פסיכולוגיה של האישיות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפסיכולוגיה של האישיות היא ענף בפסיכולוגיה החוקר את אישיות האדם וההבדלים הבין-אישיים. דגש אחד בתחום הוא על הרכבת דיוקן ברור של אדם וההליכים הפסיכולוגיים העיקריים שלו. גישה אחרת מגדירה את האישיות כהבדלים בסיסיים בפרט ובאה לחקור הבדלים אלו. גישה שלישית בוחנת את האופי האנושי וכיצד בני האדם דומים אחד לשני. שלוש הגישות משתלבות יחדיו בחקר האישיות.
את האישיות ניתן להגדיר כקבוצה גמישה ומאורגנת של מאפיינים ייחודיים לאדם מסוים המשפיעים על הכרתו, דחפיו והתנהגותו במצבים שונים (Ryckman, 2004).
הפסיכולוג האמריקאי החלוץ גורדון אולפורט הגדיר שתי גישות עיקריות לחקר האישיות - הגישה האידיוגרפית והגישה הנומותטית. המחקר הנומותטי מחפש להגדיר חוקים כלליים אותם ניתן ליישם על ציבור רחב, כדוגמת עקרון המימוש העצמי או תכונת המוחצנות. המחקר האידיוגרפי מנסה להבין את ההיבטים הייחודיים של הפרט.
