פונקציונליזם (פסיכולוגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בפסיכולוגיה, פונקציונליזם היא אסכולה המתייחסת אל הנפש וההתנהגות במונחים של הסתגלות פעילה של האדם אל סביבתו.

הגישה נוצרה על ידי ויליאם ג'יימס ותאורטיקנים אמריקאים נוספים, בסוף המאה ה-19, כתגובת-נגד לגישה הסטרוקטורליסטית של אדוארד טיצ'נר ואחרים. הסטרוקטורליסטים עסקו בחקר מבנים נפשיים ומרכיביהם, באמצעות מחקרי מעבדה ואינטרוספקציה, והחלו לבסס את ענף הפסיכולוגיה כמדע. לעומתם, הפונקציונליסטים הושפעו מתורת האבולוציה של דרווין, וטענו כי האדם מתפקד בעולם באופן שנועד לאפשר הסתגלות אופטימלית לסביבתו, ולפיכך אין זה מתאים לדון בנפש כמבנה הניתן לפירוק למרכיבים. הם טענו כי הנפש וההכרה התפתחו במטרה להנחות את כלל התנהגות האדם והסתגלותו לסביבה.

על פי הגישה, אין צורך בניסויים פסיכולוגיים מדעיים במטרה לבנות תאוריות על נפש האדם. למעשה לא ניתן לבדוק רעיונות על אופני הסתגלות האדם לסביבתו במנותק מהסביבה, במסגרת מעבדה, אלא יש לעסוק בחקר התנהגות האדם ואופן הסתגלותו בסביבתו הטבעית. הפונקציונליסטים תרמו להעלאת המודעות לחשיבות חקר ההתנהגות הגלויה של האדם; אך למרות הדמיון לביהביוריסטים בנקודה זו - הביהביוריסטים התנגדו לפונקציונליזם בשל התרחקותם מגישות מחקר וניסוי מדעיות ואובייקטיביות, וטענו כי בשל כך הגישה אינה מבוססת ובעלת יכולת ניבוי מועטה. הביהביוריסטים גם טענו כי התנהגות אינה תוצאה של הנפש וההכרה, אלא של התניה קלאסית ואופרנטית בלבד.

תאורטיקנים נודעים שדגלו בפונקציונליזם הם ג'ון דיואי, ג'ורג' הרברט מיד, ג'יימס אנג'ל, ג'יימס קאטל, אדוארד לי תורנדייק ועוד.

גישה תאורטית שהתפתחה מאוחר יותר בתחום הפסיכולוגיה, ומבוססת בין השאר על הפונקציונליזם הקלאסי, היא פסיכולוגיה אבולוציונית.