חוש הריח
חוש הריח הוא היכולת להבחין בכימיקלים נדיפים באוויר. החוש קיים בקרב בעלי חיים שחיים מעל המים, ובמים בקרב בעלי חיים החיים בתוך המים. בעלי חוליות חשים בריח באפיתל הרחה המצוי באף, ומעבדים אותו במערכת ההרחה.
פעילות [עריכה]
חוש הריח וחוש הטעם בנויים על כימורצפטורים. שני החושים תלויים בריכוזים של חומרים שמומסים בדרך כלל בנוזל. שניהם פועלים בדרך כלל בשילוב האחד עם השני, ומסייעים לזהות את טיב המזון, ולהימנע, לדוגמה, מאכילת מזון רעיל או מקולקל. כ־80% מטעמו של האוכל נקבע על ידי חוש הריח.
ברקמת האף קיימים תאים קולטי ריח (Olfactory cells), שחשים בשינויים בריכוזי חומרים שונים, ומעבירים מידע זה בצורת דחף עצבי. הדחף עובר דרך מעברים מיוחדים בגולגולת אל הפקעת הריח (Olfactory Bulb), שמעבירה את המידע דרך עצב הריח אל מרכז ההרחה במוח.
מבחינה אנטומית, שונים חוש הריח וחוש הטעם משאר החושים בהיותם איפסילטרליים – כלומר, הם מעובדים בהמיספרת המוח שבאותו צד שממנו הגיע הגירוי; כך, גירוי שנקלט בנחיר השמאלי באף יעובד בהמיספרת המוח השמאלית, ולהפך. ריצ'רד אקסל ולינדה באק זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בגין מחקרם על הדרך בה עובד חוש הריח במוח.
בגוף האדם קיימים כ-1000 סוגים של כימורצפטורים המסוגלים להבחין בכ-10,000 סוגי ריחות שונים. משך החיים של רצפטור הוא כ-60 יום.
בדומה לחושים אחרים, הרגישות לריח דועכת עם הגיל.
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
- גיל גרינגרוז, מסתרי הריח - היבטים אבולוציוניים ואחרים לחוש הריח
| חמשת החושים | ||
|---|---|---|
|
.jpg){kind=small}
