חיל האוויר של ארצות הברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הכוחות המזוינים של ארה"ב

זרועות

Seal of the US Air Force.svg
חיל האוויר האמריקני
USMC logo.svg
חיל הנחתים האמריקני
Seal of the US Department of the Army.svg
צבא ארצות הברית
United States Department of the Navy Seal.svg
הצי האמריקני
USCG S W.svg
משמר החופים האמריקני

עיטורים ומבנה פיקודי

עיטורי הכוחות המזוינים של ארצות הברית
דרגות הכוחות המזוינים של ארצות הברית

היסטוריה צבאית

היסטוריה צבאית של ארצות הברית
היסטוריה של ארצות הברית
סמל מחלקת חיל האוויר האמריקני

חיל האוויר של ארצות הברית (United States Air Force - USAF, נקרא בעברית בקיצור חה"אא - חיל האוויר האמריקאי) - הזרוע האווירית של הכוחות המזוינים של ארצות הברית. החיל הוקם בשנת 1917 (בעקבות כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה), והפך לזרוע נפרדת ב-18 בספטמבר 1947. החיל מפעיל יותר מ-18,000 כלי טיס. בחיל משרתים נכון לשנת 2006 650,000 חיילים. חיל האוויר האמריקאי נחשב כחיל האוויר החזק והמתקדם ביותר בעולם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת החיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש שנים אחרי טיסתם הראשונה של האחים רייט, בדצמבר 1906, צבא ארצות הברית פרסם דרישה למטוס צבאי. ב-10 בפברואר 1908 נחתם חוזה עם האחים רייט, והם החלו לייצר מטוסים עבור הצבא. בשנת 1912 הוקמה מחלקה אווירית בחיל הקשר של הצבא, ובשנת 1917, בעקבות כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה, הוקם "שירות האוויר" של הצבא. שירות האוויר סיפק הגנה וסיוע לכוחות הקרקע, וזכה להצלחה רבה גם בקרבות אוויר.

בשנת 1926, שירות האוויר אורגן מחדש כחיל של צבא היבשה, והפך לחיל האוויר. מספר המטוסים של החיל גדל בצורה משמעותית, נערכו ניסויים בתדלוק אווירי, ופותחו מטוסים מתקדמים. בשנת 1937 הוצג המפציץ הכבד B-17 ("מבצר מעופף"), שהפך בהמשך למפציץ הבולט ביותר במלחמת העולם השנייה. בשנת 1941 החיל הפך לזרוע האווירית של צבא היבשה. משנת 1942, חיל האוויר נחשב לזרוע השווה בחשיבותה לזרוע היבשה ולזרוע הים.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השנייה השתתף חיל האוויר של ארצות הברית בלוחמה בזירת אירופה וזירת האוקיינוס השקט.

סמל חיל האוויר של ארצות הברית
  • בזירת האוקיינוס השקט - החיל הפעיל מפציצים מדגם B-29, שהמריאו מסין להפצצות על יפן. בתחילת המערכה נערכו הפצצות מדויקות, אך משנת 1944 החלו הפצצות רחבות שיצרו דליקות, במטרה להשמיד את המפעלים היפניים. ערים רבות נפגעו, ובמהלך ההפצצות הכבדות על טוקיו נהרגו יותר ממאה אלף בני אדם.

מפציץ מדגם B-29 שימש להטלת פצצות האטום על הערים היפניות הירושימה ונגסאקי באוגוסט 1945 - הפצצות שהביאו לכניעתה של יפן, ולסיומה של המלחמה.

שנים מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1947 הוקם משרד חיל האוויר, כחלק ממשרד ההגנה. ב-18 בספטמבר מונה מזכיר חיל האוויר הראשון, סטוארט סימינגטון (לימים סנאטור דמוקרטי מטעם מדינת מיזורי, ומועמד לנשיאות ארצות הברית).

בשנת 1948, השלטון הקומוניסטי בגרמניה המזרחית מנע תחבורה מכל סוג אל מערב ברלין, במה שנודע כ"הסגר על ברלין". חיל האוויר הפעיל רכבת אווירית של ציוד ומזון אל העיר הנצורה, בשיתוף חיל האוויר הבריטי. מטוסי התובלה העיקריים שלקחו חלק במבצע היו C-121 ,C-54 ו-DC-3 דקוטה.

במהלך מלחמת קוריאה (יוני 1950 - יולי 1953) נכבש בסיס החיל העיקרי בקימפו שבדרום קוריאה. לכן, בתחילת המלחמה, נאלץ החיל לפעול מבסיסים ביפן. חיל האוויר סיפק סיוע לכוחות הקרקע, והפציץ מטרות בקוריאה הצפונית במפציצי B-29. מטוסי הקרב מדגם F-86 ("סייבר") זכו להצלחה בקרבות אוויר מול מטוסי המיג-15 הרוסיים של קוריאה הצפונית.

בשנת 1954 נוסדה האקדמיה של חיל האוויר בקולורדו. נשים התקבלו לאקדמיה משנת 1976. משנות החמישים, המפציץ הכבד הבולט ביותר של החיל הוא ה-B-52. משנות השבעים, מטוסי הקרב העיקריים של החיל הם מטוסי F-15 ו-F-16 מתקדמים.

במלחמת המפרץ (1991) חיל האוויר ניהל הפצצות מדויקות, וסייע לכיבושה המהיר של עיראק. הנשק הבולט ביותר שהופעל במלחמה היה טיל השיוט טומהוק, ששוגר גם ממטוסים. חיל האוויר המשיך לפקח על שמי עיראק, עד לפלישה האמריקנית בשנת 2003.

החיל השתתף בפעולות ברית נאט"ו בבוסניה (1996) ובקוסובו (1999). בשנים אלה הפעיל החיל גם כלי טיס חמקניים: מטוס התקיפה F-117 נייטהוק והמפציץ החמקן B-2 ספיריט.

חיל האוויר נוטל חלק משמעותי בלחימה שמתנהלת באפגניסטן ובעיראק, במסגרת "המלחמה בטרור" שהוכרזה בעקבות קריסת מגדלי התאומים ב-11 בספטמבר 2001. במסגרת הלחימה, החיל מפעיל כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים) חמושים בטילים מונחים.

מבנה החיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפקד העליון של החיל הוא מזכיר חיל האוויר (SECAF). משרד המזכיר כפוף למשרד ההגנה. במטה החיל חברים ראש המטה, חמישה סגנים לראש המטה, הנגד הראשי (הנגד הוותיק ביותר), קצין הרפואה הראשי, הפרקליט הראשי, מפקד כוחות המילואים, וקצינים ואזרחים נוספים. ראש המטה, מאז אוגוסט 2008, הוא גנרל נורטון שוורץ.

מפקדות ראשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשע המפקדות הראשיות (MAJCOM) מפעילות 22 יחידות משנה גדולות (NAF).

יחידות המשנה מפעילות יחידות מבצעיות, לרבות טייסות אוויר.

דרגות החיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דרגות הכוחות המזוינים של ארצות הברית

כלי טיס עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-2004, מפעיל חיל האוויר האמריקני יותר מ-7,500 כלי טיס. עד 1962, היו לחיל האוויר ולצבא שיטת מתן שמות אחידה לכלי הטיס שלהם, בעוד לצי הייתה שיטה אחרת. ב-1962, אוחדו כולן לשיטה אחת הדומה יותר לגישת הצבא וחיל האוויר.

אלו הם כלי הטיס העיקריים אותם מפעיל כיום חיל האוויר האמריקני:

מפציצים:

מטוסי קרב:


מטוסי תדלוק:

מטוסי תקיפה:

מטוסי תובלה:

מטוסי מודיעין ובקרה:

מסוקים:

  • UH-60 בלק הוק|HH-60 פייב הוק
  • MH-53 פייב לו|MH-53J/M פייב לו, גרסה לכוחות מיוחדים של מסוק ה-CH-53 סי סטאליון
  • UH-1N יואי, גרסה חדשה של הבל 212
  • CH-47 צ'יינוק, מסוק תובלה בינוני עם שני רוטורים ראשיים לייצוב
  • AH-64 אפאצ'י מדגמי A ובעיקר מדגם D לונגבו
  • AH-1W סופר קוברה, גרסה משופרת של מסוק ה-AH-1 קוברה.
  • V-22 בל-בואינג

מל"טים:

  • MQ-1 פרדטור
  • MQ-9 ריפר
  • RQ-170 סנטינל
  • RQ-4A גלובל הוק

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


חיל האוויר האמריקני

חילות האוויר של צבא ארצות הברית · חיל האוויר החמישי · חיל האוויר השביעי · חיל האוויר השמיני · חיל האוויר התשיעי · חיל האוויר ה-12 ·חיל האוויר ה-13 ·חיל האוויר ה-14 ·חיל האוויר ה-20 ·