נגזרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נגזרים הם משפחה של כלים פיננסיים בעלי ערך כספי, המגדירים זכות וחובה בין שני צדדים והמבוססים על נכס אחר הנקרא נכס הבסיס. הנכס יכול להיות סחיר באופן ישיר (כגון מניה, סחורה או מטבע), או מדד של נכס/ים סחיר/ים באופן עקיף כגון אינדקס כלשהו (אשר ניתן לסחור בו באמצעות תעודת סל) ועד למדד של משהו וירטואלי לגמרי, כגון מדד הפחד (Vix). הדוגמה הפשוטה ביותר לנגזר הינו חוזה עתידי, שהוא הסכם בין שני צדדים להעביר ביניהם כמות מסוימת של נכס, במחיר קבוע מראש. למשל חוזה קניה של $10,000 לפי שער קבוע מראש של 4 שקלים לדולר. הנגזרים נקראים כך כי המסחר בהם אינו בנכס עצמו כי אם בחוזים המתייחסים לנכס, שערכם נגזר מערכו של הנכס. כך למשל, ערכו של החוזה העתידי מהדוגמה שלנו יעלה ככל ששער הדולר יעלה. סוגי נגזרים נוספים הם אופציות וחוזי Swap.

לכל הנגזרים המאפיינים הבאים:

  • הם מגדירים הסכם בין מוכר הנגזר לבין הקונה הנוגע למדד בסיס כלשהו (כמות, מחיר)
  • הם נסחרים במסחר רציף
  • הם בעלי ערך כספי
  • יש להם תאריך פקיעה

מיון הנגזרים לסוגים, יכול להתבצע על פי תכונותיהם השונות:

  • סוג הנגזר (חוזה עתידי, אופציה, חוזה Swap)
  • סוג מדד הבסיס (מטבע, מניה, מדד, סחורה ועוד)
  • השוק שבו הם נסחרים (בורסה, עושה שוק פרטי)
  • אופן הסדר ההתחייבות עם פקיעת הנגזר (תשלום, העברת סחורה בפועל)

הנגזרים מאופיינים בכך, שיחידה אחת של נגזר, מייצגת כמות גדולה יחסית של יחידות נכס בסיס. כך למשל, בבורסה לניירות ערך בתל אביב, אופציה אחת למסחר בשקל/דולר משקפת כמות של $10,000. תכונה זו היא שגורמת לערך הנגזרים לנוע באופן חריף מאד יחסית לתנודות נכס הבסיס, ומהווה למעשה סוג של מנוף.

השימוש בנגזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנגזרים נועדו במקור לשמש ככלי גידור בפעילות מסחרית מחוץ לשוק ההון. כך למשל, חוזה עתידי על מחיר דלק מטוסים, מאפשר לחברת תעופה לחשב מראש את רכיב הדלק בכרטיס הטיסה הנמכרים זמן רב מראש, ולהבטיח לעצמה רווחים, גם אם מחיר הדלק עולה. כמובן שהחברה תפסיד רווח פוטנציאלי במקרה שמחיר הדלק ירד. הצד השני לחוזה, מגדר גם הוא את הסיכון בפעילות המסחרית שלו, שכן הוא מבטיח לעצמו מחיר קבוע מראש לדלק שהוא מוכר, וכך מבטיח לעצמו רווחים אם מחיר הדלק ירד. כמובן שגם הוא יפסיד רווח פוטנציאלי במקרה שמחיר הדלק יעלה. יוצא ששני הצדדים הורידו את הסיכון שעלול היה להיות כתוצאה משינויי במחיר הדלק. הורדת הסיכון אינה בחינם. התשלום עבורה הוא העובדה שהרווח גם אינו יכול לעלות, כתוצאה משינוי המחיר.

חברת התעופה יכלה לבחור בגידור מסוג אחר. היא יכלה לקנות אופציה על מחיר הדלק. אופציה מאפשרת לחברת הדלק לקנות דלק במחיר קבוע מראש, אבל לא מחייבת אותה. לכן היא משמשת כביטוח. בתמורה לרכישת האופציה, משלמת חברת התעופה פרמייה למנפיק האופציה. במידה ומחיר הדלק יורד, הרי שחברת התעופה תבחר לקנות את הדלק בשוק החופשי. במידה ומחיר הדלק יעלה, תבחר חברת הדלק לממש את האופציה ולקנות את הדלק ממנפיק האופציה. מנפיק האופציה, כמו כל חברת ביטוח לוקח על עצמו סיכון בתמורה לפרמייה.

עם הזמן התפתח המסחר בנגזרים לשימושים נוספים. להלן השימושים הנפוצים בנגזרים:

  • גידור הסיכון הנובע משינויי מחיר בנכס כלשהו (כמו בדוגמה שלעיל).
  • מסחר במינוף גבוה, שכן שינוי קטן במדד הבסיס גורר שינוי גדול בערך הנגזר.
  • מסחר ספקולטיבי, כאשר הרווח או ההפסד מגיע מהתנהגות כלשהי של המדד, שאינה בהכרח עליה או ירידה. כך למשל יכולים הסוחרים באופציות, להרוויח דווקא כאשר המדד עומד במקום.
  • מסחר במדד שאין לו נכס בסיס או משהו שמייצג אותו. דוגמה קיצונית יכולה להיות אופציה על מזג אוויר. דוגמה יותר מעשית היא חוזה על ריבית.
  • יצירת אופציה, שמקבלת ערך בתלות בתנאים כלשהם.

מסחר ספקולטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לשימוש הקלאסי בנגזרים, לצורך גידור הסיכון כמו בדוגמה שלעיל, יכולים נגזרים לשמש במסחר ספקולטיבי בסיכון גבוה. ניקח כדוגמה משקיע הסבור כי מחיר הזהב עתיד לעלות. באופן רגיל, המשקיע היה קונה זהב, ממתין שמחירו יעלה, ומוכר אותו ברווח. במקום זה, המשקיע יכול לקנות אופציה על מחיר הזהב הנוכחי (למשל מסוג Call). קניית האופציה הזו אומרת שהמשקיע קונה ביטוח המגן עליו מפני עליית מחירים. המשקיע יכול לקנות את הזהב במחיר קבוע מראש, גם אם מחיר הזהב עולה. אבל אם המחיר אכן עולה, המשקיע לא חייב באמת לקנות זהב על מנת לממש את הרווח. הוא יכול לקבל ישר פיצוי כספי בגודל ההפרש בין המחיר בשוק לבין המחיר שהובטח לו. יוצא שהמשקיע הרוויח מעליית מחיר הזהב, מבלי שהוא בכלל נגע בזהב. כמובן שמחיר ביטוח על נכס, נמוך משמעותית ממחיר הנכס עצמו. ולכן משלם המשקיע מחיר נמוך מאד, לעומת המחיר שהיה משלם אם באמת היה קונה זהב. יוצא שאחוז הרווח יכול להיות גדול עשרות מונים לעומת הרווח שהיה נוצר בקניית זהב. אבל כמו בכל ביטוח, הסכום ששולם עבור הביטוח עצמו, תמיד הולך לאיבוד. כך שאם למשל מחיר הזהב לא עולה, הרי שהאופציה שמחזיק המשקיע מאבדת את כל ערכה, והוא מפסיד 100% מההשקעה.

כמובן שהדוגמה לעיל יכולה לעבוד בכיוון ההפוך. נניח שיש משקיע הסבור שמחיר הזהב עומד לרדת. באופן רגיל, המשקיע היה משאיל ממישהו זהב, מוכר אותו בשוק, ממתין שמחירו ירד, קונה אותו בחזרה ומחזיר את ההשאלה (או במילים אחרות מכירה בחסר). במקום זה המשקיע יכול לקנות אופציה על מחיר הזהב הנוכחי המגן עליו מפני ירידת מחיר (אופציה מסוג Put). אופציה זו משמשת באופן רגיל את מי שמחזיק זהב, ורוצה לבטח את עצמו מפני ירידת מחירים. משקיע המחזיק אופציה כזו, יקבל פיצוי על ירידת מחיר הזהב, מבלי שיש לו בכלל זהב. ושוב, כמו בדוגמה הקודמת, מחיר הביטוח נמוך מאד יחסית למחיר הזהב. ולכן הרווח שיתקבל יחסית להשקעה הכספית גבוה מאד. אך מצד שני, גם בדוגמה הזו, המשקיע יכול לאבד את כל השקעתו - דמי הביטוח - אם מחיר הזהב לא יורד.

במסחר בנגזרים, המשקיע יכול להיות גם זה שמספק את הביטוח. המשקיע יכול "לכתוב" אופציה, למכור אותה ולקבל את דמי הביטוח שמשלם הצד הקונה. המשקיע צריך לקוות כמובן שהתסריט שאותו הוא מבטח לא יתממש, שכן אז, כמו כל חברת ביטוח, הוא עלול לשלם סכום גבוה יחסית לפרמייה שקיבל, ולהפסיד סכומים ניכרים.

ארביטראז'[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור רווח נוסף מהשימוש בניגזרים, הוא רווח הנובע מהבדלי מחירים הנוצרים תוך כדי מסחר, בין המחיר המעשי של נגזר בשוק, לבין מחירו התאורטי, המכונה ארביטראז'. אם נחזור לדוגמה של הזהב, נניח כי מחירו כרגע $1200 לאונקיה. ברור כי חוזה עתידי לקניית זהב במחיר של $1190, שווה $10. אם תוך כדי מסחר, כתוצאה מלחצי ביקוש והצע, ימכר חוזה כזה במחיר של $11, ימצא סוחר שיזדרז ויקנה אונקיית זהב במחיר של $1200, וימכור חוזה כזה במחיר של $11. בהגיע יום פקיעת החוזה, ימכור הסוחר את הזהב שהחזיק במחיר של $1190 ויפסיד על הזהב $10. אך מכיוון שקיבל $11 על החוזה, עדיין נשאר ברווח של $1. רווח זה הינו רווח בטוח, הנקרא בשפת הסוחרים "כסף על הריצפה" שכן זהו רווח נטול סיכון. מטיבעו של ארביטראז' שהוא יסגר. בדוגמה שלנו, הארביטראז' הביא להצעים של חוזים. והצעים מביאים לירידת מחיר, כך שהפער אינו מחזיק מעמד זמן רב.

השפעה הדדית בין הנגזר לנכס הבסיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן תאורטי, מחירו של הניגזר מושפע באופן ישיר ממחירו של נכס הבסיס, אך לא הפוך. מחירו של נכס הבסיס אמור להיות מושפע אך ורק מהביקושים וההצעים שיש בנכס הבסיס. עם זאת, באופן מעשי, בשוק משוכלל, בהחלט קיימת השפעה הפוכה. לעתים השפעה זו דומיננטית במיוחד. במיוחד כאשר נפח המסחר בניגזרים נמצא באותו סדר גודל של נפח המסחר בנכס הבסיס, או אף גבוה ממנו. המנגנון האחראי לכך הוא מנגנון הארביטראז' שתואר לעיל. ביקושים והיצעים בניגזרים, יכולים לגרום להפרש מחיר בין הערך המחושב של הנגזר על פי מחירו של נכס הבסיס, לבין מחירו בפועל. במקרה כזה, יכול להיות שמחירו של נכס הבסיס יותאם למחיר הנגזר ולא ההיפך. סוחרי הארביטראג', אשר פעולתם היא הגורמת להיות שוק משוכלל, יגרמו להופעת היצעים וביקושים בנכס הבסיס ומחירו ינוע ויותאם למחירו של הנגזר.

מסחר בנגזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסחר בנגזרים בעולם מתבצע בשתי זירות מסחר עיקריות:

  • מסחר במסגרת הבורסות - מסחר רשמי ומוסדר, תחת פיקוח רגולטורי. המסחר מסוג זה הינו בדומה למסחר בניירות ערך. אין קשר ישיר בין הקונה והמוכר. המסחר מתבצע דרך הבורסה. סוגי הנגזרים נקבעים מראש על ידי הבורסה והיא גם אחראית על כך שכל המחויבויות יתקיימו.
  • מסחר מעבר לדלפק (Over-the-counter) - מסחר ישיר בין קונה למוכר, בזירות מסחר פרטיות. בסוג מסחר זה אין רגולציה, וכמו כן קשה יותר לדעת את הקף המסחר שכן לא תמיד העיסקאות מדווחות.

נגזרים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסחר בנגזרים בישראל מתקיים בבורסה לניירות ערך בת"א, והינו מסחר מוסדר בפיקוח מלא.

להלן רשימת הנגזרים הנסחרים בבורסה לניירות ערך בת"א:

נגזרים על מדדי מניות

בבורסה נסחרים אופציות וחוזים עתידיים על מדד ת"א -25 החל מאוגוסט 1993. ביולי 2013 השיקה הבורסה נגזרים שבועיים על מדד ת"א- 25. נגזרים שבועיים זהים במאפיניהם לנגזרים החודשיים. למעט אורך חייהם- שבוע. לפי נתוני WFE הפדרציה העולמית של הבורסאות בעולם, מבחינת היקף המסחר באופציות על מדדי מניות, בורסת ת"א נמנית עם רשימה של 10 הבורסות המובילות בעולם נכון לשנת 2012.

בנוסף נסחרים בשוק הנגזרים אופציות וחוזים עתידיים על מדד ת"א בנקים

נגזרים על מט"ח

בבורסה נסחרות גם אופציות על שער הדולר שהושקו באוקטובר 1994 וכן אופציות על שער האירו שהושקו בנובמבר 2001, המקנות הגנה מפני תנודות בשערי המטבעות.

אופציות על מניות

בחודש מרץ 2009 הושקו לראשונה אופציות על מניות. המניות עליהן הושקו אופציות נבחרו מבין המניות בעלות שווי השוק הגדול ביותר והסחירות ביותר בבורסה:טבע, כי"ל, פועלים ולאומי. כיום, נסחרות אופציות על 4 ניירות ערך נוספים: מזרחי טפחות, דיסקונט, אבנר ורציו. המאפיינים העיקריים של האופציות דומים לאלו של האופציות הנסחרות על מדד ת"א-25: אופציות אירופאיות בסליקה כספית אשר פוקעות באותו מועד בו פוקעות האופציות החודשיות על מדד ת"א -25.

באופן מעשי, הנגזרים היחידים בעלי נפח מסחר משמעותי הינם האופציות על מדד ת"א-25 ואופציות על שער הדולר-שקל. בשאר הנגזרים נפח המסחר אינו משמעותי/ אינו קיים. חוזים עתידיים נסחרים בבורסה, אך מחזורי המסחר בהם נמוכים מאד.

ישנו מסחר בנקאי בישראל בנגזרי שקל-דולר, מעבר לדלפק (OTC)[דרוש מקור].מספר חברות בישראל מתיימרות לספק פלטפורמות מסחר לאופציות דיגיטליות, אך אין זה מסחר אמיתי בנגזרים, אלא תחליף להימורים. זאת מהסיבה שהאופציות הללו אינן סחירות, המסחר הוא מול החברה בלבד ואין אפשרות לכתוב אותן, אלא רק לקנותן. כמו כן, תוחלת הרווח מקניית אופציה כזו היא שלילית. מספרים טיפוסיים בחברות המציעות מסחר פרטי באופציות אלו, הוא מתן של 70% רווח על הצלחה (החזר של 170%) ו 85% הפסד בכישלון (החזר של 15%). בהנחה שהסיכוי להצליח בהימור הוא 50%, מתקבלת תוחלת של 92.5% מהקרן שפרושה הפסד. בהתבסס על מספרים טיפוסיים אלו, על מנת להרוויח, יש צורך להצליח בלפחות 54.83% מההימורים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]