סשה גיטרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סשה גיטרי

סשה גיטרי (בצרפתית: Sacha Guitry;‏ 21 בפברואר 1885- 24 ביולי 1957), שחקן תיאטרון וקולנוע ומחזאי צרפתי.

גיטרי נולד בסנקט פטרבורג לאביו לוסיין גיטרי (1860 - 1925), שחקן תיאטרון צרפתי מפורסם ששיחק תשע שנים בעיר סנקט פטרבורג (ברוסיה) ושב לצרפת. בהיותו בן חמש שנים בלבד הופיע עם אביו כשחקן. עד גיל 17 הוא הספיק לכתוב כ־120 מחזות. החל משנת 1918 מחזותיו הוצגו בפריז וזכו להצלחה רבה. בין מחזותיו "נונו" (1905), "דבירו" (1918) ו"ז'אן דה לה פונטיין" (1922).

גיטרי נודע בחוגים החברתיים של פריז. הוא נישא לזמרת איבון פרינטמפס, והם הופיעו יחד במסע הצגות בצפון אמריקה (ניו יורק, בוסטון, מונטריאול) והציגו בין היתר את מחזהו "מוצרט". גיטרי כתב תסריטים לקולנוע, והיה במאי ושחקן קולנוע. הוא היה ביים כ־30 סרטים וביניהם: "סיפורו של רמאי" (1937), "פניני הכתר" (1938) ו"אירוע ממלכתי בורסאיי" (1953).

ב־1931 העניקה לו ממשלת צרפת את התואר "אביר לגיון הכבוד".

גיטרי נפטר ב־1957 ונקבר בית הקברות של מונמארט, במונמארטר שבצפון בפריז.