פאבליק אינטרסט

פאבליק אינטרסט
The Public Interest
מייסד	דניאל בל, דניאל פטריק מויניהאן, אירווינג קריסטול, נייתן גלייזר
תאריכי הופעה	1965–2005 (כ־40 שנה)
שפה	אנגלית
מדינה	ארצות הברית
ISSN	0033-3557
	האתר הרשמי

הגיליון האחרון של "פאבליק אינטרסט" - אביב 2005

פאבליק אינטרסט (באנגלית: The Public Interest, "האינטרס הציבורי") היה רבעון אמריקאי נאו-קונסרבטיבי, שנוסד ב-1965^[1] על ידי ארבעה מראשי הזרם הנאו-קונסרבטיבי בארצות הברית, אירווינג קריסטול, דניאל פטריק מויניהאן, דניאל בל, ונייתן גלייזר והופיע במשך ארבעים שנה ברציפות עד סגירתו ב-2005^[2]. הרבעון פנה לקהל אקסקלוסיבי - עיתונאים, חוקרים וקובעי מדיניות, ואף שמספר קוראיו לא עבר בכל שנות קיומו את ה-10,000 הוא נחשב ל"רבעון הפוליטי החשוב ביותר במחצית המאה האחרונה"^[3]^[4]^[5].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעה מאנשי המפלגה הדמוקרטית האמריקאית ייסדו את ה"פבליק אינטרסט" ב-1965: אירווינג קריסטול, דניאל פטריק מויניהאן, דניאל בל ונייתן גלייזר. כל הארבעה היו, וגם ראו את עצמם בעת הקמת הרבעון, אנשי שמאל מובהקים. למשל, הם לא התנגדו לכך שהממשלה תמלא תפקיד בכלכלה ואף תמכו במדיניות "החברה הגדולה" של נשיא ארצות הברית דאז לינדון ג'ונסון. כל רצונם היה לתקנה, כך שתתפקד כהלכה. במדיניות החוץ, הם היו תומכים מובהקים של המעורבות האמריקאית בווייטנאם והתנגדו לארגונים שפעלו כנגד מעורבות זו ושהחלו לצוץ, כבר באותה עת. באותה מידה הם התנגדו גם לתנועות הכוח השחור והפנתרים השחורים, ותמכו בשיתוף פעולה של הכוחות הליברלים והשמרנים בארצות הברית, כנגד הקומוניזם מבחוץ ובעד המלחמה בעוני מבית.

אירווינג קריסטול היה אותה עת סגן נשיא בפועל של הוצאת "בייסיק בוקס". דניאל פטריק מויניהאן, מרצה בבית הספר ללימודים מתקדמים באוניברסיטת ווסליאן בקונטיקט, כיהן חודשים ספורים קודם לכן כעוזר לענייני מדיניות בממשלו של ג'ונסון. הוא הודח מתפקידו כיוון שנחשב לאחד מאנשי הנשיא הקודם שנרצח ג'ון קנדי. ספרו השני - "המשפחה הכושית: הטיעון בעד פעולה כלל ארצית" (מרץ 1965), שנודע לאחר מכן בשם "הדו"ח של מויניהאן", יצא לאור כחצי שנה לפני כן. דניאל בל היה פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קולומביה, אשר ספרו הידוע ביותר "קץ האידאולוגיה" כבר יצא לאור חמש שנים קודם לכן. ונייתן גלייזר היה פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ויועץ לענייני רווחה בממשלו של לינדון ג'ונסון. גלייזר ודניאל פטריק מויניהאן הוציאו רק כשנתיים קודם לכן את ספרם הידוע "אחרי כור ההיתוך".

אירווינג קריסטול נבחר על ידי הארבעה כעורך הראשי הראשון של הרבעון. הוא עתיד היה לכהן בתפקיד זה 37 שנים, עד 2002, עת הוחלף על ידי אדם וולפסון.

נוסף על ארבעת מייסדיו, בין הכותבים ברבעון במהלך כל שנות קיומו היו רבים מהידועים והנחשבים בחוקרי מדע המדינה ותחומים קרובים לו, בארצות הברית ובעיקר מהזרם הנאו-קונסרבטיבי: סמואל הנטינגטון, פרנסיס פוקויאמה, צ'ארלס קראוטהאמר, לאון קס, גרטרוד הימלפרב, סימור מרטין ליפסט, מרטין פלדסטיין, פיטר דרוקר, אהרן וילדבסקי ואחרים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Irving Kristol, "Forty good years", Public Interest, Spring 2005, Issue 159, pp 5-11 (Kristol's retrospective in the final issue).
Gillian Peele, "American Conservatism in Historical Perspective", in Crisis of Conservatism? The Republican Party, the Conservative Movement, & American Politics After Bush, Gillian Peele, Joel D. Aberbach (eds.), Oxford: Oxford University Press, 2011, p. 26