עיט לוחם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgעיט לוחם
Polemaetus bellicosus -Masai Mara-8.jpg
מצב שימור

מצב שימור: פגיע (VU)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: פגיע
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: דורסי יום
משפחה: נציים
סוג: עיט לוחם
מין: עיט לוחם
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Polemaetus bellicosus
תחום תפוצה
Kronenadler.png

העיט הלוחם (שם מדעי: Polemaetus bellicosus) הוא העיט הגדול ביותר באפריקה והמין היחיד בסוגו.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו עיט גדול מאוד, אורכו נע בין 76 ל-96 ס"מ, משקלו 3.1-6.2 ק"ג ומוטת כנפיו היא 188-260 ס"מ. לבוגרים חלקים עליונים, ראש וחזה חומים. החלקים התחתונים לבנים ומנוקדים בשחור. האברות המשניות חומות, האברות הראשיות חיוורות והן גם מפוספסות בשחור. הנקבה בדרך-כלל גדולה מהזכר ומנוקדת יותר ממנו. הצעירים חיוורים יותר וחלקיהם התחתונים לבנים לגמרי.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיט הלוחם מצוי בכל אפריקה שמדרום לסהרה, בכל מקום שבו יש אוכל בשפע והסביבה מועדפת. הוא אף פעם לא שכיח, אבל צפיפויות אוכלוסין גדולות יותר קיימות באפריקה הדרומית, במיוחד בזימבבוה ובדרום אפריקה. באופן כללי, הציפורים האלו נפוצות יותר באזורים מוגנים כמו הפארק הלאומי קרוגר והפארק הלאומי קגאלאדי בדרום אפריקה או הפארק הלאומי אטושה בנמיביה.

בתי הגידול במועדפים עליו הם תת-מדבריות וסוואנות פתוחות. הוא מתחמק מיערות סבוכים אבל הוא זקוק לעצים לקינון. הטריטוריה שלהם יכולה להגיע לגודל של יותר מ-1,000 ק"מ עד לטריטוריות שהמרחק בין קן אחד למשנהו הוא 10 ק"מ. השוני הזה הוא בגלל הבדלים בכמות המזון.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תזונת העיט הלוחם משתנה בהתאם לזמינות הטרף. טרפם כולל ציפורים בגודל של חסידה אך גם ציפורים שוכנות-קרקע בגודל בינוני כגון פרנקולינים, פניניות וחובות. בכמה אזורים יונקים מרכיבים חלק גדול יותר מתזונתם, עם מינים כגון שפני סלע, בונים צעירים, ארנבות, נמיות, אימפלות צעירות וצביונים בוגרים - עיט לוחם נצפה טורף צביון במשקל 37 ק"ג. העיטים תוקפים גם חיות משק, כולל עוף, טלאים ועיזים צעירות, אבל הם לא מהווים חלק גדול מתזונתם. העיט הלוחם צד בזמן תעופה, כשהוא עף בסיבובים מעל הטריטוריה שלו, והוא רוכן בזווית חדה כדי לתפוס את טרפו בהפתעה.

קינון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעיטים לוחמים אין מעוף ראווה משלהם, אבל הם משמיעים צעקות רמות בעונת ההזדווגות. הם בונים את קיניהם בעצים אבל גם (בקארו בדרום אפריקה) על עמודי חשמל. הקן הוא מבנה ענק, שמשתמשים בו שנה אחרי שנה, קוטרו של הקן 2 מטר ועומקו 0.9 מטר. קצב התרבותם איטי - הם מטילים ביצה אחת כל שנתיים. הביצה מודגרת למשך 45 ימים, הגוזל פורח מהקן בגיל של כ- 100 ימים ונשאר עם ההורים עוד חצי שנה עד שנה.

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיט הלוחם סובל מפגיעה על ידי הרעלה וירי, אבל גם איומים עקיפים, כגון התנגשות עם חוטי חשמל. עוד סכנה היא מאגרי מים שנבנים במקומות גבוהים, שבהם הציפורים יכולות לטבוע. בדרום אפריקה 20% מהאוכלוסייה נהרגה תוך שלושה דורות. באזורים בהם הוא בא במגע עם בני-אדם, אוכלוסיית העיטים קטנה, מפני שהאשימו אותם בהריגת חיות משק. במציאות, חיות משק מרכיבות רק חלק קטן מתזונתם. שימור העיטים תלוי בחינוך האיכרים, והגנה ישירה של אתרי הקינון.