פונקציונליזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פונקציונליזם היא גישה תאורטית מרכזית בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה, המבקשת לתאר ולהסביר את המוסדות החברתיים כאמצעי לספק את הצרכים של היחיד. מאוחר יותר התרכזה הגישה בדרכים בהם המוסדות החברתיים מספקים את הצרכים החברתיים, בעיקר כיצד הם עוזרים לשמר את היציבות החברתית. הפונקציונליזם מתבסס על שלושה עקרונות מנחים (Holmwood, 2005:87):

  1. החברה מתוארת כ"מערכת" - אוסף של חלקים התלויים אחד בשני עם נטייה לשיווי משקל.
  2. לחברה ישנם כמה פונקציות הכרחיות כדי שתוכל להמשיך להתקיים. כמו, למשל, ריבוי האוכלוסייה.
  3. תופעה חברתית או תרבותית ממשיכה להתקיים מכיוון שיש לה תפקיד.

פונקציונליזם היא גישה קונצנזוסיאלית, שניתן למצוא לה שורשים אינטלקטואלים כבר במחצית המאה ה-19, אצל אוגוסט קונט, שייחס חשיבות רבה לקונצנזוס החברתי, ואצל הרברט ספנסר, שהתייחס לפונקציות של חלקי החברה. מי שנחשב למנסח המרכזי הראשון של הפונקציונליזם הסטרוקטורלי הוא אמיל דורקהיים. העדפה של הסברים "פונקציונאליים" שלטה במדעי החברה מתחילת המאה ה-20 ועד לשנות ה-50. אנתרופולוגים וסוציולוגיים ניסו להסביר מה התפקיד של כל מוסד או תופעה חברתית ותרבותית - קיומה של תופעה הוסברה אם היא מילאה תפקיד, או פונקציה.

הרעיון של פונקציה חברתית התפתח בשני כיוונים שונים בשנות ה-30. הפונקציונליזם הפסיכולוגי של ברוניסלב מלינובסקי, והפונקציונליזם הסטרוקטורלי של האנתרופולוג האנגלי אלפרד רדקליף-בראון, אשר פרח בשנות ה-40 וה-50. התאוריה של מלינובסקי תיארה את התפקיד שיש לתופעות התרבותיות בסיפוק צרכיו של היחיד, בעוד התאוריה של רדקליף-בראון התמקדה בתועלת לכלל.

רדקליף-בראון הושפע מחיבוריו של אמיל דורקהיים, וטען כי המטרה של המחקר האנתורופולוגי היא למצוא את הפונקציה הקולקטיבית. למשל, מה אמונה דתית או מערכת של חוקים לגבי נישואין תורמים למערכת החברתית ככלל. ההבדל בין התאוריות הוא: האם התופעה החברתית קיימת מכיוון שהיא פונקציונלית לחברה ככלל או בגלל שהיא פונקציונלית לאדם היחיד? האם הדברים המשותפים לכל התרבויות קיימים בגלל צרכים ארגוניים של החברה, שצריך למלא אותם בכל מקום, או בגלל צרכים של האישיות הפרטית? ניסיון לשילוב של שתי התאוריות ניתן למצוא בעבודותיו של אוונס פריצ'רד.

פונקציונליזם בתקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרולד לאסוול מצא חמישה תפקידים עיקריים של התקשורת על פי גישה זו:

  1. סיקור: איסוף והפצת מידע אקטואלי, בעיקר חדשות.
  2. תאום/קישור: צירוף פיסות מידע והסברתן בהרחבה (פרשנות), סיוע בהבנת העובדות ועצות כיצד לנהוג.
  3. המשכיות: שימור והעברת נורמות וערכים תרבותיים לדור ההמשך.
  4. בידור: הפגת מתחים העלולים לערער יציבות החברתית. הציבור שוכח מהצרות ומשתתק רצונו למחות.
  5. גיוס: גיוס תמיכה פוליטית או כלכלית, טיפוח מטרות לאומיות ועיצוב דפוסי התנהגות בזמן משבר/מלחמה.

בנוגע להשפעת התקשורת, כל תפקוד שלה יכול להיות פונקציה שלילית או פונקציה חיובית - תלוי למי? כל תפקוד יכול להיות גלוי או סמוי, לפי התשובה לשאלה- האם המוען התכוון לכך (גלוי) או לא (סמוי)?

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Holmwood, J., (2005) “Functionalism and its Critics” in Harrington, A., (ed) Modern Social Theory: an introduction, Oxford University Press, Oxford, pp. 87-109
Social sciences.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא סוציולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.