פוליטיקה של קוריאה הצפונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
ממשל ופוליטיקה של
קוריאה הצפונית
סמל קוריאה הצפונית


קוריאה הצפונית נחשבת למדינה הדיקטטורית ביותר בעולם.

צורת שלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי החוקה הצפון קוריאנית, המדינה מוגדרת כ"דמוקרטיה עממית", כלומר- דמוקרטיה שהשלטון בה נמצא בידי נציגי העם. אולם לאמיתו של דבר הכוח השלטוני מרוכז בידי אליטה מצומצמת בראשה עמד עד מותו הנשיא, קים ז'ונג איל. בקוריאה הצפונית זכויות אדם אינן מכובדות על פי רוב, ועל פי הערכה מערבית, עשרות עד מאות אלפים כלואים במחנות עבודה. השלטון עושה שימוש בכלי התקשורת כחלק מעיקרון פולחן האישיות של מנהיגו- האדרת הישגי המדינה והעם והאדרת דמויותיהם של המנהיגים המנוחים קים ז'ונג איל ואביו קים איל סונג. במדינה קיימים מספר גופים שלטוניים ובראשם הוועדה הלאומית להגנה, אספת העם העליונה, הממשלה ומפלגת הפועלים הקוריאנית. לצבא השפעה לא מבוטלת על ההחלטות שמתקבלות.

התפתחויות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 9 בספטמבר 1948, תאריך ההקמה הרשמי של הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה, רסן השלטון בידי מפלגת הפועלים הקוריאנית. למזכיר הכללי של המפלגה נבחר קים איל סונג, אשר שימש בנוסף לכך כראש הממשלה. לאחר מלחמת קוריאה ערך קים איל סונג טיהורים במתנגדי השלטון. מסוף שנות ה-50 קים איל סונג פיתח פולחן אישיות שהשתווה לזה של סטלין[דרוש מקור] ומאו צה טונג, כגון: סרטים המופקים אודותיו, פסליו המעטרים את ערי קוריאה הצפונית, ספרים שנכתבו עליו נלמדים במוסדות החינוך. כמו כן כיכרות, רחובות ומבנים ציבוריים נקראים על שמו. באמצע שנות השבעים נוצר גוף חדש וזהו מרכז המפלגה. מרכז המפלגה הורכב למעשה מבנו, קים ז'ונג איל. בוועידה העשירית של מפלגת הפועלים הקוריאנית באוקטובר 1980 התברר כי הוא יהיה היורש של אביו. ובשנות ה-80 קים ז'ונג איל הצטרף לניהול המדינה.

בשנת 1992 על פי תיקון החוקה, הוקם גוף בשם ועדת ההגנה הלאומית ובראשו עמד מאז קים ג'ונג איל. לאחר מות אביו, עבר השלטון לידיו והוא המשיך לעמוד בראש המדינה על כל מדיניות הדיכוי ופולחן האישיות בו החל אביו. באמצע שנות ב-90 חוותה המדינה משבר כלכלי חמור וציפו שהמשטר יקרוס, דבר זה לא קרה והשלטון פועל כסדרו היום.

לאחר מות קים ג'ונג איל עבר השלטון לידי בנו הצעיר (בשנות העשרים לחייו) קים ג'ונג און.

קדימות הצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

סונגאן (בקוריאנית קדימות הצבא) היא אידאולוגיה אותה הגה קים ז'ונג איל, והיא חלק מהמדיניות הנוכחית של השלטון. לפי אידאולוגיה זו, כדי להגן על המדינה מפני אויבים פנימיים וחיצוניים, על המדינה להשקיע משאבים רבים בפיתוח כוחה הצבאי. וזה הגורם לכך שעל אף המשבר הכלכלי החמור שפקד את קוריאה הצפונית בשנות ה-90 וגרם למות רבים לא צומצם תקציב הצבא.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]