פרדיננדו קארולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרדיננדו קארולי
Ferdinando Carulli
לידה 9 בפברואר 1770
נאפולי, ממלכת נאפולי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 בפברואר 1841 (בגיל 71)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה קלאסית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
החלק הראשון של אופ. 114 מאת קארולי.
החלק השני של אופ. 114 מאת קארולי.

פרדיננדו קארולי (איטלקית: Ferdinando Maria Meinrado Francesco Pascale Rosario Carulli) ‏ (9 בפברואר 1770 - 17 בפברואר 1841) היה אחד המלחינים המפורסמים ביותר לגיטרה קלאסית. כמו כן חיבר את שיטת הלימוד השלמה הראשונה לגיטרה קלאסית, הנמצאת בשימוש עד היום. הוא כתב מגוון יצירות לגיטרה קלאסית, ביניהן קונצ'רטי ויצירות קאמריות. קארולי היה מלחין פורה ביותר, וחיבר יותר מ-400 יצירות לגיטרה, ועוד רבות אחרות לשילובים של כלים אחרים עם גיטרה.

שנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קארולי נולד בנאפולי ב-9 בפברואר 1770. אביו, מיקלה, היה מורה ידוע, מזכיר לנציג הרשות הנפוליטנית. כמו רבים מבני תקופתו, למד את תאוריית המוזיקה מפי כומר, שהיה גם מוזיקאי חובב. כלי הנגינה הראשון של קארולי היה הצ'לו, אך כאשר היה בן 20 גילה את הגיטרה, והקדיש את חייו ללימודה וקידומה. באותה עת לא נמצאו מורי גיטרה מקצועיים בנאפולי, וקארולי פיתח שיטת נגינה משלו.

קארולי היה מבצע מחונן. הופעותיו בנאפולי היו כה פופולריות, שבמהרה החל להופיע ברחבי אירופה. בשנת 1801 נישא לאישה צרפתייה, מארי-ז'וזפין בוייר, ולזוג נולד בן. כמה שנים מאוחר יותר החל קארולי להלחין במילאנו, ויצירותיו הופיעו בפרסומים מקומיים. לאחר רצף הופעות מוצלח ביותר בפריז, החליט קארולי לקבוע את מושבו שם. באותה עת הייתה העיר ידועה כ"בירת המוזיקה" של העולם, וקארולי נותר בה עד סוף ימיו. ב-1810 פרסם את יצירתו המשפיעה ביותר, "Method, op. 27", המשמשת עד היום ללימוד גיטרה קלאסית.

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפריז היה קארולי למוזיקאי ומורה מצליח ביותר, והגשים את כוונותיו להפוך את הגיטרה לפופולרית ואופנתית בקרב המעמדות הגבוהים והמוזיקאים הפריזאים. בפריז פרסם את רוב עבודותיו, ולבסוף היה למוציא לאור בעצמו, והדפיס את עבודותיהם של נגני גיטרה בולטים אחרים.

בשנות ה-30 של המאה ה-19 הגיעו נגני גיטרה אירופאים רבים לפריז, בעקבות קארולי, שהייתה לו, ככל הנראה, אישיות כובשת. קארולי התמקד אז בלימוד רזי הכלי, ותוך זמן קצר נמנו רבים מבני האצולה הפריזאית על תלמידיו.

רבות מהיצירות, המקובלות כיום כחשובות ביותר של קארולי, נדחו על ידי המוציאים לאור, שחשבו אותן לקשות מדי להאזנה. סביר להניח, כי לא מעט יצירות מופת אבדו בדרך זו. בעקבות הדחיות הרבות, החל קארולי לפרסם את יצירותיו בעצמו. למרות זאת, רוב יצירותיו השורדות הן אלה, שנחשבו ל"בטוחות" מספיק כדי להתקבל לפרסום אצל המוציאים לאור, בעיקר לצורך לימוד טכניקות או לימוד יסודות הנגינה בגיטרה. חרף תלמידיו ותומכיו הרבים, החל קארולי להאמין כי אינו זכאי למוניטין המרשימים שלו, כיוון שרוב יצירותיו הגדולות לא זכו לפרסום.

כיון שהוגבל בעיקר ליצירות פשוטות, חיבר קארולי את המתודה לגיטרה קלאסית, "Harmony Applied to the Guitar", אוסף יצירות המשמשות ללימוד עד היום. באותה עת זכתה המתודה לעניין רב, והודפסו מהדורות רבות שלה. קארולי הלחין גם כמה יצירות לגיטרה ופסנתר יחד עם בנו, גוסטבו, שהיה מלחין מחונן.

שינויים מבנים לגיטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד תחילת המאה ה-19, התפתחה הגיטרה מכלי דמוי-לאוטה, לכלי הדומה לגיטרה המודרנית, בעלת גוף שטוח, צוואר ארוך ופתח תהודה עגול במרכזה. אולם היו עדיין הבדלים. ייתכן כי לגיטרה הראשונה של קארולי היו חמישה זוגות מיתרים, ולא שישה מיתרים בודדים, בדומה לקתרוס ולויהואלה. זיווג המיתרים הפיק צליל עשיר ומהדהד בפריטה על כל המיתרים, אך האפקט היה חלש יותר בפריטה על מיתר בודד, הנפוצה יותר ביצירות הקלאסיות. זאת בניגוד ללאוטה, שסידור המיתרים בה דומה, אך לעיתים נדירות פורטים על כל מיתריה בבת אחת. כמו כן, גוף הגיטרה היה קטן ושטוח יותר, והפיק צליל פחות מהדהד, המזכיר צליל של כינור או יוקולילי. בנוסף, מפתחות הכיוון של הגיטרה לא היו מכניים, אלא מבוססי חיכוך, כמו אלה של הויולה או הקתרוס. מפתחות כיוון מכניים שולבו בגיטרה רק לפני כמאה שנים, הרבה לאחר זמנו של קארולי.

בשלב מאוחר של חייו, סייע קארולי, יחד עם יצרני הגיטרות ונגניהן הצרפתים אנטוניו דה טורה ז'ורדו ולקוטה, להפוך את הגיטרה לכלי הגדול והרזוננטיבי יותר המוכר לנו כיום. הם עשו זאת על ידי הגדלת הבליטות בצידי הכלי, וכך הגדילו את נפח הכלי ואת שטח הפנים שלו. מאוחר יותר, סייע ז'ורדו ליצור את הצורה המודרנית של גיטרת הפלמנקו, צורה קלה וקטנה יותר מהגיטרה הקלאסית, ולה צליל בהיר יותר.

קארולי מת בפריז, ב-17 בפברואר 1841, בגיל 71.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרדיננדו קארולי בוויקישיתוף