אופציה

מסחר באופציות ונגזרים בבורסת שיקגו

אופציה (option) היא חוזה בין שני צדדים, כותב האופציה (הנקרא גם מוכר האופציה) ורוכש האופציה. כותב האופציה מעניק לרוכש האופציה זכות לרכוש או זכות למכור נכס כלשהו ("נכס בסיס", או Underlying) תמורת מחיר קבוע מראש ("מכיר הרכישה" או strike price) במועד קבוע מראש או לפניו ("מועד פקיעת האופציה" או expiration date). אופציה המקנה את הזכות לרכוש את נכס הבסיס נקראת אופציית רכש (call). אופציה המקנה את הזכות למכור את נכס הבסיס נקראת אופציית מכר (put). המחיר שבו יימכר נכס הבסיס בין שני הצדדים לעסקה (הקונה והמוכר) נקרא מחיר המימוש (exercise price, או strike price).

קיימים שני סוגי אופציות: אופציות אמריקאיות ואופציות אירופאיות. אופציות אמריקאיות מקנות למחזיק האופציה את הזכות לממש את האופציה בכל עת שירצה לפני פקיעת תוקף האופציה, בעוד שאופציות אירופאיות מקנות את הזכות לממשן רק ביום מסויים, שלאחריו תוקפה של האופציה פג. כך שאופציות אירופאיות מקנות למחזיק אופציית רכש את הזכות להחליט במועדי המימוש של האופציה אם לממש אותה ולרכוש את נכס הבסיס תמורת תשלום של מחיר המימוש הנקוב בה, בעוד שהן מקנות למחזיק של אופציית מכר את הזכות להחליט במועדי המימוש של האופציה אם לממש אותה ולמכור את נכס הבסיס בתמורה למחיר המימוש הנקוב באופציה, אותו הוא יקבל מכותב האופציה. אופציות אמריקאיות, לעומת זאת, מאפשרות מימוש בכל מועד שהוא עד ליום פקיעת תוקף האופציה ועד בכלל.

אופציית רכש נקראת "בתוך הכסף" (In The Money או ITM) אם מחיר נכס הבסיס גבוה מתוספת המימוש, שכן מימושה בתנאים אלה מקנה למחזיק האופציה יתרון כלכלי. אופציית רכש נקראת "מחוץ לכסף" (Out The Money או OTM) אם מחיר נכס הבסיס נמוך מתוספת המימוש, שכן מימושה לא יקנה למחזיק האופציה כל יתרון כלכלי. היפוכו של דבר באופציות מסוג מכר.

מחיר האופציה נקבע על-פי היצע וביקוש. קיימים מודלים מתמטיים מורכבים המאפשרים תימחור תיאורטי של האופציה על ידי שיקלול של גורמים שונים -- מחיר נכס הבסיס, רמת התנודתיות שלו (volatility), הציפיה של השוק בדבר תנודתיות הנכס בעתיד (implied volatility), הזמן שנותר עד לפקיעת תוקפה של האופציה וכן ושער הריבית חסרת הסיכון.

האופציות שייכות לסוג ניירות ערך סחירים הנקראים "נגזרים": סחר בחוזים המתייחסים לנכס מסויים, הנבדלים מהסחר בנכס עצמו.

קיים גם נייר ערך הידוע ככתב אופציה (warrant). כתב אופציה הוא נייר ערך המהווה אופציית רכש למניות של החברה שהנפיקה אותו. בניגוד לאופציות אחרות, כתב אופציה נמנה על מציבת ניירות הערך של החברה המנפיקה עצמה ומקנה זכות לרכישת מניות חדשות שיוקצו בעת מימוש האופציה. יש לציין שלמרות השימוש בשם אופציות, כתב אופציות לרכישת מניות אינו "נגזר", כלומר אינו חוזה שניתן לסחור בו אלא הוא מהווה חלק מהפיצוי שהחברה מעניקה לחלק מעובדיה תמורת עבודתם.

הערכת אופציות

הזכות הגלומה באופציה היא בעלת ערך כלכלי למחזיק האופציה כל עוד האופציה לא פקעה, אם אם האופציה היא מחוץ לכסף. במהלך תקופת האופציה עשוי מחיר השוק של נכס הבסיס לעלות או לרדת. בסוף התקופה יכול מחזיק האופציה להעריך אם כדאי לו לקנות/למכור את נכס הבסיס בשוק החופשי או באמצעות מימוש האופציה. במקרה של אופציות אמריקאיות, למחזיק האופציה הזכות לממש אותה מרגע שרכש אותה. רכישת האופציה מגנה על הרוכש משינויים במחיר נכס הבסיס אם הם אינם לטובתו. רכישת אופציה היא לפיכך העברה של הסיכון לשינויים במחיר לכותב האופציה, ומהווה מעין ביטוח.

יתרון נוסף הגלום באופציות רכש (call), נגזר בכך שמחיר האופציה קטן באופן משמעותי ממחיר הנכס. רכישת האופציה מאפשרת לבעל לרוכש להבטיח את הרכישה אך לדחות את מועדה עד לפקיעת תוקף האופציה ובינתיים להשקיע את הכסף ולקבל עליו תשואה, כגון ריבית).

הערך הכלכלי שיש לאופציה הופך אותה לנכס עצמאי, בנפרד מנכס הבסיס. כותב האופציה מקבל תמורה (המכונה "פרמיה") עבור עצם ההתחייבות הכרוכה בהענקת זכות הברירה לצד השני, כולל אלמנט הביטוח הגלום בה. בעל האופציה משלם את הפרמיה בגין היתרונות שגלומים עבורו באופציה. לאופציה, לפיכך, ישנו מחיר שוק, המבטא את שוויה. בעל האופציה קונה אותה מכותב האופציה בשל שווי זה.

הבסיס להערכת שווי האופציה בזמן נתון מתבסס על חמישה פרמטרים:

• שער המניה
• הזמן שנותר עד לפקיעת האופציה (תקופת המימוש)
• תוספת המימוש
• תנודתיות המניה (במניה תנודתית הפרמיה גבוהה יותר)
• שער הריבית

שקלול נתונים אלה לפי נוסחאות מקובלות מאפשר לחשב את ערכה של האופציה ומכאן את הפרמיה הראויה תמורתה. את שווי האופציה ניתן לחשב בעזרת מודל בלק ושולס (Black–Scholes). מובן, שמחיר האופציה (הפרמיה, להבדיל מערכה הכלכלי המחושב) נקבע על ידי כוחות השוק.

אסטרטגיות בסיסיות בהשקעה באופציות

קניית Call

כתיבת Call

קיימות ארבע אסטרטגיות בסיס בהשקעה באופציות:

• Long call – קניה של אופציית רכש.
  זוהי האסטרטגיה הבסיסית והפשוטה ביותר. משקיע הקונה אופציית רכש מעוניין בהשקעה המושפעת חיובית מנכס הבסיס. המשקיע משלם את שווי האופציה בלבד, וזוהי חשיפתו המקסימלית. בדיאגרמה שמשמאל מוצג מצבו של קונה האופציה. על הציר האופקי מוצג מחיר המניה ועל האנכי – הרווח מהפוזיציה. כל עוד מחיר המניה נמוך מתוספת המימוש, קיים הפסד בגובה הפרמייה ששולמה. ההפסד מתקזז ואף מתחיל להפוך לרווח עם העלייה במחיר המניה.
• Short call – כתיבה של אופציית רכש.
  משקיע הכותב אופציית רכש עושה זאת בדרך כלל כחלק מפוזיציה כוללת, למשל החזקת המניה. פוזיציה זו נקראת "כתיבת call מכוסה" (Covered call), משום שהכותב מחוסן מהפסד כתוצאה מעלית המניה – הוא מכוסה דרך החזקת המניה. כתיבת call ללא כיסוי חושפת את הכותב להתחייבות בלתי מוגבלת. פוזיציה זו נקראת "call עירום" (Naked call), ואיננה מקובלת בדרך כלל.
• Long put – קניה של אופציית מכר.
• Short put – כתיבה של אופציית מכר.

בנוסף לכך, קיימות עשרות אסטרטגיות אחרות שמורכבות מצירופים שונים של אסטרטגיות בסיסיות אלה.

אופציות רכש ומכר וקשרי הגומלין ביניהן

קיים קשר מתמטי בין אופציות רכש ומכר. קשר זה נקרא "Put–call parity" (שוויון רכש ומכר). הוא נכון רק לגבי אופציות בעלות אותה תוספת מימוש ואותה תקופה למימוש.

$C(t) = P(t)+S(t)-K *e^{-r(T-t)} \,$

כאשר:

(C(t – מחיר אופציה call בזמן t

(P(t – מחיר אופציה put בזמן t

(S(t – מחיר נכס הבסיס בזמן t

K – מחיר המימוש מהוון לזמן t.

ערך אופציית רכש שווה למחיר נכס הבסיס בניכוי ערכה המהוון של תוספת המימוש בתוספת ערכה של אופציית מכר.

בישראל נוסחה זו שימושית מאוד בשוק מטבע חוץ. בימי ראשון אין מסחר במטבע חוץ, אך מתקיים מסחר באופציות. לפי הנוסחה ניתן לדעת בקירוב טוב את שער הדולר במסחר.

סוגי אופציות

סוגי אופציות לפי נכס בסיס

אופציות למניות

אופציות למניות מקנות זכות לרכישה או מכירה עתידית של מניות, בשער שנקבע בעת הנפקת האופציות.

כתב אופציה (Warrant)

ערך מורחב – כתב אופציה

כתב אופציה הוא אופציה המונפקת על ידי חברה (ולא על ידי גוף פיננסי) כאשר בעת מימוש האופציה, תוספת המימוש מועברת לקופת החברה ומניה חדשה מונפקת תמורתה. כאמור, אופציות אלה אינן סחירות וכל האמור לעיל בדבר אופני המסחר באופציות אינו תקף לגביהן.

אופציות במטבע חוץ

אופציות במטבע חוץ (מט"ח) מקנות זכות לקניה או למכירה עתידית של מט"ח בשער קבוע מראש, ומשמשות להגנה מפני שינויים בשער המט"ח.

דוגמאות:

• אדם קנה דירה שמחירה נקוב בדולר, והתחייב לממן רכישה זו בתשלומים שייעשו במשך שנה ממקורות שקליים שונים. כדי להגן על עצמו מפני שינוי חריג בשער הדולר, רוכש הקונה אופציית רכישה (Call) על שער הדולר.
• יצואן מוכר מוצרים לקונים באירופה, במחיר שנקבע באירו. לשם ייצור המוצרים הוא משלם שכר בשקלים. כדי להגן על עצמו מפני ירידה תלולה בשער האירו, היצואן רוכש אופציית מכירה (Put) על שער האירו.

אופציות בשוק הסחורות

אופציות בשוק הסחורות מקנות זכות לקניה עתידית או למכירה עתידית של סחורות מסוימות, כגון נפט, זהב ותוצרת חקלאית. בדומה לאופציות במטבע חוץ, גם אופציות בשוק הסחורות נועדו לספק ליצרנים ולצרכנים הגנה מפני תנודות מחירים חריפות, וכך לתכנן את צעדיהם בעולם יציב יותר.

אופציות על מדדים

אופציות על מדדים הן האופציות הסחירות ביותר בשוקי ההון (למעט אופציות על מט"ח). הן מאפשרות למשקיע למנף את השקעתו או להגן על השקעתו, תלוי באסטרטגית ההשקעה. בישראל, האופציות המקובלות ביותר הן אופציות על מדד תל אביב 25. אופציות אלו נסחרות במסלקת הבורסה בתל אביב כאשר הבורסה היא זו שקובעת את מחירי המימוש השונים ותאריכי המימוש בהם כל משקיע יוכל לקנות ולמכור. לכן משקיע לא יוכל למצוא אופציה על מדד המעוף ליותר משלושה חודשים. כמו כן, לאופציות אלו ישנו מקדם אשר קובע את מספר יחידות נכס הבסיס שנגזר מהאופציה, לדוגמה: אופציה על מדד המעו"ף היא אופציה בגין 100 יחידות מדד, ואופציה על שער הדולר היא אופציה בגין 10,000 יחידות מדד. בנוסף לכך, במידה ומשקיע מעוניין לרכוש או למכור אופציה על מדד המעו"ף בעלת מועד מימוש של חצי שנה, הרי הבורסה אינה מציעה מכשיר כזה, הוא יוכל לגשת לשוק ה-OTC (Over the Counter) הנמצא בחדרי העסקאות של הבנקים הגדולים ושם הוא יוכל להרכיב לעצמו כל אופציה שרק יבחר. אופציה זו תתומחר בהתאם.

אופציית מדד מסוג CALL מקנה למחזיק בה את הזכות לקבל את שיעור עליית המדד מעל רמה מסוימת (מחיר המימוש) בתום תקופה שנקבעה מראש ומסתיימת עם פקיעת האופציה, לגבי סכום שקלי מסוים.

סוגי אופציות לפי אופי המימוש

קיימת חלוקה של סוגי האופציות השונים לפי אופי המימוש.

• אופציה אמריקאית – ניתן לממשה לנכס הבסיס לאורך כל חיי האופציה.
• אופציה אירופית – ניתנת למימוש רק בסוף התקופה.
• אופציה ברמודית – ניתנת למימוש על פי נקודות יציאה מסוימות.

אופציות אקזוטיות

ערך מורחב – אופציה אקזוטית

אופציה אקזוטית הינה אופציה הכוללת תנאים נוספים המובנים בה, מלבד האפשרות הבסיסית לקנות או למכור את נכס הבסיס במחיר ידוע. קיימים סוגים רבים של התניות אקזוטיות ולכל אחת מאפיינים שונים של התנהגות ערך האופציה בתרחישים השונים. מאפיינים אלה אינם פשוטים וברורים כאלה של אופציה רגילה (המכונה בז'רגון המקצועי "אופציית וניל" – vanilla option), ומכאן שמן של האופציות האקזוטיות.

אופציות אקזוטיות משמשות את הבנקים כדי לגבות את הפקדונות המובנים ושאר המוצרים המורכבים שהם משווקים ללקוחותיהם.

אופציות לעובדים

בתחום יחסי העבודה, בפרט במפעלי היי-טק, משמשת אופציה למניות המפעל אמצעי לתגמול העובדים ולתמרוצם, משום שבעבודתם יש להם אפשרות, מעטה או רבה, להשפיע על שווי האופציה. אופציות המשמשות לתיגמול עובדים הן מסוג Call בלבד, יש להן מחיר מימוש שכפוף בדרך כלל לשינויים (דיבידנדים, זכויות) והן ניתנות בדרך כלל למימוש תקופתי. האופציות מסוג זה אינן רשומות למסחר. בישראל מתן אופציות כאלו כפוף גם לפקודת מס הכנסה, הקובעת את מיסוי האופציות, שכן ככלל מתן האופציות נחשב כהכנסת עבודה, ובדרך כלל עדיף לעובד לשלם מס רווחי הון, שעשוי להיות נמוך יותר מהמס השולי שלו (ראו תשלום מבוסס מניות).

הסעיף המסדיר את מיסוי האופציות לעובדים בפקודת מס הכנסה הינו סעיף 102. הסעיף, אשר ניתן להחילו על עובדים ועל נושאי משרה (אך למעט בעלי שליטה) מאפשר בחירה בשלושה מסלולי מיסוי אלטרנטיביים: (א) מסלול "ללא נאמן; (ב) מסלול "עם נאמן – פירותי"; ו-(ג) מסלול "עם נאמן – הוני". המסלול השכיח ביותר הוא המסלול ההוני אשר בעיקרון מקנה מיסוי של כ-25% על הרווח לעובד מימוש האופציות (ישנם מקרים שהרווח ימוסה במס גבוה יותר) ובבחירת המסלול החברה למעשה מוותרת על "ההוצאה לצורכי מיסוי".

כיום יש תוכניות תגמול שונות ומגוונות. תוכנית האופציות הקלאסית היא הרווחת ביותר.

מסחר באופציות

בחלק ניכר מהאופציות מתקיים מסחר בבורסות השונות, חלקו לשם הגשמת המטרות המנויות לעיל, ומרביתו כחלק מהפעילות הכללית בשוק ההון, על ידי אנשים המאמינים ביכולתם ליצור רווחי הון באמצעות קניה ומכירה של אופציות (בדומה למסחר בניירות ערך אחרים, כגון מניות ואגרות חוב). התנודות במחירן של האופציות הן תנודות חריפות יחסית לתנודות במחירם של המוצרים שעליהם מבוססת האופציה. שינוי קל בשערה של מניה, למשל, מביא לשינוי גדול יותר בשער האופציה למניה זו, בייחוד אם מועד פקיעת האופציה קרוב. תכונה זו הופכת את המסחר באופציות למסוכן יחסית למסחר במניות או במט"ח, ובמקביל צופן בחובו הזדמנות לרווחים גדולים יותר על סכום השקעה נתון. באופציית קניה, בעל האופציה מרוויח כאשר מחירו של נכס הבסיס עולה, ואילו באופציית מכירה בעל האופציה מרוויח כאשר מחירו של נכס הבסיס יורד.

שימוש נוסף באופציות הינו לצורך ביטוח כנגד עליה או ירידה של מחירי המניה. כך לדוגמה אדם שיש ברשותו 100 מניות של XYZ יכול לקנות אופציה שבמקרה של ירידה בערך המניה, יוכל למכור בערך קבוע מראש ובכך לקבל יותר שליטה על הפסדיו במחיר ה"ביטוח".

מימוש האופציה

מימוש האופציה יכול להתבצע בשתי דרכים שונות, בהתאם לסיכום המקורי בין כותב האופציה לקונה:

• מסירה פיזית או סילוק ברוטו, משמעה שאם בחר הקונה לממש את הזכות אותה רכש, עליו לבצע טכנית את הקניה או המכירה (בהתאם לסוג האופציה) של נכס הבסיס. לדוגמה, אם מדובר במימוש אופציה מסוג רכש על נפט, רוכש האופציה ימסור לכותב האופציה את המחיר עליו הוסכם מראש ובתמורה יועברו לרשותו חביות נפט.
• מסירה כספית או סילוק נטו היא השיטה הנפוצה יותר, לפיה מתבצעת סליקה כספית בלבד בין הכותב לקונה בהתאם להפרש בין מחיר השוק של נכס הבסיס במועד מימוש האופצייה לבין מחיר המימוש.

ראו גם

• בקדייטינג
• נגזרים

קישורים חיצוניים

• אופציות מעו"ף – אופציית Call (עברית, YouTube)