קרן פנסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קרן פנסיה היא תוכנית לביטוח פנסיוני המבטיחה לעובד ולעובד עצמאי תשלום חודשי לכל ימי חייו עם פרישתו מעבודה בהגיעו לגיל פרישה (תוכנית זו קרויה פנסיית יסוד) וכן במקרה של נכות, ופנסיה לשאירים במקרה של מות העובד (תוכנית זו קרויה פנסיה מקיפה). החברות בקרן פנסיה מבוססת על תשלומים חודשיים של העובד ומעבידו (או של העובד לבדו כאשר מדובר בעצמאי). קרן פנסיה היא סוג של קופת גמל.‏[1] מבחינה משפטית, קרן פנסיה היא מאגר נכסים המוחזק בנאמנות על ידי חברה מנהלת (הנאמן) לטובת עמיתים (הנהנים).

סוגי הביטוח בקרן פנסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרן הפנסיה נועדה להעניק ביטחון כלכלי לאדם המתפרנס מעבודתו, באמצעות הבטחת הכנסה שוטפת גם במצבים שבהם אינו מסוגל לעבוד. לצורך כך מפרישים עובד שכיר ומעבידו סכומי כסף לחיסכון בקרן פנסיה מדי חודש. גם עובד עצמאי יכול להפריש לקרן פנסיה על מנת לזכות בביטוח פנסיוני.

המצבים אותם מכסות ההפרשות לקרן פנסיה הם:

  • זקנה
    בדרך כלל, גיל הזכאות לפנסיית זקנה הוא גיל הפרישה (גיל הפרישה שהיה נהוג בישראל מראשיתה ועד שנת 2004 הוא 65 שנה לגברים ו-60 שנה לנשים. על פי חוק גיל פרישה התשס"ד-2004, הועלה גיל זה בהדרגה ל-67 שנה לגברים ו-62 שנה לנשים). עם זאת, בתוכניות פנסיה שונות (פרטיות, ציבוריות וממשלתיות) ניתן להגדיר גיל פרישה השונה מגיל הפרישה הכלל ארצי או גילי פרישה מיוחדים למקצועות שונים. כמו כן, בתוכניות פנסיה שונות ניתן להקדים את הפרישה לפני גיל הפרישה הרגיל (בדרך כלל תמורת הפחתה של שיעור הפנסיה) או לדחות את מועד הפרישה (בדרך כלל עם תוספת לפנסיה בשל הדחייה). יציאה לפנסיה לפני גיל הפרישה קרויה פנסיה מוקדמת.

על פי תקנות קופות גמל ניתן לשלם פנסית זקנה (לגבר ולאשה) החל מגיל 60. לגובה הפנסיה מקובלות שיטות אחדות:

    • כפונקציה של סכומי החיסכון הפנסיוני שנצברו בקרן הפנסיה, וכן מספר הנהנים (העובד בלבד או גם בן זוג וילדים) ומאפייני תוחלת חיים (מין העובד, היותו מעשן או לא מעשן וכדומה). שיטה זו מבוססת על שיקולים אקטואריים שמבטיחים את יכולתה של הקרן לעמוד בהתחייבותה.
    • כפונקציה של שכרו של העובד בשנות עבודתו האחרונות. שיטה זו בעייתית, משום שיש בה זיקה מצומצמת בין הכספים שהעובד צבר בקרן ובין הכספים שיקבל ממנה.
    • כפונקציה של היחס בין שכרו המבוטח של העובד בכל שנה משנות חברותו בקרן ובין השכר הממוצע, אך ללא תלות במספר הנהנים ובמאפייני תוחלת החיים. גישה זו, שנהוגה בקרנות הפנסיה ההסתדרותיות, משקפת את הגישה של "לכל אחד לפי צרכיו", אך היא רחוקה מלהיות מאוזנת אקטוארית.
  • מוות
במקרה של מות העובד או הפנסיונר משולמת פנסיית שאירים לשאיריו. בחלק מקרנות הפנסיה זהו מסלול אופציונלי, כלומר המבוטח יכול שלא לכלול אותו בתוכנית הפנסיה שלו, או להגדיר במדויק מי השאירים הנהנים. בקרנות אחרות זהו מסלול בסיסי, שבו השאירים הם: בן/בת הזוג של הנפטר, ילדיו של הנפטר (עד הגיעם לגיל מסוים, 18 או 21 או אף לכל החיים אצל יתומים שאינם מסוגלים לכלכל את עצמם) וכן שאירים אחרים התלויים בנפטר כמוגדר בתקנון תוכנית הפנסיה.
  • נכות
ביטוח נכות (או ביטוח מפני אובדן כושר עבודה) מבטיח קצבה חודשית המשולמת במקרה של פגיעה ממושכת בכושר ההשתכרות של העובד, עקב מחלה, תאונה וכדומה. הגדרת "נכות" עשויה להשתנות בתוכניות ביטוח שונות, למשל האם נכות היא חוסר יכולת לעסוק במקצוע כלשהו, או די בכך שהמבוטח נפגע באופן שאינו מאפשר לו לעסוק במקצועו.

סוגי קרנות פנסיה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרנות הפנסיה הוותיקות הגרעוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרנות הפנסיה ההסתדרותיות

גורם מרכזי בתחום קרנות הפנסיה בישראל היו קרנות הפנסיה ההסתדרותיות, שהתאגדו במהלך שנות ה-50, כמיזוג של קופות תגמולים קטנות. הקרן הגדולה הוותיקה שבהן, קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות, הוקמה בתחילת 1954 (על יסוד קופות גמל שהיו קיימות קודם לכן ובהן קרן הפנסיה של עובדי קופת-חולים). בנוסף פעלו קרנות מפעליות (קרנות המבטחות רק את עובדיו של מפעל מסוים) וקרנות נוספות. הקרנות ההסתדרותיות ושתי קרנות מפעליות נקלעו בשנות ה-80 למשבר אקטוארי, שהביא להלאמתן בשנת 2003 ולניהולן במסגרת גוף מאוחד בשם "עמיתים". בשנת 2008 נכללו בהסדר קרנות הפנסיה הגרעוניות למעלה מ-200,000 גמלאים וכ-200,000 מבוטחים פעילים.

קרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות הן קרנות פנסיה שהוקמו לפני שנת 1995 ולא צברו גרעון אקטוארי. מסיבה זו לא הולאמו ולא נכללו בהסדר של קרנות הפנסיה הוותיקות הגרעוניות. קרנות פנסיה אלה הן בבעלות פרטית ולא בבעלות ההסתדרות ואינן מקבלות מצטרפים חדשים.
קרנות הפנסיה הנכללות בקבוצה זו: עתודות, גלעד, קופת הפנסיה של הסתדרות העובדים הלאומית, עתידית, עמית - קופה לפנסיה ותגמולים, יוזמה - קרן פנסיה לעצמאים, קופה לתגמולים ופנסיה של עובדי הסוכנות היהודית, קרן הגמלאות של עובדי דן ומגן - קרן פנסיה מרכזית לקואופרציה ביצרנות תחבורה ושירותים.
המדינה מבטיחה לקרנות הפנסיה בקבוצה זו תשואה על 30% מהכספים המושקעים על ידן. הבטחת התשואה על חלק זה היא הצמדה למדד בתוספת ריבית בשיעור של 4.86%. למרות זאת, בשנים האחרונות עומדות קרנות פנסיה אלו בפני קשיים, והן טענו שעמיתיהן קופחו בהשוואה לעמיתי הקרנות ההסתדרותיות הגרעוניות ואף עתרו לבית המשפט הגבוה לצדק.‏[2]
במחצית הראשונה של שנת 2012 הגיעו המדינה וקרנות הפנסיה הוותיקות לסיכום לפיו תעניק המדינה כרית ביטחון בהיקף של 25 מיליארד שקל. בתמורה לכך יעלו בהדרגה את גיל הפרישה של גברים מ-65 ל-67 ושל נשים מ-60 ל-64. בנוסף לכך תהיה הפחתת זכויות בשיעור של 1.5% לעמיתי הקרנות, שתתפרס על 5 שנים.

קרנות הפנסיה החדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרנות פנסיה חדשות, שהוקמו באמצע שנות ה-90 נמכרו לחברות ביטוח, התווספו אליהן מספר קרנות שנפתחו על ידי בתי השקעות. הקרנות הגדולות מסוג זה הן "מבטחים החדשה" ו"מקפת החדשה". בנוסף להן, קיימות (נכון לאמצע שנת 2012) 23 קרנות מסוג זה.‏[3]

גם קרנות אלה פועלות כקרנות מאוזנות ומשקיעות 30% מהחסכונות עם תשואה מובטחת על ידי המדינה. התשואה המובטחת על חלק זה של הכספים המושקעים על ידי קרנות פנסיה חדשות היא הצמדה למדד בתוספת ריבית בשיעור של 4.86%. קרנות אלו גובות דמי ניהול מרביים של 6% מההפקדות ו-0.5% לשנה מהצבירה.

קרן הפנסיה פועלת על בסיס מנגנון של איזון אקטוארי המחושב אחת לתקופה, בדרך כלל אחת בשנה. בסיס החישוב האקטוארי נקבע על ידי המפקח על הביטוח בחוזרים המועברים לקרנות מפעם לפעם. בחוזר מפרסם המפקח תחשיבים בנושא תשואה ראלית אפקטיבית על ההשקעות, לוחות תמותה לפי חתך גילאים ושיעורי יציאה לנכות. לדוגמה, בשנת 2007 הוציא המפקח חוזר מספר מספר 2007-3-6 לקרנות ובו הוא מורה כי הנחת התשואה הראלית אפקטיבית תהיה 3.74%. הנחת התשואה הזו גורמת לחוסר שביעות רצון בקרב מנהלי הקרנות מכיוון שהיא מנותקת מהריבית הראלית הנהוגה בשווקים מאז המשבר של שנת 2008. לטענתם, התוצאה היא חוסר שוויון בין העמיתים כאשר העמיתים הפעילים (המפקידים חודש בחודשו לקרן) מופלים לרעה ואילו העמיתים מקבלי קצבאות הפרישה, השארים והנכות נהנים מעודף זכויות. בשנת 2013 היה ניסיון של המפקח לעדכן את הנחת התשואה הראלית כך שתתאים למצב דה פקטו אולם עקב לחץ תקשורתי וציבורי נרחב הוא חזר בו.

המפקח על הביטוח מחייב קרן פנסיה לה פחות מ- 1,500 עמיתים לרכוש פוליסת ביטוח אצל מבטח משנה לסיכוני מוות ונכות של העמיתים. סכום הביטוח בפוליסה זו לא יקטן מ- 80% מהסיכון האקטוארי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודה כהנא, ספר ביטוח החיים, הפנסיה והגמל בישראל, הוצאת עתרת, 1988, חלק ד: הסדרי פנסיה מצטברת ופנסיה תקציבית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סעיף 1 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005 (להלן: חוק קופות הגמל) מגדיר "קופת גמל לקצבה" כ"קופת גמל המיועדת לתשלום קצבה". "קופת גמל לקצבה" היא מונח שקול ל"קרן פנסיה". לפיכך, כל קרן פנסיה היא סוג של קופת גמל ודבר החקיקה העיקרי החל עליה הוא חוק קופות הגמל.
  2. ^ רון שטיין. ‏ "האוצר: כרית ביטחון גם לקרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות", גלובס, 23 במאי 2012.
  3. ^ ‏ "רשימת קרנות הפנסיה החדשות", אתר משרד האוצר.