פאר-עם
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| שפה רשמית | עברית |
| תאריך ייסוד | 1950 |
| סיבת נטישה | החלטת ממשלה |
| תאריך נטישה | 1952 |
| דת | יהודים |
| קואורדינטות | 32°59′07″N 35°32′00″E / 32.985398°N 35.533217°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
פאר-עם (למפת ישראל רגילה)   פאר-עם | |
  | |
פאר-עם היה כפר עבודה של עולים יוצאי תימן בגליל, חצי קילומטר מערבית לחצור הגלילית.
היסטוריה של המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקום נמצאו שרידים המעידים על קיומו של יישוב יהודי ובית כנסת בתקופת המשנה.[1] במאות השנים האחרונות התקיים במקום הכפר פירעם (או פירים) שהיה מיושב על ידי ערבים. היו גם עדויות על יהודים שגרו או ביקרו ב"כפר פרעם", וכן עלו לקברו של חוני המעגל שבמקום. ערבים המשיכו להתגורר בכפר עד כיבושו במלחמת השחרור.
הקמת הכפר[עריכת קוד מקור | עריכה]
כפר העבודה פאר-עם הוקם בי' ניסן תש"י (28 במרץ 1950) במסגרת תוכניתו של יוסף ויץ, מראשי הקרן הקיימת, להקמת כפרי עבודה להתיישבות עולים בגליל ובהרי יהודה. בתחילת שנת 1951 היו בו 70 משפחות.[2] הכפר הוקם בתוך בתיו של הכפר הערבי הנטוש פירעם ובתיו שופצו על ידי המתיישבים. 66 משפחות עולי תימן הגיעו למקום ממחנה עולים עין שמר. הובטח להם שיקבלו את שטחי האדמה שבאזור וכן סיוע בהקמת משק עצמאי, ובתחילה אכן ניתן להם ציוד חקלאי ואף טרקטור ומשאית. בינתיים התפרנסו התושבים מעבודות סיקול, הכשרת קרקעות וחציבה באזור.[3] במקום היה בית ספר עם 2 כיתות ובו 90 תלמידים ותלמידות.[4]
תושבי פאר-עם נחשבו לאנשים חרוצים ובעלי רצון להצליח להתיישב. הם היו דוגמה ומופת לחריצות והתבלטו בין כפרי העולים. ”כשרצו להזכיר כפר נטוש שהיה לנקודה ישראלית ברוח ובמעשה, אמרו 'פאר-עם'.” ”עד היום הזה לא נזדמן לי לראות פועלים טובים ואנשים טובים כאנשי 'פאר עם'.”[5]
התושבים רצו להשתלב בהווי מדינת ישראל, אך נתקלו בקשיים:
... קיבלנו הודעה ממשרד החינוך והתרבות ... שתתקיים ההצגה במושבנו בשעה 9:30 בערב על תוכנית יום העצמאות. לצערינו הרב חיכינו עד 12 בלילה ואף אחד לא הופיע אצלנו לבקרנו ולהסביר לנו את הפרטים של חג הנ"ל בכדי שנוכל לשמוח עם אזרחי מדינת ישראל
— מכתב חברי ועד פאר-עם למשרד הפנים מל"ג בעומר תשי"ב
ההחלטה על ביטול המושב[עריכת קוד מקור | עריכה]
פחות משנה לאחר אכלוסו, הוחלט לבטלו ולהקים על שטחו את היישוב חצור הגלילית. ב־2 בינואר 1951 נשלחה הודעה מטעם המחלקה להתיישבות חקלאית בסוכנות היהודית, ובה החלטה בדבר על העברת שטחיו של כפר העבודה פאר-עם: "היות ששטחי חצור הגלילית כוללים את כל השטח המיועד לכפר העבודה פאר-עם, הננו נאלצים לבטל את הכפר הזה.[6]
לאחר שנה נוספת, הופסק הסיוע למושב ונלקח מהם הציוד החקלאי כולל המשאית והטרקטור.[3] התושבים נדרשו על ידי המוסדות להחליט אם ברצונם לעבור ולהתיישב במקום אחר, או להשתכן בחצור. התקיימה אספה בנושא זה בבית הכנסת בתחילת 1952.[5] בינתיים הוסיפו התושבים לעבוד בסביבה בהכשרת קרקעות, וכן בבניית הבתים הראשונים של חצור.[3]
המוסדות שכנעו את רוב התושבים לעבור למושב חדיד עילית ליד לוד. הייתה טענה שהעברתם למקום זה לא הייתה מתוך שיקול של טובת התושבים, אלא מתוך שיקול של תנועת ההתיישבות של הפועל המזרחי, שהאזור שבו נמצאת חדיד הוקצה להם, והיה להם צורך למלא את היישוב חדיד עילית שהתרוקן מתושביו הקודמים.[5] מנגד, הכחישו טענה זו, וטענו שלא הייתה זו החלטה של הפועל המזרחי אלא של המוסדות המיישבים, וההחלטה להושיבם בחדיד הייתה על פי גורמים ביטחוניים.[7]
פירוק היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחודש אוגוסט 1952 עברו 15 משפחות ליישוב ספסופה, ובחודש אוקטובר אותה השנה עברו 44 משפחות לחדיד. כמה משפחות עברו לחצור או למקומות אחרים בגליל.[8] נראה שכמה משפחות נשארו בפאר-עם עוד מספר חודשים, לפני שעברו לחצור הגלילית, שהוקמה תחילה כמעברה בשנת 1953.[9]
בשנת תשכ"ב-1962 הועלה רעיון להפוך את שרידי הכפר ל"כפר מזרחי לתיירים" כדי לפתח את התיירות באזור חצור,[10] אך רעיון זה לא יצא לפועל.
בקיץ תשכ"ו-1966 נהרסו שרידי בתי הכפר פירעם, והמושב פאר-עם הועבר לידי מינהל מקרקעי ישראל, כחלק ממהלך ארצי, ושטחו סופח לחצור הגלילית.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סקר ארכאולוגי של זאב ייבין 6/1966
- ^ ארכיון המדינה רשימת מושבי עולים תיק גל- 47083/4
- ^ 1 2 3 ע' שמשון, "דרמה" התיישבותית ב-3 מערכות, זמנים, 27 במאי 1954
- ^ במושבים דתיים בגליל העליון, הצופה, 16 ביולי 1950
- ^ 1 2 3 שבתי טבת, מעשה בתימנים, בהפועל המזרחי ובתכנון, הארץ, 5 ביוני 1953
- ^ הארכיון הציוני המרכזי, תיק מס kkl 5/8379, מכתב מאת א' בובריצקי, הסוכנות היהודית לארץ ישראל 2/1/1951
- ^ הצופה 8/6/53 מעשה בתכנון ובהתיישבות גושית
- ^ הבקר 19/10/52 חוסל הכפר פארעם בגליל 27/5/54
- ^ הצפה, 29 ינואר 1953 אנשי זרם העובדים מונעים בכוח מתן חינוך דתי לילדי המקום
- ^ יוסף גלילי, עיירת העולים חצור מצניעה עשור לקיומה, על המשמר, 30 ביולי 1962
