צו קנופוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

צו קנופוס היא כתובת דו-לשונית שנכתבה בשפה המצרית העתיקה וביוונית, על גבי אסטלה מצרית עתיקה, הכתובה בשלושה סוגי כתב: כתב חרטומים, כתב דמוטי וכתב יווני. הכתובת נכתבה ב-7 במרץ 238 לפנה"ס, על ידי כוהנים מצריים בעקבות כנס שהתקיים בעיר קנופוס ליד אלכסנדריה של בכירי הכהונה המצרית. מטרת הכנס הייתה למצוא דרכים לקרב את האוכלוסייה המקומית לבית תלמי. בצו הוזכרו מעשיהם הטובים של המלך תלמי השלישי ואשתו ברניקי השנייה. בנוסף, על פי הצו קודשה בתם הנסיכה ברניקי שנפטרה כאלה.‏[1]

ייחודה של הכתובת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת זו היא המוקדמת מבין הכתובות הדו-לשוניות המכונות "סדרת אבן רוזטה". הבאה אחריה היא כתובת ממפיס משנת 218 לפנה"ס לערך, שנכתבה לכבודו של המלך תלמי הרביעי והמאוחרת היא הכתובת המפורסמת שנקראת אבן רוזטה שנכתבה בשנת 196 לפנה"ס לכבודו של המלך תלמי החמישי. לכתובת זאת היה תפקיד בפענוחם של כתובות הרוזטה. מכתובת זו נמצאו מספר עותקים באורכים שונים.

האסטלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתובת הראשונה נמצאה ב-15 באפריל 1866 על ידי קארל ריכרד לפסיוס בטאניס. האבן התגלתה באקראי, בעת שלפסיוס ונשי משלחת נוספים הלכו לכפר כדי לגייס עובדים. אחד מהם ראה בתוך ההריסות בתוך העפר את הקצה של האסטלה. לפסיוס היה מודע לקיומה של הכתובת, אחד המהנדסים של חברת תעלת סואץ סיפר לו עליה. מיד לאחר הסרת העפר הוכנו עותקים של הכתובות על האסטלה וכן שלושה צילומים. האסטלה שנמצאה כתובה על גבי אבן גיר באיכות טובה, והיא כוללת בחלקה העליון 37 שורות בכתב חרטומים, בחלק התחתון 76 שורות בכתב יווני, ובקצה הימני 74 שורות בכתב דמוטי. הכתובות בכתב החרטומים והכתב הדמוטי הם במצרית עתיקה, והכתובת בכתב היווני נכתבה ביוונית. גובה האסטלה שנמצאה הוא 223.5 ס"מ, רוחבה 82 ס"מ ועובייה 34 ס"מ. האסטלה שוכנת במוזיאון המצרי בקהיר.‏[2] העתק באיכות טובה נמסר על ידי השליט המצרי איסמעיל פאשא בשנת 1871 למוזיאון הבריטי/ מספר פריט EA1081.‏[3]

הכתובת השנייה נמצאה בשנת 1881 על ידי גסטון מספרו בקום אל-חיסן (Kom el-Hisn) על גבי אבן גיר לבנה, והיא כוללת 26 שורות בכתב חרטומים, 20 שורות בכתב דמוטי ו-64 שורות בכתב יווני. גובהה של האסטלה הוא 222 ס"מ ורוחבה 78 ס"מ. האסטלה שוכנת במוזיאון המצרי בקהיר, מספר המוצג הוא 22186.‏[4]

שבר נוסף של הכתובת נמצא בשנת 2004 ב-Bubastis, עיר באזור דלתת הנילוס במצרים התחתונה.

תוכן הכתובת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתובת מכנה את תלמי וברניקה "האלים המטיבים", היא עוסקת במסעות קרב צבאיים, הדת המצרית, בעיות נפגעי רעב, וארגון ממשלתי בתקופה התלמיית. הכתובת מציינת את תרומותיו של המלך למקדשים, את תמיכתו בפולחן לאל הפר אפיס והאל מנביס שהיה האל הראשי של הליופוליס. שני אלים אלה היו פופולריים בתרבות המצרית-ההלניסטית בתקופה זאת. כן מצוינים החזרת פסלי האלים שנלקחו על ידי כנבוזי השני. הכתובת מהללת את הצלחתו של תלמי בדיכוי ההתקוממויות של התושבים ילידי מצרים. פעולות אלה מכונות בכתובת כ"שמירת השלום" במצרים. הכתובת מציינת שבתקופה שבה הצפה הנילוס הייתה נמוכה, המלך הוריד מסים וייבא תבואה מפניקיה, סוריה, קפריסין וממדינות אחרות למצרים.

הכתובת מציינת את הקמת שבט חמישי נוסף של כהנים. ובכל שנה יחגגו ברחבי הארץ את כהונתם של "המלכים המיטיבים".‏[5]

הכתובת גם מציינת את חניכת הלוח השנה המצרי החדש, שהפך מותאם יותר לעונות השנה במעבר ללוח של 365.25 ימים בשנה. הכתובת מכריזה על הפיכתה של הנסיכה ברניקי לאלה, תוך יצירת פולחן מיוחד עבורה שכלל טקסים מיוחדים, עוגת לחם מיוחדת, וקהל מאמינים של נשים וגברים.

הכתובת מסתיימת בצווי לחקוק את הצו על גבי ברונזה ואבן בכתב חרטומים ובכתב יווני, ולהציג את הצו במקומות ציבוריים במקדשים.

[...] כיוון שהמלך תלמי, הבן של תלמי וארסינואה, האלים האחים, והמלכה ברניקה, אחותו ואשתו – האלים המיטיבים, מעניקים ללא הרף חסדים גדולים למקדשים שברחבי הארץ ומגדילים עוד ועוד את כבוד האלים ומגלים דאגה מתמדת לאפיס ומנביס וכל שאר החיות הקדושות המפורסמות שבארץ. כל זאת בנדיבות רבה, וכיוון שהמלך במערכה מחוץ לארץ הביא בחזרה למצרים את הפסלים הקדושים שנלקחו מהארץ על ידי הפרסים והשיב אותם למקדשים שמהם נלקחו, וכיוון שסייע לשמור על שלוות הארץ על ידי שנלחם להגנתה נגד עמים רבים ושליטיהם [וכיוון] שהם הנהיגו ממשל טוב כלפי כל ילידי הארץ ושאר נתיני הממלכה [...] הם הראו דאגה לשוכנים במקדשים ושאר התושבים בארץ, וראו את הנולד והקדישו חלק נכבד מן ההכנסות שלהם למען ישועת האוכלוסייה.... במזל טוב, יוחלט על יד הכוהנים במדינה להגדיל את הכיבודים, אשר כבר קיימים במקדשים, למען תלמי והמלכה ברניקה, האלים המיטיבים, ולהוריהם, האחים האלוהיים, ולהורי הוריהם, האלים המושיעים ו[יוחלט] שהכוהנים בכל מקדשים שברחבי הארץ ייקראו גם כוהנים של האלים המיטיבים, וכך יירשמו בכל המסמכים הרשמיים, ושהכהונה של האלים המיטיבים תיחרט גם על כל הטבעות שהם עונדים, ויוחלט, שבנוסף לארבעת השבטים של הכוהנים בכל מקדש הקיים עתה יתוסף חמישי של האלים המיטיבים [...] החגיגה צריכה לכלול ענידת נזרים, הקרבת קורבנות, נסכים ושאר פולחנים המקובלים...

– תרגום: בנימין שמרון ורחל צלניק, ‏[6]

רפורמת לוח השנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח השנה המצרי המסורתי עד לרפורמה כלל 12 חודשים של 30 ימים כל חודש וכן תוספת של 5 ימים בתחילת השנה, סה"כ 365 ימים. הרפורמה הוסיפה יום אחד בכל שנה רביעית ובכך יצרה לוח של 365 ימים ועוד רבע יום. הסיבה שניתנה לשינוי הייתה ההתקדמות בזריחתו של הכוכב "סותיס" בכל ארבע שנים. כוכב זה נחשב על ידי המצרים הקדמונים ככוכב בעל משמעות. (במחקר המודרני מזהים כוכב זה עם סיריוס). התוספת של היום נעשתה כדי להתאים את מחזורו של הכוכב עם עונות השנה.

הרפורמה שהוצעה על ידי תלמי החמישי נכשלה, והיא יושמה בסופו של דבר במצרים על ידי אוגוסטוס בשנת 25/26 לפנה"ס ונקראת עכשיו "לוח אלכסנדריה" (או הלוח הקופטי). היום הנוסף הוסף לראשונה ב-29 באוגוסט שנת 22 לפנה"ס. יוליוס קיסר יישם את תוספת רבע היום ברומא בשנת 45 לפנה"ס. לוח זה נקרא הלוח היוליאני.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צו קנופוס באנציקלופדיה בריטניקה
  2. ^ E. A. Wallis Budge, Decrees of Memphis and Canopus, London, K. Paul, Trench, Trübner & co., ltd., 1904, Vol. 3, pp. 3-4.
  3. ^ צו קנופוס באתר מוזיאון הבריטי
  4. ^ כתובת קנופוס
  5. ^ תולדות התקופה ההלניסטית, בנימין שמרון ורחל צלניק, האוניברסיטה הפתוחה, כרכים 6-5, עמ' 122-121
  6. ^ תולדות התקופה ההלניסטית, כרכים 6-5, עמ' 122-121