סימפוניה מס' 35 של מוצרט
הסימפוניה מס' 35 ברה מז'ור, K.385, הידועה גם בשם סימפונית האפנר, הולחנה על ידי וולפגנג אמדאוס מוצרט ב-1782. הוא הוזמן על ידי משפחת האפנר, משפחה בולטת בזלצבורג, לרגל האצילות של זיגמונד האפנר הצעיר. אין לבלבל את הסימפוניה של האפנר עם סרנדת האפנר (אנ') בת שמונה פרקים, יצירה נוספת שמוצרט כתב בהזמנת אותה משפחה ב-1776.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסימפוניה של האפנר לא התחילה את חייה כסימפוניה, אלא כסרנדה שתשמש כמוזיקת רקע להאצלת זיגמונד הפנר. משפחת מוצרט הכירו את ההאפנרים דרך אביו של זיגמונד האפנר, זיגמונד הפנר האב, שהיה ראש עיריית זלצבורג ועזר להם בסיורים הראשונים באירופה. האפנר האב נפטר בשנת 1772, אך המשפחות נותרו בקשר. ב-1776 הזמין האפנר הצעיר סרנדה לכבוד חתונתה של אחותו, מארי אליזבת האפנר עם פרנץ חאווייר ספאט. יצירה זו הפכה לסרנדת האפנר (אנ'), שהצליחה כל כך, שכאשר התקיים טקס האצולה של האפנר הילד, היה זה טבעי שמוצרט נקרא לכתוב את המוזיקה לרגל המאורע. הבקשה לכתוב מוזיקה הגיעה למעשה דרך אביו של מוצרט ב-20 ביולי 1782. למרות שלמוצרט לא היה זמן פנוי. הוא שקד על היצירה. לא רק שהוא לימד בתור מורה, אלא שהוא גם נאלץ לארגן מחדש את הפרטיטורה של האופרה שלו החטיפה מן ההרמון, לפני 28 ביולי לפי בקשה מהמו"ל. בנוסף לדרישות אלו, נישואיו המוצעים לקונסטנצה ובר היו מאוימים במספר סיבוכים, כולל מעבר דירה. למרות זאת, מוצרט עבד על המוזיקה, ושלח אותה קטע אחר קטע לאביו. על פי עדויות היסטוריות, בהחלט ייתכן שמוצרט לא עמד בתאריך היעד של אביו להשלמת המוזיקה. מה שהוצג בטקס היה מן סונטה עם שלושה פרקים. מאוחר יותר עיבד מוצרט את המוזיקה הזו למה שאנו מכירים כיום כסימפוניית האפנר.
עיבוד היצירה לסימפונייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף דצמבר 1782 החליט מוצרט להציג באחד הקונצרטים קטעי מוזיקה מתוך מה הלחין. לאחר שביקש מאביו לשלוח שוב את הפרטיטורה של היצירה, מוצרט נדהם מאיכותה, לאור העובדה שהיא הולחנה תוך זמן קצר כל כך. הוא החל לעבוד על ביצוע מספר שינויים בתמונה על מנת להמיר את היצירה החדשה של האפנר לסימפוניה של האפנר. מוצרט גם נתן לסימפוניית האפנר צליל מלא יותר על ידי הוספת שני חלילים ושני קלרינטים קטע כלי נשיפה מהפרק הראשון והאחרון. חלקי הנשיפה הנוספים הללו אינם קטע מלודי חדש בעבור התזמור, אלא פשוט הכפלה של אוקטבות בתוך כלי הנשיפה.
הסימפוניה של הפנר, כפי שמוצגת גם היום, קיבלה את ההופעת הבכורה שלה ב-23 במרץ 1783 בתיאטרון בורגתיאטר של וינה. בקונצרט, מוצרט הציג כמה מיצירותיו, אלתר כמה אחרות ולבסוף השמיע את סימפוניית האפנר. לפי המסופר, זו הייתה הצלחה גדולה באותו ערב.
כתב היד של היצירה והחתימה המקוריים של מוצרט נמצא כעת בארכיון של ספריית ומוזיאון מורגן בניו יורק.[1]
תזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיבוד התזמורתי לסימפוניה כולל 2 חלילים, 2 אבובים, 2 קלרינטים, שני בסונים, 2 קרנות יער, 2 חצוצרות, טימפני, כלי מיתר וקשת.[2]
