לינדון ג'ונסון

לינדון ג'ונסון
הנשיא ה־36 של ארצות הברית
תחילת כהונה:	22 בנובמבר 1963
סוף כהונה:	20 בינואר 1969
תאריך לידה:	27 באוגוסט 1908
תאריך פטירה:	22 בינואר 1973
מקום לידה:	ג'ונסון סיטי, טקסס
הגברת הראשונה:	ליידי ברד ג'ונסון
מפלגה:	דמוקרטית
סגן נשיא:	יוברט האמפרי
חתימה:

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לינדון ביינס ג'ונסון (באנגלית: Lyndon Baines Johnson‏; 27 באוגוסט 1908 - 22 בינואר 1973) היה הנשיא השלושים ושישה של ארצות הברית. הוא מילא מספר תפקידים במהלך קריירה ארוכה בקונגרס, עד שנבחר כסגן הנשיא ב-1961 תחת ג'ון פ. קנדי. ג'ונסון נכנס לתפקיד הנשיאות ב-1963 לאחר ההתנקשות בחייו של קנדי. הוא תכנן והחל בביצוע "החברה הגדולה" - תוכנית חברתית רחבה שכללה שירותי בריאות לחולים ועניים, שיפור מערכת החינוך, מלחמה בעוני, שיפור זכויות האדם ושוויון לשחורים. מנגד ג'ונסון היה אחראי לעיקר ההסלמה שחלה במלחמת וייטנאם, כאשר ב-1963 היו בוייטנאם כ-16,000 חיילים אמריקאיים ובתחילת 1968 היו בה כ-550,000 חיילים ו-1,000 הרוגים מדי חודש.

ג'ונסון נבחר לנשיאות ברוב גדול ב-1964, אבל במהלך כהונתו התמיכה בו ירדה עד כדי כך שאף על פי שהחל את מערכת הבחירות של 1968 כמועמד מוביל החליט לפרוש כבר בשלביה המוקדמים. הוא הוכתר כאיש השנה של המגזין טיים לשנים 1964 ו-1967.

[עריכה] כהונתו כסגן נשיא

ג'ונסון התמודד כמועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות בבחירות של 1960 מול קנדי בוועידה הדמוקרטית, אך הפסיד. קנדי הציע לג'ונסון, בצעד מפתיע מעט, לשמש כמועמד לסגנותו. לפי דיווחים מאוחרים יותר, ייתכן שההצעה הייתה מחוות נימוס בלבד של קנדי, שלא ציפה שג'ונסון יקבל על עצמו את התפקיד. ייתכן גם שקנדי הצפוני רצה לנצל את התמיכה האדירה לה זכה ג'ונסון הטקסני במדינות הדרום במערכת הבחירות מול ריצ'רד ניקסון.

במהלך כהונתו כסגן נשיא, ניתנו לו סמכויות מועטות וסמליות בעיקרן, אבל הוא ניצל את תפקידו כ"ראש הוועדה הנשיאותית לשוויון הזדמנויות בעבודה" לעבודה מרובה עם קהילות של שחורים ומיעוטים אחרים. ג'ונסון אילץ את קנדי ליישם רפורמות לזכויות אדם ולמרות היותו דרומי קידם את שוויון הזכויות לשחורים מהר יותר ובמידה רבה יותר מזו שהתכוון אליה קנדי.

[עריכה] כהונתו כנשיא

לינדון ג'ונסון מושבע לנשיאות ב"אייר פורס 1" על ידי השופטת שרה יוז לאחר ההתנקשות בקנדי. לצידו ז'קלין קנדי, אלמנתו של הנשיא קנדי

ג'ונסון הושבע לנשיאות במטוס הנשיאותי אייר פורס 1 בשדה תעופה בדאלאס לאחר ההתנקשות בנשיא קנדי. לצורך חקירת ההתנקשות בקנדי הוא הקים את ועדת וורן.

ג'ונסון היה הנשיא האמריקני האחרון שכיהן ללא סגן נשיא לצידו, מיום כניסתו לתפקיד עם רצח קנדי ועד ליום 20 בינואר 1965 (אז הושבע סגן הנשיא הנבחר, יוברט האמפרי). הסיבה הייתה חוקת ארצות הברית, שלא קבעה שום דרך למינוי סגן-נשיא, אם התפנתה משרה זו לפני תום הקדנציה. לאחר מכן תוקנה החוקה (התיקון ה-25) ונקבע כי במקרה של פינוי משרת סגן-הנשיא, ימנה הנשיא, באישור שני בתי הקונגרס, את סגן-הנשיא.

[עריכה] בחירות 1964

ב-1964 נערכו בחירות וג'ונסון התמודד מול המועמד הרפובליקני בארי גולדווטר. ג'ונסון ניצח בבחירות בפער גדול של יותר מ-20% לאחר קמפיין אגרסיבי, שכלל את תשדיר החרצית. אף על פי שפרסומת הפחדה זו שודרה רק זמן קצר לפני שהורדה, היא הייתה בין הגורמים שהביאו לניצחון הגדול ביותר של נשיא בבחירות בהיסטוריה של ארצות הברית.

[עריכה] המלחמה בוייטנאם

ערך מורחב – מלחמת וייטנאם

גישתו של ג'ונסון להתערבות (ולאחר מכן, למלחמה) בוייטנאם נבעה מכך שהאמין בתאוריית הדומינו, שגרסה כי נפילתה של מדינה אחת לידיים קומוניסטיות תגרור בהכרח נפילתן של מדינות נוספות.

בשנת 1964 ארעה במפרץ טונקין הסמוך לוייטנאם תקרית ובה משחתת אמריקנית נפגעה מאש שמקורה לא ידוע. בעקבות תקרית זו הצליח להכריז בקונגרס על מצב חירום ולפתוח במלחמה ללא אישור הקונגרס, וכך למעשה החלה המלחמה ב-1965.

ג'ונסון דיבר רבות על הצורך בהסלמה, והאמין כי עם עוד מעט משאבים והשקעה כוחות, הוייטקונג יכנעו, אך למעשה יחס ההרוגים עלה ככל שהיו יותר חיילים אמריקנים בוייטנאם.

[עריכה] "החברה הגדולה"

הנשיא ג'ונסון לא עסק רק בענייני חוץ - הוא היה אחד המובילים בקידום זכויות האזרח ובחקיקה חברתית. בזמן כהונתו היה למפלגה הדמוקרטית רוב בשני בתי הקונגרס, וג'ונסון הצליח להעביר חוקים שקידמו מאוד את מאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות, והגדילו את מערכת הרווחה של המדינה. חלומו הגדול היה על "חברה גדולה" של צדק ושוויון.

[עריכה] בחירות 1968

לקראת שנת הבחירות ב-1968, המחאה כנגד מלחמת וייטנאם החריפה - הפגנות נערכו על בסיס קבוע, בהם מגויסים שרפו את צווי הגיוס שלהם וצעקו סיסמאות כגון "ל.ב.ג' (ראשי תיבות של שם הנשיא), כמה ילדים הרגת היום?". למעשה, המחאה הייתה כה גדולה עד שג'ונסון פרש מהמרוץ מיד אחרי הבחירות המקדימות בניו המפשייר (על אף שניצח בהן), וויתר על נסיון להיבחר לתקופת כהונה נוספת.