קורנליה בארנס
 | |
| לידה |
25 בספטמבר 1888 פלאשינג, ויקיפדיה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
4 בנובמבר 1941 (בגיל 53) לוס גאטוס, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות היפות בפנסילבניה |
| בן או בת זוג |
Arthur Selwyn Garbett |
| מספר צאצאים |
1 |
  | |
קורנליה בקסטר בארנס (באנגלית: Cornelia Baxter Barns; 1888 – 1941) הייתה קריקטוריסטית פמיניסטית וסוציאליסטית אמריקאית.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורנליה בארנס נולדה ב־25 בספטמבר 1888 בפלשינג שבניו יורק, הבכורה מבין שלושה ילדים שנולדו לצ'ארלס אדוארד בארנס ומייבל בלסטון בארנס. צ'ארלס בארנס החל ללמוד בתחילה לבית הספר למשפטים, אך לאחר מכן למד מדעים לפני שהחל קריירה כעיתונאי של "ניו יורק הראלד". בעודו גר בניו יורק, הוא גם זכה למוניטין כסופר ומשורר. בשנת 1910 עברה המשפחה להתגורר בפילדלפיה, שם ביסס את עצמו צ'ארלס בארנס כמנהל תיאטרון, וקורנליה למדה אמנות.
אישה חדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ככל שהזדמנויות החינוך הועמדו לרשותם יותר במאה ה-19, הפכו אמניות נשים לחלק מהעולם המקצועי, כולל הקמת עמותות אמנות משלהן. יצירות אמנות שנעשו על ידי נשים נחשבו לנחותות, וכדי לסייע להתגבר על כך נשים הפכו לקולניות ובטוחות יותר בקידום עבודותן, וכך הפכו לחלק מהדימוי המתהווה של "האישה החדשה" המשכילה, המודרנית והחופשית יותר.[1] האמניות מילאו תפקידים מכריעים בייצוג האישה החדשה, הן על ידי ציור תמונות של האייקון והן על ידי שינוי דרך חייהן.
אמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורנליה בארנס נרשמה לאקדמיה לאמנויות יפות בפנסילבניה בשנת 1906, שם הפכה לתלמידה של ויליאם מריט צ'ייס וג'ון הנרי טוואצ׳מן.[2] היא הוזכרה כחברתו של רוברט אנרי ואסכולת אשקאן שיסד.[3] עבודתה זכתה לכבוד על ידי קבלת שתי מלגות נסיעות מהאקדמיה, שאיפשרו את נסיעתה הראשונה לאירופה בשנת 1910, ונסיעה נוספת בשנת 1913. היא הציגה באקדמיה לאמנויות יפות בפנסילבניה. באמצע שנות העשרים לחייה התחתנה עם ארתור סלווין גרבט, מבקר מוזיקה בריטי שעבד בפילדלפיה. לבני הזוג נולד בן בפילדלפיה, ועל פי ההערכה הם בילו כמה שנים בעיר ניו יורק.
הסגנון האמנותי של קורנליה בארנס הסתמך על קווי עפרון עבים ועל סגנון קומיקס ייחודי שתיאר את היומרנות, הפריבילגיה החברתית, הדומיננטיות הגברית והתמימות של הילדות.
מקס איסטמן כתב על סגנון ציורי הקריקטורות שלה שהיו מיוחדים ויוצאי דופן. הכיתובים להם היו מיותרים, או לפחות היו רק מרכיב משלים – לרוב, למעשה, הם סופקו על ידי העורכים במשרד.
בשנת 1915 נערכה בעיר ניו יורק תערוכת קריקטוריסטים, אירוע שאורגן על ידי לואי באורי,[4] וקורנליה בארנס הייתה אחת מעשרים ושלושה האמנים המוצגים. היא הייתה חדשה יחסית בסצנת האמנות בניו יורק, אך היא עלתה במהירות.
שנות ניו יורק[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1913–1917 תרמה בארנס תדיר לעיתון "מאסס", מגזין סוציאליסטי שמשך אליו חבורת סופרים ואמנים מוכשרים. במשך שלוש שנים כיהנה בארנס במערכת של העיתון.
כאשר הופסק פרסום "מאסס״ בעקבות אישומי הממשלה, הקימו מקס איסטמן וקריסטל איסטמן מגזין חדש, "הליברטור". בגיליון מ-10 בפברואר 1918 של "ניו יורק קול", מצוין כי קורנליה כעורכת תורמת ל"ליבריטור", יחד עם עמיתים כמו רוברט מיינור, חבר מועצת המנהלים רובינסון וארט יאנג.[5] בשנת 1925 הוכרז על הופעת "ניו מאסס" כ"מגזין רדיקלי חדש לאמנויות ולמכתבים, ללא קשרים או התחייבויות פוליטיות, אך באהדה ובאמונה בתנועת הפועלים הבינלאומית". שוב, קורנליה בארנס נרשמה כעורכת תורמת.
בכתבי-העת הסוציאליסטיים, קריקטורות רבות של קורנליה בארנס התייחסו לנושא זכות הבחירה ושוויון מגדרי. היא פרסמה גם קריקטורות במגזינים נוספים בעיר ניו יורק, ובעיתונים של לוחמות זכויות נשים (סופרג'יסטיות). הקריקטורה "אדם אחד - קול אחד" תיארה שתי נשים מהגרות עם ילדים קטנים, הניצבות לצד גבר גנדרן בחליפת שלושה חלקים ומקל הליכה. בציור על הכריכה של המגזין "סופרג'יסט" ונושא כותרת גדולה – "מחכות" – תיארה בארנס בשנת 1919 קבוצה גדולה של נשים חזקות, שתיים עם תינוקות בזרועותיהן, אוחזות בלפידים בזמן שהן ממתינות להכרה פוליטית בזכות הבחירה.
קליפורניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1920 עברה קורנליה בארנס לקליפורניה עם בעלה, ארתור סלווין גרבט, ועם בנם הצעיר. הם התיישבו בחווה ליד הוריה, שעברו לגור לשם כמה שנים קודם לכן. הם עברו לברקלי וחיפשו הזדמנויות עבודה.
גרבט הפך למנהל תוכניות רדיו, לאחר מכן קיבל תוכנית רדיו משלו. הוא שימש גם כמבקר מוזיקה בעיתון בסן פרנסיסקו. קורנליה בארנס פנתה בעיקר לאיור, וסיפקה רישומים ועטיפות למגזין Sunset עד שנת 1921. היא תרמה טור עלילתי ל"אוקלנד טריביון" ולעיתונים נוספים.
גרבט וברנס פרשו ללוס גאטוס שבקליפורניה, זמן קצר לפני מותה של קורנליה משחפת בנובמבר 1941. משערים כי שנים של שימוש בחומצות בחריטה על צלחות אבץ ובתנאי אוורור גרועים פגעו בריאותיה.
בעקבות הצפה בדירה המשפחתית, מעט מיצירות האמנות המקוריות שלה שרדו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Laura R. Prieto. At Home in the Studio: The Professionalization of Women Artists in America. Harvard University Press; 2001. ISBN 978-0-674-00486-3. pp. 145–146.
- ^ "Cornelia Baxter Barns (1888 - 1941)"
- ^ Terence E. Hanley, Tellers of Weird Tales: Arthur Selwyn Garbett (1883-1955), Tellers of Weird Tales, 2011-05-04
- ^ "Wanted: An American Salon of Humorists"
- ^ "The Liberator is Now on Sale"