ביל קלינטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויליאם ג'פרסון קלינטון
(19 באוגוסט 1946; הופ שבארקנסו) (בן 68)
Bill Clinton.jpg

ויליאם ג'פרסון קלינטון
שם בשפת המקור William Jefferson "Bill" Clinton
מדינה ארצות הברית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בת-זוג
נשיא ארצות הברית ה-42
תקופת כהונה 20 בינואר 1993 - 20 בינואר 2001 (8 שנים)
סגן אל גור
הקודם בתפקיד ג'ורג' הרברט ווקר בוש
הבא בתפקיד ג'ורג' ווקר בוש

ויליאם ג'פרסון "ביל" קלינטוןאנגלית: William Jefferson "Bill" Clinton; נולד ב-19 באוגוסט 1946) הוא הנשיא ה-42 של ארצות הברית. קלינטון, שכיהן קודם כמושל מדינת ארקנסו, כיהן כנשיא למשך שתי קדנציות בין השנים 1993 - 2001.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלינטון נולד בשם ויליאם ג'פרסון בליית' השלישי (William Jefferson Blythe III) בעיירה הקטנה הופ שבארקנסו. שם זה ניתן לו להנצחת אביו הביולוגי, ויליאם ג'פרסון בליית' השני, סוכן נוסע שנהרג בתאונת דרכים שלושה חדשים לפני הולדת בנו. כאשר היה בן 4 נישאה אמו לאדם בשם רוג'ר קלינטון והמשפחה התגוררה בהוט ספרינגס שבארקנסו. ביל הצעיר השתמש בשם משפחתו של אביו החורג, ושינה את שמו ל"קלינטון" באופן רשמי עת היה נער. בשנת 1956 נולד לקלינטון אח מאמו ואביו החורג ושמו רוג'ר הבן. משפחתו של קלינטון הייתה למודת סערות; אביו החורג היה שתיין ומכור להימורים שנהג לעתים קרובות באלימות כלפי אשתו ולעתים גם כלפי בנו רוג'ר.

קלינטון היה תלמיד מצטיין וסקסופוניסט מבטיח. בשלב מסוים אף חשב להקדיש את חייו למוזיקה. במסגרת משלחת נוער התקבל אצל הנשיא קנדי בבית הלבן, אירוע שהוביל אותו לחיים של שירות ציבורי.

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלינטון כילד, צולם בשנת 1950

קלינטון הוא בוגר אוניברסיטת ג'ורג'טאון ביחסים בינלאומיים, ושהה באוניברסיטת אוקספורד בממלכה המאוחדת במסגרת מלגת רודז היוקרתית. למד משפטים באוניברסיטת ייל, שם גם פגש בהילרי רודהם, לימים אשתו (נישאו ב-1975) ואם בתו היחידה צ'לסי (נולדה ב-1980). בשנת 1976, לאחר שנים אחדות של הוראת משפטים באוניברסיטת ארקנסו, נבחר לתובע הכללי של ארקנסו. בשנת 1978, עם היבחרו למושל מדינת ארקנסו, היה למושל מדינה המכהן הצעיר ביותר בארצות הברית. תקופת כהונתו הראשונה כמושל הייתה עמוסת קשיים, בכלל זה מס לא פופולרי על כלי רכב וזעם ציבורי על בריחת אסירים קובניים מבית הכלא. בחירתה של הילרי רודהם לשמור על שם נעוריה עת הייתה הגברת הראשונה של ארקנסו לא התקבלה בעין יפה בארקנסו השמרנית. אחרי תקופת כהונה בודדת הודח קלינטון על ידי יריבו הרפובליקני פרנק ד. וייט (1980).

בהיותו חופשי ממשרה רשמית, התפנה קלינטון לטפל במכשולים שהובילו לכשלונו הפוליטי: טיפח מערכת יחסים עם הקהילה העסקית ושב והתקבל בממסד הפוליטי של ארקנסו. הילרי אימצה את שם המשפחה של בעלה ומילאה תפקיד מסורתי יותר של אשת פוליטיקאי, בה בשעה שבלא יחסי ציבור ביססה את עצמה ככוח פוליטי בזכות עצמה בזכות כישוריה כמשפטנית. בשנת 1982 נבחר קלינטון למושל בשנית ושירת בחמש תקופות כהונה נוספות, עד היבחרו לנשיא בשנת 1992.

כניסתו הראשונה של קלינטון לפוליטיקה ברמה ארצית הייתה בשנת 1988, עת הוזמן לשאת דברים בוועידת המפלגה הדמוקרטית ולהציג את מייקל דוקאקיס, מועמדה לנשיאות. נאומו של קלינטון, שתוזמן לרבע השעה האחרונה של הוועידה הפך לכישלון מהדהד, בעקבות דבריו המשמימים של קלינטון שארכו למעלה מכפליים הזמן שהוקצה להם.

על אף מכשול זה, התכונן קלינטון להתמודדות במירוץ לנשיאות של שנת 1992 מול הנשיא המכהן, ג'ורג' בוש (האב). בתקופה שלאחר מלחמת המפרץ הראשונה נדמה היה כי ניצחונו בבחירות של הנשיא בוש מובטח, ולפיכך נמנעו מספר מועמדים דמוקרטיים בולטים מלהתמודד. במסע בחירות זה, ועל רקע הקשיים נטבע הביטוי זאת הכלכלה, טמבל במטה הבחירות של קלינטון והיווה תמצית של הביקורת כלפי מדיניותו הכלכלית של בוש האב. הדמוקרטים יצרו זיקה בין המיתון שאליו נקלעה כלכלת ארצות הברית בשלהי כהונתו של בוש לבין טעויות במדיניותו.

קלינטון כמושל ארקנסו הצעיר (1978) לצד הנשיא ג'ימי קרטר

מועמדותו כמעט נקטעה באיבה כאשר צעירה מארקנסו בשם ג'ניפר פלאוורס טענה שהיה לה רומן איתו. אולם ראיון משותף של בני הזוג קלינטון בתוכנית 60 דקות של CBS בו הם הודו ב"קשיים בחיי הנישואין" והילרי עמדה לצידו, החזיר אותו למרוץ. בבחירות המקדימות בניו המפשייר הוא הגיע במקום שני קרוב, אחרי פול צונגס ממסצ'וסטס השכנה, והוכתר בתואר "The Comeback Kid". בעקבות ה"מומנטום" שהוא צבר מניו המפשייר הצליח לזכות במינוי המפלגה הדמוקרטית לנשיאות.

קלינטון בחר בסנטור אל גור להיות מועמדו לתפקיד סגן נשיא. בתחילה עוררה בחירה זו ביקורת מצד יועציו, הואיל ומוצאו של גור ממדינת טנסי הגובלת בארקנסו, בעוד שבדרך כלל נהוג לבחור מועמד לסגן הנשיא שמכסה אזורים בהם המועמד לנשיאות חלש. אך בדיעבד נחשב מינוי זה כמינוי מוצלח שתרם לניצחון בבחירות הכלליות.

כהונתו כנשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביל, הילרי וצ'לסי קלינטון.
צילום משותף מתחילת כהונתו
קלינטון עם סגן הנשיא אל גור, 1993

קלינטון זכה בבחירות לנשיאות שנערכו בשנת 1992, כאשר התמודד מול הנשיא בוש ומול המועמד העצמאי רוס פרו, תוך התבססות על מצע השם דגש על נושאי פנים, ובייחוד על ההאטה בכלכלה בתקופה שקדמה לבחירות.

במהלך תקופת הבחירות הדגישו יריביו של קלינטון ענייני אישיות ואופי לרבות התחמקותו של קלינטון מגיוס בזמן מלחמת וייטנאם ותשובתו התמוהה לגבי שימוש במריחואנה ("לא שאפתי לריאות"). כן הועלו האשמות לגבי היותו רודף שמלות ומעורבותו בעסקים מפוקפקים. הגם שפגמים אלה לא הובילו לתבוסתו של קלינטון, הרי שהם הזינו אופוזיציה חריגה בנמרצותה לקלינטון בקרב מתנגדים שמרניים רבים כבר מתחילת כהונתו.

בחירתו קטעה רצף של 12 שנים של שליטה רפובליקנית בבית הלבן. בחירות אלה גם הביאו את הדמוקרטים לשליטה מלאה בכל שלוחות השלטון הפדרלי (שני בתי הקונגרס) לראשונה מאז ימיו של ג'ימי קרטר.

מיד עם כניסתו לתפקיד, קיים קלינטון את הבטחתו מתקופת מסע הבחירות וחתם על "החוק לחופשה עקב אירועים משפחתיים ובריאותיים", חוק שחייב מעסיקים גדולים לאפשר לעובדים לקחת חופשה ללא תשלום בנסיבות של מקרה חירום משפחתי או רפואי. בניגוד לפופולריות שהביאה לו החלטה זו, גרר חוסר נכונותו לממש את הבטחתו לאפשר להומוסקסואלים מוצהרים לשרת בזרועות הצבא ביקורת הן משמאל (על היותו הססן יתר על המידה בקידום זכויות ההומוסקסואלים) והן מימין (על חוסר רגישותו למסורת הצבאית). לאחר דיונים ממושכים הסכימו קלינטון והפנטגון על מדיניות של התעלמות (Don't ask, don't tell) ביחס להעדפותיהם המיניות של מגויסים, מדיניות שקוימה הלכה למעשה עד שבוטלה בשנת 2010.

לאורך שנות התשעים, התאפיין שלטונו של קלינטון בצמיחה כלכלית יציבה, ירידה באבטלה והתעצמות ההון באמצעות התחזקות שוקי המניות. תרומתו של קלינטון לקידום תמורות אלה נתונה לוויכוח: חלק משמעותי מהתרומה ניתן לייחס לקונגרס ולנגיד הבנק המרכזי, אלן גרינספן, אשר מונה עוד בתקופת רייגן אך קלינטון האריך את כהונתו, כמו גם התפתחות תנאים טכנולוגיים ואקלים כלכלי כלל עולמי שהקשר בינם לבין קלינטון רופף.

מקץ שנתיים לכהונתו, הביאו בחירות אמצע הקדנציה לקונגרס לאיבוד הרוב הדמוקרטי בשני בתי הקונגרס גם יחד לראשונה מזה 40 שנה, הפסד שמיוחס לכישלון התוכנית ליצור מערכת ביטוח בריאות מקיפה, תוכנית שקודמה על ידי הגברת הראשונה, הילרי קלינטון.

לאחר הבחירות של 1994, הופנה אור הזרקורים אל "החוזה עם אמריקה", מסמך שהובל על ידי יו"ר בית הנבחרים החדש, הרפובליקני ניוט גינגריץ', מעין מצע בחירות שהבטיח העברה של "רפורמות שמרניות" לחיזוק מוסד הנשיאות בנושאי תקציב ומסים. הנשיא קלינטון והקונגרס הרפובליקאי התקוטטו בנושאי תקציב, שגרמו לשיתוק בפעולות הממשלה. שיתוק זה דווקא פגע ברפובליקנים והעלה את הפופולריות של קלינטון. שיפור דרמטי ביחס הציבור אל קלינטון חל בזכות תגובתו לפיצוץ בניין הממשל הפדרלי באוקלהומה סיטי ב-19 באפריל 1995.

בבחירות לנשיאות ב-1996 נבחר קלינטון מחדש בהפרש ניכר וגבר על יריבו הרפובליקני בוב דול, אך הרפובליקנים שמרו על שליטתם בקונגרס (הגם שהפסידו כמה מושבים). קלינטון היה הנשיא הדמוקרט הראשון שזכה לכהן שתי קדנציות מלאות מאז הנשיא רוזוולט.

קלינטון פיתח יחסי עבודה קרובים עם טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה שנבחר בשנת 1997, וגילה עניין אישי בסכסוך בצפון אירלנד. בתקופת כהונתו אף ביקר באירלנד שלוש פעמים לצורך קידום השלום. קלינטון היה שושבין בהנעת התהליך שהוביל לפירוק מחתרת ה-IRA מנשקה ב-23 באוקטובר 2001.

מלבד תהליכי השלום עמד קלינטון מאחורי שיגור כוחות אמריקאים להתערבות במשבר בקוסובו שבבלקן ובסומליה. ב-1998 הוא הורה לתקוף בטילי שיוט כוחות של אל-קאעידה באפגניסטן, בעקבות הפיגועים שלהם בשגרירויות האמריקאיות בקניה ובטנזניה.

בשנת 1999, יחד עם הקונגרס הרפובליקני, הציג תקציב מדינה מאוזן, לראשונה מאז שנת 1969.

על יחסו לישראל ראו קלינטון וישראל.

אישיותו ודעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביל והילרי קלינטון, במהלך כהונתו
לחצו כדי להקטין חזרה
יצחק רבין ביל קלינטון יאסר ערפאתBill Clinton, Yitzhak Rabin, Yasser Arafat at the White House 1993-09-13.jpg

לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

יצחק רבין, יאסר ערפאת וביל קלינטון בעת חתימת הסכם אוסלו ב-בית הלבן ב-13 בספטמבר 1993

בהיותו הנשיא הראשון לדור הבייבי בום, נתפס קלינטון כמסמן את פער דורות לעומת הנשיאים שקדמו לו והוא נחשב לנשיא שמגלם בסגנונו אופי לא רשמי ועממי של נשיא. בסגנון הרטורי הקליט שלו והשימוש החלוצי שעשה בסמלי תרבות הפופ במהלך הקמפיין שלו, נודע קלינטון, לעתים קרובות לשלילה, בתור "נשיא ה-MTV", כינוי שהודבק לו לאחר הופעתו ב-MTV במהלך מסע הבחירות שלו. על אף שהופעה זו סייעה לו לזכות בתמיכתם של בני דור ה-X, גררה ההופעה ביקורת נרחבת על הראוותנות וחוסר הענייניות שבה.

מעמדה החזק של הילרי קלינטון בממשל משך אל עבר הגברת הראשונה מידה של ביקורת שלא נרשמה מאז ימיה של אלינור רוזוולט בתפקיד. אנשים רבים זיהו בזוג שותפות פוליטית שטרם נודעה כמותה. המבקרים בחרו להשוות אותם לחואן ואויטה פרון בארגנטינה. הועלתה אף טענה שהילרי, ולא הנשיא, היא הדומיננטית מבין השניים בשותפות זו.

אנשים בעלי השקפה חברתית שמרנית נרתעו מהיותו של קלינטון היפי בתקופת בחרותו (על אף שהמיליה ההיפי בוודאי לא היה רואה אותו ככזה). קלינטון לא זכה לתמיכה מציבור שראה בו משתמט פחדן. קלינטון התחמק מגיוס בזמן לימודיו בחו"ל בתקופת מלחמת וייטנאם. התירוץ התמוה של קלינטון בנוגע לנסיונו עם מריחואנה ("לא שאפתי לריאות") החליש יותר את תדמיתו בקרב השמרנים. בנוסף לכל אלו עלו מידי פעם שמועות על היותו "רודף שמלות". מספר נשים כמו פאולה ג'ונס, ג'ניפר פלאוורס וקתרין וילי טענו כי קלינטון שכב איתן במהלך נישואיו להילרי קלינטון. עובדת שירותי בריאות בשם חואניטה ברודריק מסרה עדות כי נאנסה פעמיים על ידי קלינטון, בעת כהונתו כמושל. לארבע האשמות אלה (עם פולה ג'ונס הגיע להסכם כספי) נוספה עוד שורה של נשים עם טענות דומות. האשמות אלו, בצרוף עמידתה של הילארי לצידו, תוך הסתייגות ממעשיו, חיזקה את התדמית הציבורית של הזוג כנשואים למטרות רווח פוליטי.

קלינטון היה שמרני יותר ממועמדים דמוקרטיים קודמים לנשיאות בנושאים רבים ותמך בעונש מוות, בעוצר לילה לקטינים, בתלבושת אחידה בבתי ספר ובנושאים אחרים למגינת לבם של תומכי זכויות הנוער, ואף הרחיב בצורה משמעותית את המלחמה בסמים בתקופת כהונתו. למרות זאת, הוא לא הצליח לשנות המוניטין שיצא לתקופת כהונתו בתודעתם של יריביו.

פרשת מוניקה לווינסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרשת מוניקה לווינסקי

על תקופת כהונתו השנייה של קלינטון העיבה פרשת מוניקה לווינסקי. במהלך פרשה זו נתפס קלינטון משקר אל מול פני האומה בהכחישו קשר מיני עם לוינסקי. לאחר הכחשתו הוכח כי הם קיימו מגע מיני אוראלי. פרשה זו זיעזעה את הגורמים השמרנים בארצות הברית ונעשה נסיון להדיח את קלינטון מתפקידו כנשיא בעקבות העובדה ששיקר בשבועה לגבי היחסים שלו עם מוניקה לוינסקי. ללוינסקי הייתה ראייה ודאית בדמות שמלתה הכחולה מוכתמת בזרעו של הנשיא, וכן סרטי-הקלטה שביצעה חברתה לעבודתה לינדה טריפ. ניסיון זה לא צלח וקלינטון המשיך את כהונתו עד סופה.

קלינטון וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלינטון היה מבין הנשיאים האמריקניים האהודים ביותר בישראל, כמו גם מהמעורבים ביותר בענייני ישראל והתהליך המדיני.

קלינטון נודע ביחסו החם ליהדות ולישראל. מספרם הרב של העוזרים והיועצים היהודיים שלו גרם להרמת גבות בחלק מהחברה האמריקנית. בתקופת מערכת הבחירות סיפר שהוא מחויב לישראל ולביטחונה בגלל הבטחה שלו לכומר המנוח שלו שהוא לעולם לא ינטוש את ישראל.

במהלך כל שמונה שנות כהונתו היה קלינטון מעורב מאוד בתהליכים המדיניים במזרח התיכון. עם תחילת כהונתו נחתם בבית הלבן הסכם אוסלו. אף על פי שממשלו לא היה מעורב במגעים לקראת ההסכם, קלינטון אימץ את התהליך בחום, והבטיח לערוב לביטחון ישראל אם היא תיקח סיכונים למען השלום. בהמשך השתתף בגיבוש הסכם השלום בין ישראל לירדן, ואף השתתף בטקס החתימה על ההסכם, שנערך ב-26 באוקטובר 1994 במעבר הגבול החדש שבין ישראל לירדן, מצפון לאילת. לאחר טקס החתימה ביקר קלינטון גם בתל אביב.

את אהדת הקהל בישראל קיבל קלינטון לאחר רצח יצחק רבין. הוא היה המנהיג הראשון שעלה לשידור עוד בערב הרצח והספיד את רבין. במהלך הנאום הוא אמר בעברית "שלום חבר", סיסמה שהפכה לסמל של האבל על רצח רבין. קלינטון השתתף בהלוויתו של רבין בירושלים, ובהספדו אף חיבר בין הרצחו של יצחק רבין לעקידת יצחק שהייתה בפרשת אותו שבוע.

אחרי רצח רבין הגביר קלינטון את מעורבותו בתהליך השלום. עם פרוץ אירועי מנהרת הכותל בספטמבר 1996, מיהר לזמן אליו את בנימין נתניהו ויאסר ערפאת, בשביל להרגיע את המצב, אף על פי שהיה זה ערב הבחירות לנשיאות. באוקטובר 1998 זימן שוב את נתניהו וערפאת, והביא לחתימת הסכם ואי.

הוא כינס את ועידה נוספת בואי בהשתתפות אהוד ברק ושר החוץ הסורי פארוק א-שראע, אולם ועידה זו נכשלה להביא הסכם ישראלי סורי, כמו גם פגישתו עם חאפז אל-אסד.

ביולי 2000 כינס קלינטון את ועידת קמפ דייוויד השנייה על פי בקשת אהוד ברק ולמורת רוחו של יאסר ערפאת. אולם בוועידה נכשל הנסיון להגיע להסכמה על הסדר קבע בין ישראל לפלסטינים. הוועידה נכשלה.

באוקטובר באותה השנה פרצה האינתיפאדה השנייה. גם אחרי פרוץ האינתיפאדה ניסה קלינטון לתווך בין הצדדים, והציע את מתווה קלינטון להסדר קבע, אולם ניצחונו של ג'ורג' בוש בבחירות שמו קץ ליוזמה.

במרץ 1996, לאחר גל פיגועי ההתאבדות שאירע בתחילת החודש בישראל, בא לביקור שלישי בארץ, בתום "ועידת עושי השלום" בשארם א-שייח', ביקור שנועד לסייע לשמעון פרס במערכת הבחירות. ביקור רביעי היה בדצמבר 1998, אחרי חתימת הסכם ואי, בו ביקר בישראל וברצועת עזה שם התארח בישיבת המועצה הלאומית הפלסטינית שאישררה את ביטול סעיפי האמנה הפלסטינית שקראו להשמדת ישראל.

לאחר סיום כהונתו כנשיא הוא ביקר בישראל כמרצה בכנס של חברה מסחרית בתל אביב, בחגיגות יום ההולדת השמונים והתשעים לשמעון פרס וכאורח הכבוד בעצרת שנערכה לציון עשר שנים לרצח רבין.

לאחר הנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 תפס קלינטון כותרות בעיתונות בעקבות השינוי הקיצוני שחל בתזונה שלו. קלינטון, שהתפרסם בימי נשיאותו באהבתו לג'אנק פוד, החליט להפוך לטבעוני בעקבות מספר ניתוחי לב שעבר.‏[1]

במערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2012 התייצב קלינטון במרץ רב לצד הנשיא ברק אובמה.‏[2]

ב-2013 קיבל קלינטון את עיטור נשיא מדינת ישראל מידי נשיא מדינת ישראל שמעון פרס.‏[3] באותה שנה זכה למדליית החירות הנשיאותית מנשיא ארצות הברית ברק אובמה.

בתו היחידה, צ'לסי קלינטון, נישאה ב-31 ביולי 2010 לבנקאי ההשקעות היהודי מארק מזווינסקי בריינבק שבניו יורק.

סרטים וספרים בעקבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט "צבעי השלטון" בו מגלמים ג'ון טרבולטה ואמה תומפסון את בני הזוג קלינטון, מנסה לשחזר את המירוץ לנשיאות של שנת 1992 של ביל קלינטון. בסרט מוצג קלינטון כאדם אנושי שבין היתר מתנגד למירוץ נגטיבי והכפשת יריבים, וכאדם חלש אופי שנכנע ליצריו, ומותיר לאחרים לנקות את מחדליו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נשיאי ארצות הברית
ג'ורג' וושינגטון · ג'ון אדמס · תומאס ג'פרסון · ג'יימס מדיסון · ג'יימס מונרו · ג'ון קווינסי אדמס · אנדרו ג'קסון · מרטין ואן ביורן · ויליאם הנרי הריסון · ג'ון טיילר · ג'יימס פולק · זאכרי טיילור · מילרד פילמור · פרנקלין פירס · ג'יימס ביוקנן · אברהם לינקולן · אנדרו ג'ונסון · יוליסס סימפסון גרנט · רתרפורד הייז · ג'יימס גרפילד · צ'סטר ארתור · גרובר קליבלנד · בנג'מין הריסון · גרובר קליבלנד · ויליאם מקינלי · תאודור רוזוולט · ויליאם האוורד טאפט · וודרו וילסון · וורן הרדינג · קלווין קולידג' · הרברט הובר · פרנקלין דלאנו רוזוולט · הארי טרומן · דווייט אייזנהאואר · ג'ון פיצג'רלד קנדי · לינדון ג'ונסון · ריצ'רד ניקסון · ג'רלד פורד · ג'ימי קרטר · רונלד רייגן · ג'ורג' הרברט ווקר בוש · ביל קלינטון · ג'ורג' ווקר בוש · ברק אובמה החותם של נשיאי ארצות הברית.