סאנגיאנג אפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 8°12′00″S 119°04′00″E / 8.2°S 119.06667°E / -8.2; 119.06667

סאנגיאנג אפי
Mt. Sangeang, Oct, 2000.jpg
הר סאנגיאנג אפי, אוקטובר 2000
גובה 1,949 מטרים
מיקום

סאנגיאנג אינדונזיה

סוג הר הר געש מורכב
מספר הר געש 264050‏[1]
התפרצות אחרונה מאי 2014
קואורדינטות 8°12′00″S 119°04′00″E / 8.2°S 119.06667°E / -8.2; 119.06667
(למפת אינדונזיה רגילה)
מיקום סאנגיאנג אפי במפת אינדונזיה
 
מדן
מדן
פונטיאנק
פונטיאנק
ג'איפורה
ג'איפורה
סאנגיאנג אפי
סאנגיאנג אפי
תצלום האי והר הגעש כפי שנעשו ממעבורת החלל ב-2006

הר סאנגיאנג אפיאינדונזית: Gunung Sangeang או Gunung Api) הוא הר געש מורכב פעיל באי סאנגיאנג (Sangeang), חלק מאיי סונדה הקטנים, צפונית מזרחית לאי סומבוואה בים פלורס במחוז איי סונדה הקטנים – מערב (Nusa Tenggara Barat) באינדונזיה. האי סאנגיאנג הוא אי עגול קטן, קוטרו 13 קילומטרים, שטחו 153 קמ"ר, והוא אינו מאוכלס, לאחר שכל התושבים שהתגוררו בו פונו בעקבות ההתפרצות הגעשית של 1988, אבל חקלאים המשיכו להגיע לאי מסומבוואה על מנת לעבד את אדמתו הפורייה.

סאנגיאנג אפי הוא אחד מ-129 הרי הגעש הפעילים של אינדונזיה, חלק מטבעת האש, אזור המקיף את האוקיינוס השקט וכולל כמה מהרי הגעש הפעילים ביותר על פני כדור הארץ. הר הגעש כולל שני חרוטים געשיים, דורו אפי (Doro Api) שגובהו 1,949 מטרים מעל פני הים, הנקודה הגבוהה ביותר באי, ודורו מנטואי (Doro Mantoi), שגובהו 1,795 מטרים. חרוטים אלו נבנו, בהתאמה, על המרכז והשוליים המזרחיים של קלדרה, שרובה כבר לא ניתנת לזיהוי. לועות צדים נוצרו על המדרון הדרומי של דורו מאנטואי ובסמוך לחוף הצפוני של האי.‏[1] בין התיעוד ההיסטורי הראשון להתפרצות הר הגעש ב-1512 להתפרצות ב-1989 ההר התפרץ 17 פעמים, בעיקר במאה ה-20. הוא התפרץ שוב בדצמבר 2012 ובמאי 2014.‏[2]

המסמך ההיסטורי הראשון שבו מוזכר הר הגעש הוא כתב היד נגרקרטגאמה מממלכת מג'פהיט מהמאה ה-14. אחד משמותיו האינדונזיים של ההר, "גונוג אפי", מוזכר כשם הר בפרק הראשון ברומן "המסע הארוך" של חתן פרס נובל לספרות, יוהנס וילהלם ינסן.

מרבית הגעשיות באינדונזיה נובעת מקשת סונדהקשת איים שנוצרה באזור הפחתה בו חודר הלוח ההודי אל מתחת ללוח האירו-אסיאתי. קשת זו תחומה מצדה הצפון-צפון-מערבי על ידי איי אנדמן – שרשרת של איים געשיים ממקור בזלתי, וממזרח על ידי קשת בנדה – שאף היא נוצרה כתוצאה מהפחתה.‏[3]

ההתפרצות ההיסטורית הגדולה ביותר התרחשה בין 30 ביולי 1985 לפברואר 1988 (מדד התפרצות געשית 3). זרמים פירוקלסטיים חייבו את פינויים של 1,242 תושבי האי. קילוח הלבה מדורו אפי זרם למרחק של 4 עד 5 קילומטרים מהלוע בטרם נעצר ביוני 1986. התפוצצויות נמשכו עד פברואר 1988.

ההתפרצות של 2014[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז יוני 2013 הכריזו השלטונות על רמת כוננות גבוהה באזור ההר. ב-30 במאי 2014 התרחשה התפרצות גדולה מאוד סביב שעה 15:55 זמן מקומי. אפר ועשן יצרו עמוד התפרצות שהתרומם לגובה שבין 15 ל-20 קילומטרים.‏[2] בבוקר למחרת חצה ענן האפר את החוף הצפון מערבי של אוסטרליה באזור קימברלי, וחברות תעופה ביטלו טיסות יוצאות ונכנסות לדרווין.‏[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]