגמים הספורטיביים במאמץ לחזק את המוניטין הספורטיבי של המותג ולהתחרות ביריבים מחטיבת AMG של מרצדס וחטיבת M של ב-מ-וו. בעוד שדגמי לקסוס קודמים כגון SC 400 ו-GS 400 זכו לתגובות חיוביות מצד רוכשים של מכוניות יוקרה ספורטיביות, אופיינו דגמי לקסוס האחרים כמעדיפים נוחות על-פני התנהגות ותחושת כביש ספורטיביות בהשוואה ליריבות האירופיות.

לקסוס מייצרת את הדגמים בעלי הביצועים החזקים ביותר שלה תחת תת-המותג F. השם מתייחס ל-Flagship (ספינת הדגל) ולמסלול המירוצים Fuji Speedway ביפן, שהפנייה הראשונה שלו, 27R, שימשה השראה לצורת הסמל "F". דגמי תת-המותג F מפותחים על ידי חטיבת פיתוח ביצועי הרכב של לקסוס. דגם ה-F הראשון, ה-IS F, יצא לשוק בשנת 2007, ובשנת 2009 יצאה ה-LFA. החברה מציעה כיום רמת גימור ספורטיבית F-Sport וקו של אביזרים מאושרים על ידי המפעל לדגמי לקסוס הרגילים כגון IS 250 ו-IS 350.

F-Sport החליפה את פעילות הביצועים הקודמת של החברה, שכללה גרסאות L-Tuned שהוכנו על ידי TRD (חטיבת פיתוח דגמי המירוצים של טויוטה) והציעו חבילות ביצועים לדגמי הסדאן IS ו-GS בשנות ה-2000 המוקדמות.

תכנון וטכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התכנון של לקסוס שם דגש על התמקדות בסטנדרטים ספציפיים של פיתוח רכב. מאז הולדת המותג נעו יעדי התכנון מאווירודינמיוּת ואיכות נסיעה ועד להנדסת אנוש פנימית. תהליך הפיתוח מבוסס על הקיצור IDEAL (ראשי תיבות של Impressive, Dynamic, Elegant, Advanced, and Lasting -מרשימה, דינמית, אלגנטית, מתקדמת ועמידה). כל רכב מתוכנן על פי כ-500 תקנים ספציפיים למוצר, הידועים בשם "ההכרחיים של לקסוס", הנוגעים לקריטריונים כגון התפרים במושבי העור. מרכיבי עיצוב שנלקחו מדגמי הקונספט של המותג, כגון סדרת LF (הכוללת את ה-LF-S משנת 2003 וה-LF-C משנת 2004), שולבו בדגמי הייצור.

בתאי הנוסעים שולבו מחווני Optitron מסוג EL (electroluminescent), SmartAccess, מערכת מפתח חכם לכניסה ולהתנעה, ומאפייני מולטימדיה.

מערכת Remote Touch של לקסוס: החל מדגמי RX ו-HS 2010 הוצגה מערכת Remote Touch, הכוללת בקר דמוי עכבר מחשב עם היזון חוזר תחושתי; דגמים אחרים כללו שליטה באמצעות צג מגע (עד וכולל שנת הדגם 2009) כממשק למערכת הניווט. בשנת 1989 הייתה לקסוס מיצרניות מכוניות היוקרה הראשונות שציידה את דגמיה במערכות שמע איכותיות בשותפות עם יצרנית מערכות השמע נקאמיצ'י. מאז 2001 מוצעות כאופציה מערכות עם צליל היקפי בשיתוף עם יצרנית מערכות השמע היוקרתית מרק לוינסון. לצמצום רמת הרעש בתא הנוסעים הציגה ה-LS 400 הראשונה ציפוי מפלדת סנדוויץ', ודגמים מאוחרים יותר הוסיפו זכוכית אקוסטית. בשנת 2006 הציגה ה-LS 460 לראשונה במכונית מפזרי אוויר בתקרה וחיישני אינפרה-אדום לטמפרטורת הגוף. שירותי הטלמטיקה כוללים G-Book עם G-Link באסיה ו-Lexus Enform בצפון אמריקה.

תיבת הילוכים האוטומטית בעלת 8 הילוכים בדגמי IS F ו-LS 460: בשנת 2006 הציגה לקסוס את תיבת ההילוכים האוטומטית הראשונה בעלת שמונה הילוכים במכונית מייצור סדרתי, ה-LS 460, וזו אומצה בהמשך גם בדגמי GS 460 ו-IS F. תיבת הילוכים רציפה, מערכות בלימה רגנרטיביות ומנועים חשמליים נכללים בכל הדגמים ההיברידיים של לקסוס. בשנת 2007 אותתו מנהלי לקסוס על כוונתם לצייד דגמים נוספים ביחידות הנעה היברידיות, כמענה לדרישה לצמצום זיהום האוויר על ידי פחם וכמענה לתלות בנפט. הדגמים ההיברידיים בודלו באמצעות שילוט שונה ותאורת טכנולוגיה; בשנת 2008 הייתה ה-LS 600h L למכונית הראשונה מייצור סדרתי המצוידת בפנסים ראשיים מסוג LED.

מאפייני הבטיחות בדגמי לקסוס נעים ממערכות לבקרת יציבות והתנהגות (מערכת בקרת יציבות הרכב ומערכת משולבת לניהול דינמיקת הרכב) ועד למצלמות נסיעה לאחור, פנסים ראשיים עוקבי פנייה ומערכות סונאר להתראה. מערכת קדם-התנגשות של לקסוס (PCS) משלבת את מערכות הבטיחות המרובות. בשנת 2007 הציגה לקסוס את מערכת הבטיחות הראשונה לרכב עם אינפרה-אדום ויכולת זיהוי הולכי רגל, מערכת סיוע לשמירת הנתיב, מערכת לניטור הנהג עם מערכת לזיהוי פנים המנטרת את ערנות הנהג, והגנה מפני פציעה מסוג צליפת שוט במקרה של התנגשות מאחור, כחלק ממערכת PCS של ה-LS 460.

טכנולוגיה היברידית - שילוב בין מנוע בנזין ומנוע חשמלי רב עוצמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטכנולוגיה ההיברידית של לקסוס מבוססת על יחידת בקרת כוח, שאחראית על ניהול המערכת וקובעת מי מבין מקורות האנרגיה יכנסו לפעולה, בכל רגע נתון, מה שיוצר מערכת היברידית הנטענת מעצמה. האנרגיה הנוצרת בזמן נסיעה ובלימה, נטענת במצבר ההיברידי וזמינה בכל עת עבור המנועים החשמליים.

בהתנעה - פועל המנוע החשמלי בלבד. בהאצה – פועל מנוע הבנזין והוא נתמך על ידי המנוע החשמלי – במצב זה ישנו כוח זמין וההאצה מידית וחלקה. במצב שיוט - פועל מנוע הבנזין והאנרגיה המשתחררת בנסיעה נטענת במצבר ההיברידי. בבלימה והאטה - המנוע החשמלי משמש כגנרטור, האנרגיה הקינטית הנוצרת בזמן בלימה נטענת במצבר ההיברידי. בשילוב אחורי - פועל המצבר ההיברידי בלבד.

בדגמים ההיברידים של לקסוס יכול הנהג לבחור בין מצבי נהיגה שונים: מצב NORMAL לנהיגה רגילה אופטימלית, מצב SPORT לנהיגה ספורטיבית, מצב ECO לנהיגה חסכונית ומצב EV לנסיעה באמצעות המנוע החשמלי בלבד.

עיצוב - L-finesse[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-2000 הציגה לקסוס שפת עיצוב חדשה, המוכרת בשם L-finesse. שפה זו מיוצגת על ידי שלוש אותיות בכתב קאנג'י יפני, שניתן לתרגמן כ"אלגנטיוּת מסקרנת, פשטות נוקבת וציפייה חלקה לחלוטין". מאפייני העיצוב - הכוללים פרופיל משוך לאחור (fastback), סבכה קדמית הממוקמת נמוך יותר ושימוש במשטחים קמורים וקעורים גם יחד - נובעים ממוטיבים תרבותיים יפניים (לדוגמה הביטוי קיריקאשי לצורות דמויות חץ). תערוכות של L-finesse הוצגו ב-Salone del Mobile במילאנו בשנים 2005-2009.

ייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגמים רבים של לקסוס מיוצרים כיום במפעל הדגל של טויוטה בטהארה - מפעל ייצור ממוחשב הממוקם ביפן. טכניקות הייצור של לקסוס כוללות שיטות ותקנים של בקרת איכות השונים מאלה של דגמי טויוטה. במפעל טהארה הוקמו פסי ייצור נפרדים לדגמי לקסוס לצד תבניות חדשות וציוד ייצור מיוחד. תהליכי הריתוך, הסבולות (טולרנסים) של התאמה בין לוחות המרכב ודרישות איכות הצבע מחמירים הרבה יותר. עובדי מפעל לקסוס, מרביתם טכנאים ותיקים, עוברים הערכות ביצוע קבועות, מדורגים על-פי רמות מיומנות, ורק מועמדים מעטים מתקבלים לעבודה. מהנדסים ברמת המיומנות הגבוהה ביותר, טאקומי ("אומן" ביפנית), אחראיים לשמירה על תקני הייצור בנקודות מפתח בתהליך ההרכבה, כמו למשל בדיקת ביצועי המנועים. כל אחד מכלי הרכב המיוצרים עובר ביקורת חזותית לאיתור פגמים, נסיעת מבחן במהירויות גבוהות ומבחן רעידות.

דגם ה-RX 350 המיועד לשוק הצפון אמריקאי (מאז שנת הדגם 2004) מיוצר בעיר קיימברידג', אונטריו, קנדה, שם ממוקם מפעל הייצור הראשון של לקסוס מחוץ ליפן. בנוסף למפעל בטהארה מיוצרים דגמי לקסוס במפעל מיאטה (טויוטה מוטור קיושו) במיאוואקה, פוקואוקה, מפעל הידאשי פוג'י (קנטו אוטו וורקס) בסוסונו, שיזואוקה, ומפעל סנאגה (טויוטה בושוקו, ארקו) בטויוטה סיטי, אאיצ'י. מפעל קוקורה בקיטקיושו, פוקואוקה, שנחנך בשנת 2008, הוא אתר ייעודי לדגמים היברידיים של לקסוס כגון ה-RX, הפועל על בנזין וחשמל. דגמי הנעה קדמית, כגון ה-ES וה-HS, מיוצרים במחוז פוקואוקה. עד שנות ה-2000 המאוחרות יוצרו מרבית דגמי הסדאן וה-SUV ביפן, במפעל טהארה באאיצ'י ובמפעל מיאטה בפוקואוקה.

שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנת 2002 זכתה לקסוס ברציפות לציון הגבוה ביותר בסקרי שביעות רצון הלקוחות בבריטניה שערכו המגזין אוטו אקספרס וטופ גיר עם 76,000 משתתפים. לקסוס ניצבה גם פעמים רבות בראש הרשימה של סקר שירות הלקוחות של JD POWER בארצות הברית המונה 79,000 משתתפים ושל Luxury Institute מניו יורק. בשל רמת שביעות הרצון מהשירות נהנה המותג מרמת נאמנות לקוחות מהגבוהות בענף. כדי לשפר את שירות הלקוחות, מתבקשים העובדים לפעול בהתאם ל"אמנת לקסוס" - הבטחת היסוד של החברה המצהירה כי "לקסוס תטפל בכל לקוח כאילו הוא אורח בביתנו".

שיווק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחילת קיומה התמקד הפרסום של לקסוס בצרכני יוקרה תוך שימוש באסטרטגיות שיווק מיוחדות, עם מוטיב אחיד במודעוֹת החברה. החל משנת 1989 בוצעה הקריינות בתשדירי הטלוויזיה על ידי השחקן ג'יימס סלויאן (קולו של "מר לקסוס" עד שנת 2009) בליווי מכוניות שביצעו תעלולים בלתי שגרתיים על המסך. העשור הראשון של פרסומות לקסוס (1999-1989) כלל בעיקר תיאורים מילוליים מבדלים כגון "בלתי נלאית" "חתירה" ו"שלמות", כשהמכוניות משמשות כדי לטעון לעליונות מבחינת דיוק, פעולה בסיבובי סרק ושקט בתא הנוסעים אל מול המצלמה. דוגמה לפרסומות אלה היא פרסומת "האיזון" עם כוסות השמפניה (1992,1989). בשנות ה-2000 כללו הפרסומות תיאורים של מאפיינים חדשים או קריינות של האירועים על המסך, וכוונו לעתים קרובות נגד המתחרים הגרמניים של המותג. הקמפיין השנתי "December to Remember" כלל סצנות של בני משפחה המפתיעים את אהוביהם עם לקסוס חדשה במתנה. המותג חזר לרעיון כוסות השמפניה בפרסומת ל-LS 460 בשנת 2006, המראה את הסדאן מתמרנת בין שתי ערֵמות של כוסות באמצעות מערכת החניה העצמית שלה, ובשנת 2010 בפרסומת של LFA המראה כיצד רעש המנוע שובר כוס זכוכית באמצעות תדר תהודה. משקיפים בתעשייה מייחסים את ההצלחה השיווקית המוקדמת של לקסוס לרמות גבוהות יותר של איכות נתפסת ולמחירים נמוכים יותר משל המתחרים, שאפשרו למותג למשוך לקוחות שמשדרגים מכוניות זולות יותר. מוניטין של מהימנות, שהועצם על ידי סקרי אמינות, תרם גם הוא למשיכת לקוחות ממותגי פרמיום מתחרים. לקסוס צמחה מאז ומסוגלת כיום לגבות פרמיית מחיר גבוהה יותר ממותגים יפניים מתחרים, כשהדגמים החדשים יקרים יותר ומגיעים לקבוצת האולטרה-פרמיום (מקור).

לקסוס בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד ספטמבר 2006 נמכרו בישראל רכבי לקסוס מעטים על ידי יבואן טויוטה.

לקסוס החלה את פעילותה העצמאית בארץ במחצית השנייה של 2006, כאשר בסוף יולי 2006 נמסרו רכבי לקסוס ללקוחות הראשונים בארץ. השקתה הרשמית ופתיחת אולם התצוגה הראשון בהרצליה חלו בספטמבר 2006. ביוני 2009 נפתח אולם התצוגה השני של לקסוס בחיפה.

מהלך ההחדרה הוביל את לקסוס לצמרת שוק רכבי היוקרה עם נתח שוק של 12% בשנת הפעילות הראשונה. נתח השוק שהושג בישראל במהלך החדרת המותג הינו הגבוה ביותר שהשיגה לקסוס בכל מהלכי החדרה של המותג לקסוס בעולם.

לקסוס ישראל זכתה בתואר Best Performing Market בלקסוס אירופה לשנת 2007, ומהלך השקתה זכה להכרה בינלאומית, נלמד כ- Case Study בחברה, ואומץ על ידי שלוש מדינות באירופה: רומניה, בולגריה ודנמרק.

הרעיון הבסיסי שהנחה את לקסוס בהשקת המותג בארץ היה לבדל את לקסוס מהמתחרים כמותג פורץ דרך בעל אמירה מותגית מובהקת ותרבות שיווקית ייחודית וחדשנית, וכמותג בעל חזון וערכים המזוהים עם עולם הפרימיום.

לקסוס ישראל החליטה למצֵב את המותג בטריטוריה שלא הייתה מאוכלסת במתחרים ואיפשרה בידול ופנייה לקהל לקוחות רחב דיו בעולם רכבי הפרימיום. המיצוב הנבחר היה מותג המשדר יוקרה מופנמת, חווית נהיגה מתוחכמת ואינטליגנטית ואיכות בלתי מתפשרת.

אולמות התצוגה של לקסוס בישראל נבנו בהתאם לסטנדרטים הבינלאומיים של לקסוס בהשקעה הגבוהה ביותר מסוגה בישראל עד כה, וזאת כחלק מהאסטרטגיה ומפילוסופיית העיצוב של לקסוס המייחסת חשיבות רבה לאיכות ולפרטים. אולם התצוגה של לקסוס נבנה מתוך שאיפה להעניק ללקוחות חוויה של הכנסת אורחים, ערך עליון בתרבות היפנית שממנה לקסוס שואבת השראתה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

[[קטגוריה:מותגים]] {{Link GA|en}} {{Link GA|id}} [[en:Lexus]] [[ar:لكزس]] [[az:Lexus]] [[be:Lexus]] [[ca:Lexus]] [[cs:Lexus]] [[da:Lexus]] [[de:Lexus]] [[el:Lexus]] [[eo:Lexus]] [[es:Lexus]] [[eu:Lexus]] [[fa:لکسوس]] [[fi:Lexus]] [[fr:Lexus]] [[hr:Lexus]] [[ht:Lexus]] [[id:Lexus]] [[it:Lexus]] [[ja:レクサス]] [[ko:렉서스]] [[lt:Lexus]] [[nl:Lexus]] [[nn:Lexus]] [[no:Lexus]] [[pl:Lexus]] [[pnb:لیکسس]] [[pt:Lexus]] [[ro:Lexus]] [[ru:Lexus]] [[sah:Lexus]] [[simple:Lexus]] [[sk:Lexus]] [[sl:Lexus]] [[sv:Lexus]] [[th:เล็กซัส]] [[tr:Lexus]] [[uk:Lexus]] [[vi:Lexus]] [[zh:凌志]] [[zh-yue:凌志]]