פנסיה
פנסיה היא סוג של גִּמְלָה, המשולמת בצורת אנונה, בדרך כלל לעובדים שכירים או למשרתי ציבור, בגין תקופת עבודתם אצל מעסיק ציבורי או פרטי, או אנונה המשולמת לעובדים עצמאים ולאנשים אחרים בגין תשלומים לקרן פנסיה וכן אנונה המשולמות לשאיריהם של כל אלה על ידי המעסיק או על ידי קרן פנסיה.
מקבל הפנסיה קרוי פנסיונר.
תוכן עניינים |
[עריכה] מטרת תוכניות הפנסיה
מטרת תוכניות הפנסיה השונות והרציונל שלהן הם להבטיח לאדם העובד ולשאיריו, התלויים בו בפרנסתם, המשך זרם ההכנסות שיחליף את מקור ההכנסה הכלכלי שנפסק בשל נכות, מוות או זקנה. גובה הפנסיה קשור ברמת ההכנסה המבוטחת של העובד, בתקופת עבודתו, ובתקופת העבודה בה היה מבוטח בפנסיה ובה היה צפוי להיות מבוטח אלמלא הפסקת עבודתו מסיבות שאינן תלויות בו (נכות ומוות).
[עריכה] סוגי פנסיה
סוגי הפנסיה העיקריים הם:
- פנסיית זקנה - פנסיה המשולמת לזכאים החל בהגיעם לגיל מסוים ולכל חייהם. בדרך כלל, גיל הזכאות לפנסיה הוא גיל הפרישה (גיל הפרישה שהיה נהוג בישראל מראשיתה ועד שנת 2004 הוא 65 שנה לגברים ו-60 שנה לנשים. על פי חוק גיל פרישה התשס"ד-2004, הועלה גיל זה בהדרגה ל-67 שנה לגברים ו-62 שנה לנשים). עם זאת, בתוכניות פנסיה שונות (פרטיות, ציבוריות וממשלתיות) ניתן להגדיר גיל פרישה השונה מגיל הפרישה הכלל ארצי או גילי פרישה מיוחדים למקצועות שונים. כמו כן, בתוכניות פנסיה שונות ניתן להקדים את הפרישה לפני גיל הפרישה הרגיל (בדרך כלל תמורת הפחתה של שיעור הפנסיה) או לדחות את מועד הפרישה (בדרך כלל עם תוספת לפנסיה בשל הדחייה). יציאה לפנסיה לפני גיל הפרישה קרויה פנסיה מוקדמת.
- פנסיית נכות - פנסיה המשולמת במקרה של איבוד כושר העבודה. פנסיית נכות יכולה להיות משולמת לתקופה מוגבלת (פנסיית נכות זמנית, במקרה של איבוד זמני של כושר העבודה) או לכל התקופה עד הגיע הנכה לזכות קבלת פנסיית זקנה (פנסיית נכות תמידית). הפנסיה יכולה להיות פנסיית נכות מלאה (במקרה איבוד מלוא כושר העבודה, או 75% מכושר זה) או פנסיה נכות חלקית (כאשר משולמת פנסיית נכות מופחתת המהווה פיצוי על איבוד חלקי של כושר העבודה).
- פנסיית שאירים - פנסיה המשולמת לשאירי הזכאי (העובד המבוטח בפנסיה או האדם שבוטח באופן פרטי או הפנסיונר) במקרה של מותו. המוגדרים כשאירים הם: בן/בת הזוג של הנפטר, ילדיו של הנפטר (עד הגיעם לגיל מסוים, 18 או 21 או אף לכל החיים אצל יתומים שאינם מסוגלים לכלכל את עצמם) וכן פנסיות לשאירים אחרים התלויים בנפטר כמוגדר בתקנון תוכנית הפנסיה.
[עריכה] בישראל
בישראל שני סוגי פנסיה עיקריים:
- פנסיה תקציבית: בסוג זה של פנסיה אין העובדים נדרשים להפריש ממשכורתם סכומים לצורך תשלומי פנסיה עתידיים וכל עול הפנסיה, למעט דמי ניהול סמליים המשולמים על ידי העובדים, הוא על המעביד (ממשלת ישראל על שלוחותיה). הפנסיה ממומנת מתקציב המדינה בהתאם לכללים שנקבעו בחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב, 1970).
- פנסיה צוברת: הן המעביד והן העובד מפרישים סכומי כסף הנגזרים מגובה שכרו של העובד לאחת מקרנות הפנסיה לצורך תשלומים בעתיד. במקרים כאלו אחריות תשלום הפנסיה איננה על המעביד, אלא ממומנת מהחסכון הפנסיוני (קרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח מנהלים).
[עריכה] שיעור הפנסיה
בקרנות הפנסיה הוותיקות נקבע גובה הפנסיה לפי קריטריונים אחדים:
- משך הצבירה, כלומר מספר השנים שהאדם ומעסיקו הפרישו לקרן הפנסיה.
- אחוז הצבירה השנתי.
- גיל הפרישה
- אחוז מענק (אם קיים) המתווסף ביום הפרישה.
- סיבת הפרישה.
- האם הפנסיה משולמת לגמלאי או ליורשיו.
מקובל כי אחוז הפנסיה המקסימלי יהיה 70% משכרו הקובע של האדם.
בפנסיה תקציבית נהוג שהפנסיה משולמת לפי דרגת הפרישה של הפנסיונר, מוכפלת באחוז הפנסיה שצבר.
בקרנות הפנסיה החדשות מחושבת פנסיית זקנה חודשית לפי הסכום שנצבר בקרן עד מועד הפרישה, מחולק במקדם הקצבה שנקבע לפורש לפי מאפייניו, ובהם: גיל הפרישה, תאריך הלידה, מין, תקופת מינימלית לתשלום פנסיה בה בחר הפנסיונר, מצב משפחתי ושיעור הפנסיה המובטח לשאירים. מקדם קצבה מקובל הוא בערך 200, ופירושו שצבירה לדוגמה של מיליון שקל בקרן פנסיה מעניקה קצבה חודשית של 5,000 שקל.
משנת 2003 קיימת האפשרות למעבר בין קרנות הפנסיה כאשר בשנת 2008 נפתחה האפשרות למעבר בין המוצרים הפנסיונים השונים (ביטוחי מנהלים, קופות גמל וקרנות הפנסיה).
בשנת 2005, בעקבות רפורמת בכר, הורתה המדינה לבנקים למכור את האחזקות שלהם בקופות הגמל וקרנות הפנסיה, והם נמכרו לבתי השקעות ולחברות ביטוח, המכונים גם "גופים מוסדיים". אחת התוצאות של זה הייתה בדמי הניהול בקופות הגמל בשנים שחלפו מאז.
בתחילת שנת 2008 בוטלה בחקיקה (במסגרת תיקון מס' 3 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים) האפשרות להמשיך בחיסכון פנסיוני במסלול הוני, ונותר רק המסלול הקצבתי - כלומר חסכון למתן קצבה חודשית. משיכה הונית מותרת רק בתנאי שלמבוטח יש כבר קצבה מובטחת בסכום של כ-4,000 ש"ח לחודש. לפיכך פוליסות וקופות הוניות הפכו להיות פוליסה או קופה "לא משלמת לקצבה" (אך סכומים שהופקדו בעבר במסלול ההוני נותרו במסלול זה).
בתחילת שנת 2008 הוציא שר התמ"ת צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, לפיו כל שכיר בישראל זכאי לביטוח פנסיוני.
בעקבות המשבר הכלכלי משנת 2008 וגל הסדרי החוב במשק משנת 2009 נמתחה ביקורת ציבורית על אופן ניהול כספי הפנסיה של הציבור, שהגיעו לסך של 928 מיליארד ש"ח בספטמבר 2011. ביקורת זו התייחסה בעיקר לנקודות אלה: גובה דמי הניהול, בעיקר בביטוחי המנהלים וקופות הגמל, וחוסר השוויון בהם, אופן ניהול הסיכונים ברכישת אג"ח קונצרניות ע"י הגופים המוסדיים, וטיפול הגופים המוסדיים בהסדרי החוב ("תספורות"), אופן ניהול כספים שלא מותאם לגיל החוסכים ולרמת הסיכון המתאימה להם, והעדר השפעה של הגופים המוסדיים בניהול החברות הציבוריות שהם מושקעים בהן באמצעות השתתפות באסיפות כלליות. בעקבות ביקורת זו הוקם פורום החוסכים לפנסיה בישראל, עמותה המרכזת מאבקים ציבוריים בתחום החסכון הפנסיוני, פעילות שקיבלה תנופה בעקבות מחאת האוהלים. בעקבות הביקורת בציבור, בכנסת ובעיתונות הכלכלית, החל משרד האוצר בסדרת רפורמות, ביניהן: הקמת ועדת חודק בשנת 2009, שקבעה כללי השקעה באג"ח קונצרניות, ואישור מסקנותיה בשנת 2010, הודעה על כוונה לאמץ את המודל הצ'יליאני, הפחתת תקרת דמי הניהול בפברואר 2012, וגם חלק מתיקון מס' 16 בחוק החברות, שהתקבל בשנת 2011.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- פנסיה, באנציקלופדיה ynet
- להבין את הפנסיה: ויקיפנסיה באתר של חברת מנורה- מבטחים
- חובת ההפרשה לפנסיה באתר משרד התמ"ת
- ראובן גרונאו וצבי אקשטיין, 2002, מדיניות הפנסיה, י-ם: המכון הישראלי לדמוקרטיה, פורום קיסריה ה-10.
- דוידסון אונליין - שאל את המומחה: מדוע נקבע גיל הפרישה ל65?
- דני טל, איך בוחרים ממי לקבל ייעוץ פנסיוני, באתר ynet, 14 במרץ 2008
