צבוע חום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgצבוע חום
צבוע חום
מצב שימור

מצב שימור: פגיע (VU)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: פגיע
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
משפחה: צבועיים
סוג: צבוע
מין: צבוע חום
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Hyaena brunnea
תחום תפוצה
Hyaena brunnea distribution.svg

צבוע חום (שם מדעי: Hyaena brunnea) הוא מין במשפחת הצבועיים והנדיר ביותר במשפחה זו‏[1].

תיאור פיזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבוע חום בוגר מגיע למשקל של עד 50 ק"ג ורוחבו בין כתפיו הוא 70.6-86.8 ס"מ. בניגוד לצבוע מפוספס, לרוב אין הבדלי גודל בין הזכר לנקבה. פרוותו ארוכה ומדובללת, בעיקר באזור הגב והזנב, וצבעה חום כהה או שחור ברוב חלקי הגוף. צבע הפרווה בקדמת גופו הוא אפור, והרגליים מפוספסות באפור וצהוב. הפרווה באזור הצוואר והגב עשויה להזדקף ולשוות לו מראה גדול יותר. הוא מצויד בלסתות רבות עוצמה המסוגלות לשבור עצמות קשות שטורפים אחרים אינם מסוגלים לשבור, אף שיכולת זו נשחקת עם השנים. גולגולתו גדולה יחסית לזו של שאר הצבועיים.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית גידולו של הצבוע החום מצוי בדרומה של יבשת אפריקה, במדינות בוטסואנה, דרום אפריקה, זימבבואה, נמיביה ומוזמביק[2]. ריכוזי האוכלוסייה הגדולים ביותר הם באזור מדבר הקלהרי בנמיביה ולאורך החוף המערבי של המדינה. הצבוע החום מותאם לתנאי המדבר אך מעדיף את האזורים ההרריים והסלעיים, בהם הוא מוצא מחסה תחת העצים והשיחים בשעות היום.

התנהגות ותזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבוע החום הוא בעל חיים חברתי החי לרוב בקבוצה המונה זכר אחד, נקבה אחת וגורים, למרות שנצפו להקות המונות מספר זכרים ונקבות ביחד. מעריכים שבמצב זה קיים זכר דומיננטי אחד לפחות. הצבועים שומרים על מדרג חברתי ברור באמצעות מצגי איום הדדיים ומאבקי כוח לא אלימים. הלהקה שומרת על טריטוריה קבועה המשתרעת על פני 200- 900 קמ"ר באזורי המדבר, אך באזורים המיושבים על ידי האדם שטחה מצטמצם לכמה עשרות קמ"ר בלבד. סימון הטריטוריה מתבצע על ידי ריח. הגירה של צבועים נפוצה, בעיקר בקרב הצעירים, המחפשים קבוצות משלהם בהגיעם לבגרות.

הצבוע החום פעיל בלילה ולרוב אוכל נבלות, אך מתקיים גם מתזונה של מכרסמים, חרקים, ביצים ופירות. לעתים נדירות הוא טורף בעלי חיים גדולים יותר כמו אנטילופות ושועלים. במהלך החיפוש אחר מזון, עשוי צבוע בודד לנדוד למרחק של יותר מ- 30 ק"מ בלילה אחד, כשהוא מסתמך על חוש הריח המפותח שלו לאיתור פגרים.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקבת הצבוע החום מתייחמת לראשונה בגיל שנתיים ולאחר מכן כל שנה, מחודש מאי עד אוגוסט. ההזדווגות מתרחשת לרוב בין צבועים מקבוצות שונות ולא מאותה קבוצה כמו אצל הצבועון, והזכרים מאותה קבוצה אינם מפגינים התנגדות ואף מסייעים לנקבה בגידול והאכלת הצאצאים. לרוב ממליטה רק הנקבה הדומיננטית, אך אם ממליטה נקבה נוספת, הן מסייעות זו לזו בגידול הגורים. ההריון נמשך כמאה ימים ובסופו ממליטה הנקבה בין צאצא אחד לחמישה, בתוך מאורה המוסתרת מטורפים. הגורים שוקלים כקילוגרם אחד עם לידתם ופוקחים את עיניהם לראשונה לאחר 8 ימים. בגיל 3 חודשים הם עוזבים את המאורה ועד גיל 14 חודשים הם נגמלים מחלב.

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית הצבוע החום מוערכת ב- 5000 עד 8000 פרטים, ונשקפת לו סכנה בשל יחסם השלילי של התושבים המקומיים, הרואים בו סכנה למקנה, אף על פי שמקרי טריפה על ידי צבועים חומים הם נדירים יחסית. הרעלות ומלכודות גרמו במשך השנים לדילול האוכלוסייה, כמו גם התפשטות החקלאות, המצמצמת את שטחי הצבועים וכופה עליהם מגע תכוף יותר עם האדם. עם זאת, יכולת ההסתגלות המהירה של הצבוע החום ושרידותו באזורים חקלאיים נותנת תקווה למאמצי השימור. כיום הוא מוגדר כקרוב לסיכון על ידי ארגון IUCN.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Chapter 4: Rich Man's Table from David MacDonald’s The Velvet Claw BBC books, 1992
  2. ^ Walker's carnivores of the world by Ronald M. Nowak, published by JHU Press, 2005