המפלגה הליברלית-דמוקרטית (יפן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המפלגה הליברלית-דמוקרטית
שנת ייסוד 15 בנובמבר 1955
מטה צ'יודה, טוקיו
אידאולוגיות ליברליזם
מיקום במפה הפוליטית מרכז - ימין
צבעים רשמיים ירוק וכחול
אתר אינטרנט אתר המפלגה
מטה המפלגה

המפלגה הליברלית-דמוקרטית (自由民主党 גִ'יוּ‏-מִינשוּ‏טוֹ‏), או בשמה המקוצר, LDP‏ (自民党 גִ'ימִינטוֹ‏) היא המפלגה הגדולה ביותר ביפן. המפלגה, שהוקמה בשנת 1955, הייתה מפלגת השלטון והמפלגה הגדולה ביותר ברוב שנות המחצית השנייה של המאה ה-20 ובראשית המאה ה-21. בבחירות הכלליות בשנת 2009 הפסידה המפלגה את השלטון למפלגה הדמוקרטית וישבה באופוזיציה, אולם לאחר שבבחירות הכלליות לבית הנבחרים בשנת 2012 זכתה בשני שלישים מן המושבים, שבה המפלגה להיות המפלגה הגדולה.

LDP קמה בשנת 1955 כאשר המפלגה הליברלית והמפלגה הדמוקרטית, שתי מפלגות יפניות שמרניות של יפן התאחדו כנגד המפלגה הסוציאליסטית היפנית. באותה שנה ניצחה המפלגה בבחירות, והחזיקה ברוב המושבים בדיאט היפני עד לשנת 1993. כפי שהתגלה מאוחר יותר, ארגון ה-CIA האמריקאי השקיע מיליוני דולרים משנות ה-50 עד שנות ה-70 על מנת לתמוך במפלגה ולחזקה על חשבון מפלגות השמאל‏‏[1]. אחד מתחומי פעילותה הראשונים הייתה מדיניות החוץ היפנית - בהשפעת LDP הפכה יפן לחברה באו"ם והתחילה בקשרים דיפלומטיים עם ברית המועצות. בשנות ה-70 החלה הידרדרות המפלגה, והיא הייתה מעורבת בפרשות רבות, כגון פרשת לוקהיד. למרות זאת, המפלגה המשיכה לשלוט עד שנת 1993, כאשר עם צניחת מדדי המניות וסוף עידן כלכלת הפלא היפנית נחלה המפלגה לראשונה תבוסה בבחירות. אך הממשלה החדשה בראשות "מפלגת חידוש יפן" החזיקה מעמד שנה בלבד, ובשנת 1994 המפלגה הסוציאליסטית יצאה מהממשלה והקימה קואליציה חדשה ביחד עם ה-LDP. בשנת 1996 המפלגה שוב קיבלה רוב בדיאט, אם כי לא משמעותי מספיק. במשך שנתיים המפלגה שלטה ללא אופוזיציה משמעותית, עד שבשנת 1998 הוקמה המפלגה הדמוקרטית של יפן, אשר צברה תמיכה במהירות.

הקווים המנחים של מדיניות המפלגה בתחום הכלכלי-חברתי הם צמיחה של כלכלת יפן המבוססת על ייצוא, שיתוף פעולה מדיני וביטחוני עם ארצות הברית, רפורמות מנהליות, הכוללות הפרטת חברות בבעלות המדינה ורפורמות הקשורות להזדקנות האוכלוסייה.

בבחירות שהתקיימו ביפן ב-30 באוגוסט 2009 נחלה מפלגת השלטון, המפלגה הליברלית דמוקרטית, מפלה, ולראשונה מזה חמישים שנה זכתה מפלגת האופוזיציה, המפלגה הדמוקרטית (DPJ), ברוב. בעקבות המהפך הודיע ראש הממשלה טארו אסו שבכוונתו לשאת באחריות ולהתפטר מתפקידו‏‏[2].

ב-16 בנובמבר 2012 הכריז ראש ממשלת יפן, יושיהיקו נודה, על פיזור הפרלמנט, ובבחירות שנערכו חודש לאחר מכן, זכתה המפלגה ב-320 מתוך 480 מושבי בית הנבחרים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]