ולדימיר מאיאקובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ולדימיר מאיאקובסקי
Владимир Маяковский
לידה 19 ביולי 1893
בר'דתי, מחוז כותאיסי, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 14 באפריל 1930 (בגיל 36)
מוסקבה, מחוז מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Влади́мир Влади́мирович Маяко́вский עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות נובודוויצ'יה עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים משמעותיים שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה הלאומית סטרוגנוב לאמנות שימושית ותעשייתית במוסקבה, בית הספר לציור, פיסול ואדריכלות של מוסקבה, School № 91 (Moscow) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה טור שירי, אגיטפרופ, שירה נרטיבית, מחזה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי Russian Futurism, פוטוריזם עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1912–1930 (כ־18 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Lilya Brik
  • Veronika Polonskaya
  • Elli Jones
  • Tatiana Yacovleff
  • Natalya Bryukhanenko עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Helen Patricia Thompson עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס לנין קומסומול עריכת הנתון בוויקינתונים
v-v-mayakovsky.ru
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ולדימיר ולדימירוביץ' מאיאקובסקירוסית: Влади́мир Влади́мирович Маяко́вский, בגאורגית: ვლადიმირ მაიაკოვსკი; ‏19 ביולי 189314 באפריל 1930) היה משורר, מהבולטים בפוטוריסטים הרוסים של ראשית המאה ה-20. עסק גם בציור, בייחוד פלקאטי. חיבר גם תסריטים.

חייו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולדימיר מאיאקובסקי נולד בבר'דתי שבנפת בר'דתי[3] בגאורגיה, כילד השלישי להוריו, שהיו ממוצא אוקראיני, צאצאי קוזאקים. בגיל 14 השתתף בהפגנות סוציאליסטיות בעיר כותאיסי. לאחר מותו הפתאומי של אביו ב-1906, עברה משפחתו - אמו, שתי אחיותיו והוא - לגור במוסקבה.

כרזת תעמולה סובייטית שאוירה בידי מאיאקובסקי:
רוצה להתגבר על הקור? רוצה להתגבר על הרעב? רוצה לאכול? רוצה לשתות? מהר והצטרף לחלוצים שבחזית העבודה.

במוסקבה נמשך מאיאקובסקי לספרות המרקסיסטית והשתתף בפעילויות אחדות של מפלגת הפועלים הרוסית הסוציאל-דמוקרטית (РСДРП)[6]. לאחר מכן היה לחבר בה (בולשביק). ב-1908 עזב את בית הספר היסודי, כאשר אמו התקשתה לשלם את שכר הלימוד.

בתקופה זו נאסר מאיאקובסקי שלוש פעמים, בעוון פעילות פוליטית חתרנית נגד המשטר, אך מפאת גילו הצעיר ניצל מהגליה. ב-1909, בימי הבדידות שעברו עליו בכלאו שבמוסקבה, החל מאיאקובסקי לכתוב שירה, אך שיריו הוחרמו. לאחר שחרורו המשיך לפעול בתנועה סוציאליסטית. בתקופה זו החל ללמוד בבית הספר לאמנות במוסקבה ושם הכיר לראשונה חברים בתנועת הפוטוריזם הרוסי. בתחילה עסק בפיסול, ציור ואדריכלות, ותוך זמן קצר החליט להתרכז בשירה. הוא נעשה לדובר בולט של קבוצת ה-Гилея (גילֵיַה) וחברו הטוב של דוד בורליוק, אותו ראה כמדריכו וכמורה דרכו.

ב-1912 התפרסמו לראשונה שירים של מאיאקובסקי, במאסף הספרותי הפוטוריסטי "סטירת לחי לטעמה של החברה" (Пощёчина общественному вкусу). היו אלה "לילה" (Ночь) ו"בוקר" (Утро). ב-1914 סולקו בורליוק ומאיאקובסקי מבית הספר לאמנות, בשל פעילותם הפוליטית.

היצירה האמנותית של מאיאקובסקי המשיכה לשאת גוון פוטוריסטי עד 1914. בשלב זה, בחר להתמקד בשירה נראטיבית. העבודות שפרסם בימים שקדמו למהפכה הרוסית, סייעו לו לבסס את המוניטין שרכש, במשך הזמן, כמשורר ברוסיה ומחוצה לה.

"ענן במכנסיים" (1915) הייתה פואמה בת ארבעה פרקים - ארבע זעקות "הלאה!" כלפי סדר החיים הישן: "הלאה אהבתכם!", "הלאה אמונתכם!", "הלאה משטרכם!", "הלאה דתכם!".

מַחֲשַבְתְכֶם,
אֲשֶר עַל מַכְמֹחַ שְרוּעָה בִמְדֻמְדָם
כִמְשָרֵת מְפֻטָם עַל סַפָה מְשֻמְנֵנֵת,
אֲגָרֶה בִסְמַרְטוּט־לְבָבִי זָב הַדָם,
עַד שָבְעָה אֶתְעַלֵל, עַזְעַזְפָן וְרַב-קֶנֶט.
שַעֲרַת שֵיבָה גַם אַחַת אֵינֶנָה אֶצְלִי בַּנְשָמָה,
עֲדִינות יְשִישִים בָה אָיִן!
עוֹלָם יַרְעִים קוֹלִי בָרָמָה,
אֶצְעַד - יְפֵה־תֹאַר
בֶן עֶשְרִים וּשְתַיִם.

המקור ברוסית

Вашу мысль
мечтающую на размягченном мозгу,
как выжиревший лакей на засаленной кушетке,
буду дразнить об окровавленный сердца лоскут:
досыта изъиздеваюсь, нахальный и едкий.
У меня в душе ни одного седого волоса,
и старческой нежности нет в ней!
Мир огромив мощью голоса,
иду - красивый,
двадцатидвухлетний.

מתוך הפרולוג של "ענן במכנסיים". תרגום: אריה אהרוני
איור מחיבורו של מאיאקובסקי, "Как делать стихи" (בעברית: איך ליצור שירה).

בקיץ 1915 התאהב מאיאקובסקי בליליה בריק, אשתו של המוציא לאור שלו, אוסיפּ בריק, והקדיש לה את שירו "חליל חוט שדרה" (1916). פרשיית האהבים הזו - כמו גם מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הרוסית - השפיעה רבות על עבודותיו בשנים אלו. כך, השיר "מלחמה והעולם"[7] (1916), עוסק באימי מלחמת העולם הראשונה, ו"אדם" (1917) דן בייסורי האהבה.

בראשיתה של מלחמת העולם הראשונה, בין השנים 19151917, עבד מאיאקובסקי כשׂרטט בבית הספר הצבאי למכוניות של פטרוגרד.

בנובמבר 1917 שהה מאיאקובסקי בסמולני, פטרוגרד, ושם היה עֵד למהפכת אוקטובר. בשעה זו הצטרף בלהט ובהתלהבות למהפכה והחל לחבר שירי תעמולה מהפכניים, כגון "צעידת-שמאל". בשנים שלאחר מכן נשאה מרבית שירתו אופי מהפכני.

לאחר שחזר למוסקבה, עבד מאיאקובסקי בסוכנות החדשות הסובייטית (Российское телеграфное агентство), ויצר עבורהּ תעמולה קומוניסטית, במלל ובאיורים. הוא הרבה להשתמש בסאטירה. ב-1919, פרסם מאיאקובסקי לראשונה אסופת שירים שכתב, תחת השם: Всё сочинённое Владимиром Маяковским (כל שחובר על ידי ולדימיר מאיאקובסקי). באווירה הפוליטית ששררה בברית המועצות הצעירה, עלתה קרנו במהירות. בשנים 19221928, היה מהבולטים ב"חזית אמנות השמאל" והחל להגדיר את עבודותיו כ'פוטוריזם קומוניסטי' (комфут).

מאיאקובסקי היה מן הבודדים בין הכותבים הסובייטים שהורשו לנוע בחופשיות, ולפיכך הרבה לנסוע ברחבי ברית המועצות ובארצות העולם. מסעותיו ללטביה, בריטניה, גרמניה, ארצות הברית, מקסיקו וקובה השפיעו על יצירתו. ב-1925 פרסם את אוסף הרשימות "כך גיליתי את אמריקה", (Мое открытие Америки), בו הביע את התרשמותו מהעושר הטכנולוגי האמריקני וביקורתו על חוסר צדק ועוולות חברתיות.

ולדימיר מאיאקובסקי וליליה בריק

בסיור בארצות הברית פגש מיאקובסקי את אלי ג'ונס, שהייתה לאם בִתו. למאיאקובסקי נודע על בתו רק ב-1929, כשפגש שוב את ג'ונס בחשאי בדרום צרפת. בסוף שנות ה-20 התאהב מאיאקובסקי בטטיאנה יקובלבה, ולה הקדיש ב-1928, את שירו "מכתב לטטיאנה יקובלבה" (Письмо Татьяне Яковлевой).

תרומתו של מאיאקובסקי איננה מוגבלת לתחומי השירה הסובייטית בלבד. עם השנים הוא נחשב כנציגה המובהק של השירה הסובייטית, אך באופן רחב יותר הוא אף שינה את תפיסת השירה בתרבות המאה ה-20 כולה. הוא השפיע על רבים ממשוררי המאה העשרים ובפרט על אנשי השמאל הפוליטי. בין כותבי העברית, הושפעו ממנו אלכסנדר פן ואברהם שלונסקי, אשר אף כונו, בפי מתנגדיהם, "מאיאקובסקים קטנים".

מעורבותו הפוליטית של מיאקובסקי ככותב וכתועמלן נתקלה בין השאר בהסתייגות בני תקופתו, ואף חבריו הקרובים, דוגמת המשורר בוריס פסטרנק. קרוב לסוף שנות ה-20, בד בבד עם ניסיונות להתקרב למפלגת השלטון, הפך מאיאקובסקי ביקורתי יותר באשר לבולשביזם ולתעמולה בולשביקית. מעיד על כך מחזהו מ-1929, "פשפש" (клоп), שעסק בקרתנות ובביורוקרטיה הסובייטיים. ביקורת נוספת שפך על הממסד הסובייטי במחזה "בית מרחץ" (баня) מ-1930; חיצי ביקורת אלו הביאו ליחס רע כלפיו מן השלטונות. גם ידידיו הקרובים מלפנים התרחקו ממנו בשל התקרבותו למפלגת השלטון.

מעמדו המעורער, ואהבה נכזבת שנכווה בה, הביאו לכך שבערבו של ה-14 באפריל 1930, התאבד מאיאקובסקי בירייה ללבו. בשיר לא גמור שהשאיר במכתב ההתאבדות כתב, בין השאר:

"במותי אל תאשימו איש, וכן, בבקשה, אל תלכו רכיל. המנוח מאוד לא אהב זאת... אין זאת דרך (לאחרים איני ממליץ) אך לי אין מוצא... [כחלק משיר שהיה מצורף:] סירת האהבה התנפצה אל ההווי. את ואני מרוחקים, ואין טעם למנות את מכאובינו, צערינו וסבלינו המשותפים".

מאיאקובסקי נקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה במוסקבה. שמה של עיירת הולדתו שונה, לכבודו, ל"מאיאקובסקי". לאחר מותו של סטלין, נפוצו שמועות על פיהן מאיאקובסקי לא התאבד אלא נרצח בפקודת סטלין. בשנות ה-90 של המאה העשרים, כשנחשפו מסמכי הק.ג.ב., היו תקוות שתתברר האמת בסוגיה זו, אולם דבר לא נתגלה. השאלה נותרה עומדת בעינהּ.

לאחר מותו, הותקף מאיאקובסקי על ידי העיתונות הסובייטית ותואר כ"פורמליסט" (בניגוד ל"משוררים פרולטרים" רשמיים, כמו דמיאן בדני). ב-1935 כתבה לילה בריק מכתב לסטלין בנושא, והוא כתב ליז'וב:

"החבר יז'וב, קח לתשומת לבך את מכתבה של הגברת בריק. מאיאקובסקי הוא עדיין המשורר הטוב והמוכשר ביותר בעידן שלנו. אדישות לירושתו היא פשע. תלונתה של בריק היא, לטעמי, מוצדקת...".

מילים אלו, אשר הפכו לקלישה, הכניסו את מאיאקובסקי בצורה "רשמית" לקאנון, אך בוריס פסטרנק כתב שזה "הרג אותו בשנית" בכמה מובנים[1].

למאיאקובסקי לא היו ממשיכים בתחום השירה בין המשוררים הרוסיים, וסגנונו לא נבחן או פותח כיאות. יחד עם זאת, מאיאקובסקי השפיע רבות על שירת המאה ה-20, והיה המשפיע ביותר מבין הפוטוריסטים בליטא.

על-שמו קרוי תיאטרון מיקאובסקי במוסקבה.

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולדימיר מאיאקובסקי כתב ספרי שירה רבים. אחדים מהם תורגמו לעברית, ובהם:

בנוסף תרגם שלמה חוחלובקין מבחר משירי מאיקובסקי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נפת בר'דתי נקראה בשנים 1940-1990 בשם נפת מאיאקובסקי על שמו.
  2. ^ [1]
  3. ^ [2]
  4. ^ מפלגת הפועלים הרוסית הסוציאל-דמוקרטית (Демократи́ческая Рабо́чая Па́ртия-РСДРП) - מפלגה סוציאליסטית מהפכנית רוסית שנוסדה בשנת 1898 במינסק שאיחדה בתוכה מספר ארגוני מהפכה.
  5. ^ [4]
  6. ^ [5]
  7. ^ שם הספר בשפה הרוסית רמז במכוון, כך נראה, לרומן הנודע של טולסטוי, מלחמה ושלום: שניהם נקראו "Война и мир", כאשר המילה мир (מיר) פירושה גם 'עולם' וגם 'שלום'.