פרשת האונס באוקינאווה
| תאריך | 4 בספטמבר 1995 |
|---|---|
| מקום | קין, אוקינאווה, יפן |
| סוג | אונס |
| הרוגים | 0 |
| פצועים | מסאמי יושינאגה, 12 |
| מבצע |
מרקוס גיל רודריקו הרפ קנדריק לדט |
  | |
האונס באוקינאווה (ביפנית: 沖縄米兵少女暴行事件) התרחש ב-4 בספטמבר 1995, כאשר שלושה אנשי שירות אמריקאים: מרקוס גיל, ימאי של הצי האמריקני, והנחתים האמריקאים רודריקו הארפ וקנדריק לדט, ששירתו כולם במחנה הנסן באוקינאווה, שכרו טנדר וחטפו ילדה בת 12 באוקינאווה בשם מסאמי יושינאגה. הם הכו אותה, כיסו את עיניה ואת פיה בנייר דבק, וקשרו את ידיה. גיל והארפ אנסו אותה לאחר מכן, בעוד לדט טען שהוא רק העמיד פנים שהוא עושה זאת כי פחד מגיל.[1] התקרית הובילה לוויכוח מתמשך על המשך נוכחותם של כוחות ארצות הברית ביפן. העבריינים נשפטו והורשעו בבית המשפט היפני על פי החוק היפני, בהתאם להסכם סטטוס הכוחות של ארצות הברית–יפן. התקרית הציתה מאוחר יותר גל של סנטימנט אנטי-אמריקאי בקרב תושבי אוקינאווה כמו גם בקרב יפנים ברחבי המדינה.[2][3]
תגובה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר היוודע התקרית, החל זעם ציבורי, במיוחד על הסכם סטטוס הכוחות של ארצות הברית-יפן, המעניק לאנשי השירות האמריקני מידה מסוימת של אקסטרטריטוריאליות (פטור מסמכות השיפוט של החוק המקומי) בהתאם למקום שבו החשודים נעצרים. בעוד שהפשע בוצע הרחק מבסיס צבאי אמריקאי, ארצות הברית לקחה בתחילה את הגברים למעצר, ב-6 בספטמבר.[4] אף על פי שנפוצו שמועות כוזבות כי החשודים היו חופשיים להסתובב בבסיס ונראו אוכלים המבורגרים,[5] החשודים הוחזקו למעשה במעצר צבאי (Brig) עד שהיפנים האשימו אותם בפשע.[4] למרות בקשה מיידית של רשויות אכיפת החוק היפניות למשמורת, הגברים הועברו ליפן רק ב-29 בספטמבר, לאחר שהיפנים הגישו נגדם כתב אישום באופן רשמי.[4] עיכוב זה היה בהתאם להסכם מעמד הכוחות, הקובע כי "המשמורת של חבר נאשם בכוחות המזוינים של ארצות הברית או המרכיב האזרחי שעליו יפן תפעיל את סמכות השיפוט תישאר בידי ארצות הברית עד שיוגש נגדו כתב אישום".[6] אף על פי שהצבא הסיע את החשודים למפקדת המשטרה בנהה לצורך חקירות יומיות,[7] הוראת ה-SOFA והעיכוב בהעברת החשודים הגבירו את הזעם בעקבות התקיפה, וגרמו לעלייה ברגשות האנטי-אמריקניים בקרב תושבי אוקינאווה ויפנים בכלל.
אספת מחוז אוקינאווה קיבלה החלטה למחות נגד פעולות הצבא האמריקני.[8] ב-21 באוקטובר נערכה עצרת בעיר ג'ינואן למחאה על האירוע ועל בסיסי הצבא האמריקאי. כ-85,000 תושבים השתתפו בעצרת, כולל מושל אוקינאווה מסאהידה אוטה. זו הייתה המחאה הגדולה ביותר באוקינאווה מאז חתימת האמנה ב-1960.[9][10] מושל אוקינאווה אף סירב לחתום על המסמכים שנדרשו על ידי בסיס הצבא האמריקני.[11]
כתוצאה מהמחאות בנוגע לתחום השיפוט, ארצות הברית עשתה ויתורים והסכימה לשקול העברת חשודים ליפנים לפני הגשת כתב אישום אם חומרת הפשע לכאורה מצדיקה זאת.[5][12] על הסכם זה הוחלט בפגישת חירום בין נשיא ארצות הברית ביל קלינטון לבין ראש ממשלת יפן ריוטרו האשימוטו. תושבי אוקינאווה גם פרסמו ב"ניו יורק טיימס" פרסומת בת עמוד שלם, המגנה את האונס והיבטים אחרים של בסיסי ארצות הברית באוקינאווה. ב-1996, ארצות הברית ויפן חתמו על הסכם דו-צדדי להפחתת כמות הקרקעות באוקינאווה המכוסות על ידי בסיסי ארצות הברית ב-21% – הצבא האמריקני כבש בעבר 19% מהאי.[דרוש מקור]
אדמירל הצי האמריקני ריצ'רד סי מאקה היה מפקד הפיקוד האינדו-פסיפי של ארצות הברית בזמן התקיפה. במסיבת עיתונאים במהלך נובמבר 1995, אמר מאקי על מעשיהם של הגברים: "אני חושב שזה היה טיפשי לחלוטין. אמרתי כמה פעמים: תמורת המחיר שהם שילמו כדי לשכור את המכונית [ששימשה בפשע], הם יכלו להשיג ילדה [זונה]". התבטאויות אלו נתפסו כחסרות רגישות, ומאק פוטר מתפקידו ונאלץ לצאת לפנסיה מוקדמת. הוא גם הורד בדרגתו לאדמירל עורפי (שני כוכבים) מאדמירל מלא (ארבעה כוכבים), מה שהפחית את הפנסיה שלו מ-7,384 דולר לחודש ל-5,903 דולר לחודש.[13]
משפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיל הודה באשמה באונס, ושני הגברים האחרים הודו בקשירת קשר לפשע. המשפט הסתיים במרץ 1996.[14]
התובעים ביקשו את העונש המקסימלי עבור הגברים, 10 שנים כל אחד. השופט גזר על גיל והרפ שבע שנות מאסר; לדט קיבל שש שנים וחצי. משפחותיהם גם שילמו פיצוי כספי למשפחת הקורבן, נוהג נפוץ ביפן.[דרוש מקור]
אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלושת הגברים ריצו תקופות מאסר בבתי הכלא היפנים ושוחררו במהלך 2003 ולאחר מכן קיבלו שחרור מהצבא. לאחר השחרור, רודריקו הארפ הכחיש את תנאי הכלא ביפן ואמר כי עבודת העונשין שנאלץ לעשות הייתה בתנאי עבדות.[15]
לדט, שטען שהוא לא אנס את הילדה, מת ב-2006 במה שנראה כרצח והתאבדות בארצות הברית. הוא נמצא בקומה השלישית בדירה של לורן קופר, סטודנטית צעירה מאוניברסיטת קנסאו סטייט בג'ורג'יה שאותה כנראה אנס ורצח בחניקה. לאחר מכן הוא שם קץ לחייו באמצעות סכין וחתך את הוורידים שלו במרפקים.[16][17]
בשנת 2008 יצא לאקרנים סרט בשם "הנשימה הראשונה של טנגן ריי" המבוסס על תקרית אוקינאווה.[18]
במהלך דצמבר 2011, שר ההגנה היפני דאז יאסואו איצ'יקאווה היה מושא להצעת גינוי של המפלגה הליברלית-דמוקרטית מהאופוזיציה על כך שלא ידע את פרטי האונס. זאת בעקבות כך שהכפוף שלו, סאטושי טנאקה, דיבר עם עיתונאים בטברנה והשתמש בלשון מכובסת על האונס כדי לדון בהעברת בסיס חיל האוויר האמריקאי Futenma. עבודתו של סאטושי טנאקה כמנהל לשכת ההגנה של אוקינאווה הסתיימה,[19] ובחילופי הממשלה ב-13 בינואר 2012, איצ'יקאווה הוחלף על ידי נאוקי טנאקה.[20]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Teresa Watanabe "Okinawa Rape Suspect's Lawyer Gives Dark Account: Japan: Attorney of accused Marine says co-defendant admitted assaulting 12-year-old girl 'just for fun'". Los Angeles Times October 28, 1995
- ^ "Thousands rally against U.S. bases in Okinawa". CNN. 21 באוקטובר 1995. נבדק ב-11 באפריל 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Road deaths ignite Korean anti-Americanism". International Herald Tribune. 1 באוגוסט 2002. אורכב מ-המקור ב-15 בספטמבר 2007. נבדק ב-11 באפריל 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Americans Charged In Rape in Okinawa" The New York Times. September 29, 1995
- ^ 1 2 Watanabe, Teresa. "U.S., Japan OK Pact on Military Crime Suspects" Los Angeles Times, October 26, 1995
- ^ U.S.-Japan SOFA Agreement, Article xvii (5) (c):
- ^ Adam B. Norman, The Rape Controversy: Is A Revision of the Status Forces Agreement with Japan Necessary?, 6 Ind. Int'l & Comp. L. Rev. 717, 724 (1996)
- ^ "米軍人による女子小学生暴行傷害事件に関する沖縄県議会抗議決議 - データベース「世界と日本」". worldjpn.grips.ac.jp. נבדק ב-2021-12-28.
- ^ 高田佳典 (2020-10-21). "沖縄「怒りで島が揺れた」 米兵の少女暴行に抗議、あの日から25年". 西日本新聞. נבדק ב-2021-11-19.
- ^ "普天間返還合意のきっかけ 1995年沖縄県民大会あす20年 | 沖縄タイムス＋プラス ニュース". 沖縄タイムス＋プラス (ביפנית). נבדק ב-2021-12-28.
- ^ "反基地運動のうねり：時事ドットコム". 時事ドットコム (ביפנית). נבדק ב-2021-12-28.
- ^ "外務省: 日米地位協定第17条5（c）及び、刑事裁判手続に係る日米合同委員会合意". www.mofa.go.jp. נבדק ב-2021-12-28.
- ^ Eisman, Dale (16 באוקטובר 1996). "Retired Pacific Admiral is Censured "Unduly Familiar" Relationship with Marine Corps Office is Cited". The Virginian-Pilot. אורכב מ-המקור ב-14 בדצמבר 2007. נבדק ב-8 בנובמבר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ NHK. "沖縄 米兵暴行事件に怒り爆発". テレビ60年 特選コレクション | NHKアーカイブス (ביפנית). נבדק ב-2021-12-28.
- ^ Allen, David (18 ביולי 2004). "Ex-Marine decries nature of Japan prison work". Stars and Stripes, Pacific Edition. נבדק ב-4 באפריל 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Allen, D. "Former Marine who sparked Okinawa furor is dead in suspected murder-suicide." Stars and Stripes, Pacific Edition, 25 August 2006.
- ^ Fagen, Cynthia (24 באוגוסט 2006). "MARINE IN SLAY SUICIDE – WAS JAILED FOR '95 CHILD RAPE". New York Post. נבדק ב-30 ביולי 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Allen, David (14 בדצמבר 2008). "Film inspired by rape of Okinawa girl by U.S. troops". Stars and Stripes.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ The Japan Times Upper House censures ministers - Ichikawa, Yamaoka censured in Diet December 10, 2011 Retrieved on August 16, 2012
- ^ The Japan Times New Noda Cabinet on tax push January 14, 2012 Retrieved on August 16, 2012