נביל עיוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נביל עיושערבית: نبيل عيّوش; נולד ב-1 באפריל 1969 בפריז) הוא במאי קולנוע צרפתי-מרוקאי-תוניסאי ממוצא יהודי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיוש הוא בנם של אם תוניסאית יהודיה ואב מרוקאי מוסלמי. עיוש שיחק בהצגות וביים הצגות תיאטרון. בשנת 1992 החל לביים סרטי פרסומת. בשנת 1997 יצא לאקרנים סרטו הראשון באורך מלא.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1990 - Les Pierres bleues du desert "האבנים הכחולות של המדבר" - 20 דקות. נג'יב בן ה-14 משוכנע שהוא יימצא במדבר אבנים כחולות. הרעיון הזה מטריד מאוד את כל הכפר, הוא מוקע כמשוגע. את נג'יב משחק ג'מאל דבוז, אז באמת נער בן 14, וזו הייתה הופעתו הראשונה בסרט.‏[1] "נביל עיוש", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  • 1990 - Hertzienne Connexion – 4 דקות‏[2]
  • 1991 - Vendeur de silence - 26 דקות. בדירה ישנה בפריז מוכר ג'ים לאחרים - שקט.
  • 1997 – Mektoub – 90 דקות. מותחן: תאופיק חוזר אל קזבלנקה אחרי עשר שנים, שבהם למד רפואה בארצות הברית. קבלת הפנים היא אכזרית: אשתו סופיה נאנסת ונחטפת, וכאשר הוא מצליח להגיע אל החוטפים, מתברר שמדובר בשוטרים מושחתים.‏[3][4][5] "נביל עיוש", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  • 2000 - Ali Zaoua prince de la rue – עלי זאואה, נסיך הרחוב. עלי, המכונה "זאואה", קוויטה, עומר ובובקר שייכים לחבורה של דיב. ביום שהם מחליטים להתנתק ממנו, עלי נהרג מפגיעת אבן בראשו על ידי אחד הילדים של דיב. כל הסרט עוסק במסע ההלוויה המפרך.

"נביל עיוש", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

  • 2002 - Une minute de soleil en moins – 98 דקות. כאמל רואי, חוקר משטרתי צעיר מטנג'ר, מנסה לפתור תעלומת רצח סוחר הסמים חכים טאהירי.‏[6] "נביל עיוש", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  • 2008 – "מה שלולה רוצה"
  • 2011 - My Land - 82 דקות.‏[7][8]. הסרט נפתח בקולו של עיוש: "נולדתי בצרפת בשנת 1959 לאב מרוקאי מוסלמי ולאם תוניסאית יהודיה. בשביל הקהילה היהודית לא הייתי מקובל, במרוקו הייתי "הבן של היהודיה". [...] הקונפליקט בין שני העמים שנלחמים על אותה אדמה, עיצב את האישיות שלי. הוא כיוון אותי בכל ההיכרויות שלי‏[9]"

בסרט דוקומנטרי הזה מצלם עיוש את פליטים פלסטינים זקנים ומראה את הצילומים לישראלים צעירים. "רציתי שהישראלים הצעירים ישמעו את הפלסטינים שגרו באותו מקום שהם גרים בו עכשיו. צעירים שמרגישים קשורים לאדמה שהם נולדה בה וגדלו בה. צעירים שדעותיהם הרבה פעמים לאומניות, שחיים בהכחשה. צעירים חסרי זיכרון. לא הייתי בטוח שזה ישנה משהו, [...] אבל רציתי לנסות. רציתי להאמין בזה‏[10]"

  • 2012 - "סוסיו של אלוהים" Les Chevaux de dieu – 115 דקות. "נביל עיוש", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)[11].בראיון על סרטו זה העוסק בפיגועי קזבלנקה בשנת 2003 אמר עיוש שאין זה נכון למתוח קוו ישר בין עוני לטרור, כמו שנהוג לעשות, כי אחרת היינו מקבלים מיליוני מחבלים מתאבדים "רציתי להביע את המורכבות של התופעה, ולכן החלטתי ללכת עמוק לתוך בני-האדם‏[12]"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]