קבוצת נסיך יהלום
קבוצת נסיך יהלום (באנגלית: Jack Of Diamonds ברוסית: Бубновый валет), הייתה קבוצת אמנים אוונגרדים ברוסיה, שהושפעו מאוד מסגנונות צרפתיים, שביקשו "לאחד את המערכת הסגנונית של סזאן עם המסורות הפרימיטיביות של אמנות עממית, הלובוק הרוסי (הדפסים פופולריים) ושלטי סוחרים."[1] על שם התערוכה שנערכה במוסקבה ב-1910, כוונת הקבוצה הייתה לעורר את הממסד האמנותי ברוסיה, לקרוא תיגר על "הטעם הטוב"המקובל.[2] הקבוצה נשארה פעילה עד דצמבר 1917.[3]
התחלה: תערוכת נסיך יהלום, מוסקבה, 1910[עריכת קוד מקור | עריכה]
תערוכת "נסיך יהלום" נפתחה במוסקבה בסלון של בניין לוויסון ב-10 בדצמבר 1910, ונמשכה עד 16 בינואר 1911, וכללה עבודות של שלושים ושמונה אמנים. בתערוכה הוצגו ציורים קוביסטיים צרפתיים מאת אנרי לה פוקונייה, אנדרה לוט, אלברט גלייז וז'אן מצינגר. אוצר על ידי אלכסנדר מרסרו,[4] התערוכה כללה בנוסף עבודות של האקספרסיוניסטית הגרמנית גבריאלה מינטר, וסילי קנדינסקי ואלכסיי פון יבלנסקי (ציירים רוסים שחיו אז באירופה),[5] ואמנים רוסים שפעלו במוסקבה, כולל קבוצת אמנים צעירים שגורשה לאחרונה מבית הספר לציור, פיסול ואדריכלות במוסקבה בשל "נטיותיהם השמאלניות".[6]
מטרתה המוצהרת של התערוכה הייתה "להציע לאמנים רוסים צעירים שמתקשים מאוד להתקבל לתערוכות עקב השמרנות הקיימת של הממסד האמנותית שלנו, ולתת להם את ההזדמנות לעלות לתצוגה."[3]
אבל שם התערוכה עצמו, שטבע מיכאיל לריונוב כי "הוא אהב את הצליל של השם."[6] היה בעצמו גורם שעזר לתייג אותה בציבור של התקופה. תיאור אחד סיכם בצורה סתמית: "המארגנים ראו יוקרתיות בשם התערוכה בגלל המונח היהלום, שהיווה סמל להתלהבות ולתשוקה הצעירים, אבל, הציבור הרחב הבין את הסמליות של השם במגמה אחרת: הם "לא היו רגילים לכותרות במונחים זרים כאלה", הם הניחו שהתערוכה היא של מופע "בית הימורים או בית בושת", ו"בשום אופן לא תערוכת אמנות."[7] הביקורות שלאחר מכן היו ביקורתיות במידה שווה.
ציירי מוסקבה, מעריצי סגנונות אמנותיים צרפתיים מודרניים ומבקרים בביתו של האספן סרגיי שצ'וקין וכוללים ציורים של סזאן, ואן גוך, גוגן ומאטיס, כללו את רוברט פלק, נטליה גונצ'רובה, פיוטר קונצ'לובסקי, אלכסנדר קופרין, מיכאיל לריונוב, אריסטארך לנטולוב, איליה משקוב, וסילי רוז'דסטבנסקי ומריאנה פון ורפקין. גם קזימיר מלביץ' השתתף.[8]
צמיחת הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקבוצה כללה את דייוויד בורליוק, ולדימיר בורליוק, וסילי קמנסקי, ולימיר חלבניקוב, אלכסי קרוצ'ניק, ולדימיר מיאקובסקי, אנטונינה פדורובנה סופרונובה, אדולף מילמן, אלכסנדר אוסמרקין, ליובוב פופובה ומויסי פייגין.[9] עבודותיהם מדגימות את התעניינותם של האמנים בפיתוח הסגנונות החדשים (פרימיטיביות רוסית, סזאניזם רוסי ועוד) שהופיעו סביב תערוכתם הראשונה כתוצאה משילוב האמנות העממית של המחוזות השונים. יצירות אמנות. סגנונות וז'אנרים חדשים כמו תצוגות ואמנות גוף, צצו מהשילוב הלא סביר הזה של אמנות אירופאית ואמנות עממית רוסית ופולקלור של ההמונים ברוסיה. מלבד המשמעות האמנותית של החברים הבודדים ב"קבוצת נסיך יהלום", פעילותם הביאה לשינוי איכותי באמנות הרוסית של שנות העשור הראשון במאה ה-20. בין השינויים החשובים ביותר היה הדמוקרטיזציה של אגודות האמנות ברוסיה.
האוונגרד השברירי של מוסקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כותרת המופע אומצה לאחר מכן כדי להקים אגודה אמנותית חדשה במוסקבה, אגודה שהפכה במהרה לגדולה ואחת מחברות התערוכות המשמעותיות ביותר. קבוצת אמנים זו טענה שבמוסקבה תהיה סצנת האמנות העתידית. האמנים שלה ינשימו את התרבות המערב אירופית המדולדלת עם הטוהר. הקבוצה כולה הקדישה תשומת לב רבה לצעצועים המעוצבים באופן מסורתי, צורות אמנות מקומיות, שלטים ואפילו אייקונים. סגנון הדפס הלובוק התפתח, ומוטיבים של פולקלור התחברו אליהם.[7] "האמנים הרוסים הלכו בדרכים שגוגן, מאטיס ופיקאסו הלכו בגילוי המוטיבים הפרימיטיבים של אפריקה ואוקיאניה, עם ההבדל היחיד שהם לא היו צריכים ללכת רחוק כדי למצוא השראה אלא קיבלו אותה בבית - בחנות שלטים, בכלי פח או ביצירות של אומנים עממיים אחרים שאינם מקצועיים."[8]
ב-1912 התפצלו החברים הרדיקליים יותר בקבוצה, כולל לריונוב, ויצרו את "קבוצת זנב חמור" הקיצונית.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
אלכסנדר קופרין, טבע דומם עם מקטרת, 1916 -
רוברט פאלק, צועניה ישנה, 1912 -
אריסטרך לנטונוב, נוף עירוני, 1920 -
איליה משקוב, דיוקן 1911
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קבוצת נסיך יהלום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Sokolov, Kirill (1978). "P. P. Konchalovsky (1876-1956) (On His Methods as a Painter of Pictures)". Leonardo. 11 (4): 321–325.
- ^ Bowlt, John E. (2002). "Jacks and Tails". The Journal of the Walters Art Museum. 60/61: 15–20.
- ^ 1 2 Railing, Patricia. "Knave of Diamonds: Brief History". International Chamber of Russian Modernism (InCoRM). Retrieved 28 October 2012.
- ^ Camilla Gray, L'Avant-garde russe dans l'art moderne, 1863-1922, Édition Thames et Hudson 2003 p. 122
- ^ Jack of Diamonds | group of artists | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ^ 1 2 Hamilton, George H (1967). Painting and Sculpture in Europe, 1880-1940: 4th Edition. Penguin Books. pp. 307–
- ^ 1 2 Rzhevsky, Nicholas (1999-02-25). The Cambridge Companion to Modern Russian Culture. Cambridge University Press.
- ^ 1 2 Vakar, Irina (2013-10-25). "The First Group of the Early Russian Avant-garde: KNAVE OF DIAMONDS | The Tretyakov Gallery Magazine"
- ^ World Oldest Artist Aged 104 Dies :: Russia-InfoCentre, www.russia-ic.com
