קנגורו

ילדים מלטפים קנגורו בגן גורו

קנגורו בגן גורו

קנגורו בגן החיות התנכ"י

סמל אוסטרליה. האמו מימין, ומולו - קנגורו

קנגורו אדום

הקנגורו (שם מדעי: Macropus) הוא יונק מתת מחלקת חיות הכיס החי בערבות אוסטרליה. מינים אחדים של קנגורו מצויים גם בגינאה החדשה. תכונתו הבולטת של הקנגורו היא הכיס בקדמת החזה של הנקבה, שבו היא נושאת את גוריה הצעירים.

קיימים כ-45 מינים של קנגורו. הגדול ביניהם הוא הקנגורו האדום, שגובהו של הזכר במין זה יכול להגיע ל-2 מטרים ומשקלו הוא כ-90 קילוגרם. גודלו של מין הקנגורו הקטן ביותר (קנגוריל המושק) אינו עולה על עכבר קטן.

תכונות הקנגורו

הקנגורו מנתר על שתי רגליו האחוריות החזקות, אך נעזר בתנועתו גם בזנבו החזק ובטלפיו הקדמיות כדי לדחוף את גופו קדימה. ראשו של הקנגורו קטן, אוזניו ארוכות ופיו סוסי. זנבו משמש גם לשמירת שיווי משקל בעת ניתור. למרחק קצר הוא יכול להגיע למהירות של 70 קמ"ש. בתנועה למרחק של כשני קילומטרים הוא מסוגל לשמור על מהירות של 40 קמ"ש ובניתור למרחקים גדולים יותר הוא יכול לנתר במהירות ממוצעת של 20-25 קמ"ש. הקנגורו משתמש במהירות זו לא רק כדי להימלט מטורפים אלא גם כדי לכסות שטחים נרחבים בחיפוש אחר מזון.

תוחלת חייו היא 4-6 שנים.

הקנגורו הוא צמחוני, אוכל עשב ושורשים ומעלה גרה. את שעות היום החמות הוא מעביר ברביצה, בעוד שבלילה ובשעות הבוקר המוקדמות הוא עסוק בחיפוש מזון. בעת מרעה ואכילה הקנגורו הולך על כל ארבע רגליו, ואז הוא כפוף קדימה וראשו סמוך מאוד לקרקע. בגלל הצרכים הנובעים מאכילת עשבים ושורשים פיתח הקנגורו שיניים שיעזרו לו במלאכה. החותכות שלו מסוגלות לקצור עשב הנמצא קרוב לאדמה ואילו הטוחנות שלו מסוגלות ללעוס אותו בקלות. מכיוון שלסתו התחתונה מחולקת לשני חלקים ואינה מאוחדת החותכות התחתונות שלו מאפשרות נגיסה רחבה יותר.

קנגורו יכול לקפוץ למרחק של 8-13 מטר בקפיצה אחת.

תיאור

לקנגורו יש רגליים קדמיות גדולות וחזקות, רגליים אחוריות חזקות במיוחד המותאמות לניתור, זנב שרירי ומסיבי המסייע בשמירה על שיווי משקל וראש קטן יחסית. כמו שאר חיות הכיס לנקבות הקנגורו יש כיס המשמש את הולדים שלהם בהתפתחות מוגנת ונוחה בתחילת חייהם.

האירופאים הראשונים שנתקלו בקנגורו תיארו אותו כחיה מוזרה. לדבריהם היה מדובר בחיה שראשה הוא כמו של אייל (ללא קרניים), שהולכת כמו אדם, ומקפצת כמו צפרדע. גם הופעתו של הגור בתוך כיסה של אימו היה מחזה נדיר משום שחיות הכיס נפוצות בעיקר באוסטרליה, ומיעוטן נפוץ באמריקה הדרומית. התצפית הראשונה המתועדת בעולם המערבי היא זו של הקנגורו שצד והרג הימאי ג'ון גור בשנת 1770. העור והגולגולת של החיה הגיעו לאנגליה ופוחלצו על ידי אנשי מקצוע שלא נתקלו בחיה עצמה אף פעם. הפוחלץ הוצג בפני הציבור ועורר סקרנות רבה.

מקור השם

מקורו של השם בשפה האבוריג'ינית גואוגו ימידהיר, המדוברת בצפון אוסטרליה. שמה של החיה בשפה זו הוא Gangurru.

קיימת אמונה שגויה הטוענת שפירושו של השם הוא "אינני מבין את דבריך"; מקור הטעות בשנת 1770, אז העלה לראשונה מגלה הארצות הבריטי ג'יימס קוק את השם קנגורו בכתב. חמישים שנים מאוחר יותר התייחס קצין אחר בצי הבריטי, פיליפ ק. קינג, לאותה החיה, אך טען שקוראים לה מי-נואה (Mee-nuah); כתוצאה מכך פשטה השמועה שקוק טעה, ושפירוש המילה ששמע הוא "איני יודע" או "אינני מבין", כנראה בתשובה לשאלה בלתי מובנת ששאל את התושבים באנגלית. רק לאחרונה אושר במחקר בלשני שהמילה אכן משמשת לתיאור החיה בקרב שבטים בצפון אוסטרליה. פירוש המילים Mee-nuah התברר כ"חיה שניתן לאכול".

שמו של הקנגורו מאוית בשפה האנגלית "Kangaroo", אך בשל מקורותיו האבוריג'יניים של השם הוא נהגה לרוב כ"Kangooroo". בעברית, שמה התקני של החיה הוא "קנגוּ‏רו", אך בשל האיות האנגלי נפוצה גם ההגיה "קנגֶ‏רו". באופן אנקדוטלי מזכיר שמו של הקנגורו את הצירוף העברי קן-גור, המתאים לכיס החזה שבו נושאת נקבת הקנגורו את גוריה.

הקנגורו מופיע בצידו השמאלי של סמל אוסטרליה וממולו האמו.

מינים

חיות כיס השייכות באופן ישיר לקבוצת הקנגורו הן:

• הקנגורו האדום (Macropus rufus) - נפוץ בערבות מרכז אוסטרליה הצחיחות או צחיחות ברובן. גובהם של הזכרים מגיע ל-1.5 מטרים ומשקלם כ-85 ק"ג. אורך הזנב הוא 1.5 מטר. בטנו וראשו אפורים, רגליו צהובות ויתר גופו אדום-חום. נקבת הקנגורו האדום היא אפורה כולה. במצבי מצוקה יכולים להיות מסוכנים לבני אדם.
• הקנגורו האפור המזרחי (Macropus giganteus) - הנפוץ והמוכר במיני הקנגורו. מצוי בחלקה המזרחי הפורה והמיושב של אוסטרליה.
• הקנגורו האפור המערבי (Macropus fuliginosus) - מצוי בדרום ודרום-מערב אוסטרליה. קטן משני המינים האחרים. זכר בוגר מגיע ל-45 ק"ג.

בנוסף, קיימים עוד כ-40 מינים של חיות כיס, שנהוג לשייכן לקבוצת הקנגורו אם כי הן מינים בפני עצמם. להלן כמה מהם:

• וולבי ביצות - תת-זן של קנגורו קטן וצפוף פרווה. וולבי הביצות שוכן הרים ומטפס היטב על סלעים. צבעו אפור, וזנבו חום-אפור לסירוגין. קדמת חזו היא לבנה.
• וולבי אדום צוואר (Macropus rufogriseus) - תת-זן של קנגורו קטן וצפוף פרווה. חי ביערות ובחורש, צווארו הוא בגוון אדמדם, ומכאן בא לו שמו.
• וואלארו - גדול מהוולבי, אך קטן מהקנגורו האפור.
• קנגורו העצים - קרובו שוכן העצים של קנגורו ה"אמיתי". מצוי ביערות הגשם של צפון מזרח אוסטרליה וגינאה החדשה. אורך גופו ללא הזנב הוא 80 ס"מ. אזניו קצרות וזנבו קצר יחסית לקבוצתו. רגליו הקדמיות ארוכות יותר ביחס לגופו ורגליו האחוריות קצרות יותר ביחס לפרופורציות של מיני הקנגורו האחרים. הוא מטפס היטב על עצים בעזרת ציפורניו החזקות ומבלה את רוב זמנו על העצים. בשל הרס הדרגתי של סביבת מחייתו מצוי בסכנת הכחדה.
• פאדמאלון - שוכן עצים במשקל 4 - 6 ק"ג.
• קואוקה - יונק זעיר, קטן מהוואלאבי, המצוי במערב אוסטרליה.
• קנגורו עכברי - למרות היותו בעל כיס הוא שייך למשפחת המכרסמים וגודלו כעכבר.

אויבים

אויבו העיקרי של הקנגורו עד לפני 2,000 שנים היה הזאב הטסמני שנכחד. אויב נוסף של הקנגורו שנכחד היה אריה הכיס. כלב הבר דינגו הוא אויבו היום. אויבו הגדול ביותר הוא האדם החל מהגעתם של בני האדם לאוסטרליה לפני 50,000 שנים לפחות והשימוש בכלבי דינגו למטרת ציד שהחל לפני 5,000 שנים בקירוב הקנגורו נאלצו להסתגל. הציידים השתמשו בכלבי דינגו מאולפים ובכלבים אחרים וצדו קנגורו לשם הנאה. היום הדבר אסור על פי חוק. במקרים של מחסור במזון אחר זוחלים אוכלי כל מסוכנים גם הם לקנגורו.

קנגורו מסוגל להיאבק בכלב ואינו נכנע בקלות. ידועים מקרי התקפה של קנגורו על בני אדם, אך ברובם המכריע של המקרים הייתה זו תגובה להתגרות מוקדמת מצד האדם. במקרה מתועד משנת 1936 התגבר קנגורו על שני כלבי ציד שהתקיפוהו ופצע אותם. הצייד שחש לעזרתם הותקף גם הוא ונהרג על ידי הקנגורו. בעת התגוננות או לצורך התקפה תומך הקנגורו את כל משקל גופו על זנבו החזק ובועט ברגליו האחוריות. בכל אחת מרגליו האחוריות שתי אצבעות חזקות מצוידות בציפורניים חדות, ועוד שתי אצבעות מחוברות יחד וכמעט מנוונות.

אויב חדש של הקנגורו מהווים הכבישים הרבים החוצים כיום את מדבריות אוסטרליה. בכל שנה נהרגים מאות קנגורואים לאחר שנדרסו על ידי כלי רכב; עשרות בני אדם נהרגים גם כן כתוצאה מהיתקלות מכוניתם בקנגורו. הקנגורואים נוטים לקפוץ אל הכביש בפתאומיות, בחשכת הלילה, מפני שרעש המנוע ואורות הרכב מסקרנים אותם. כלי רכב החוצים כבישים אלו באופן תדיר מצוידים ברשתות הגנה מיוחדות. אמצעי נוסף למניעת תאונות עם קנגורואים, הוא מתקן ה"שו-רו", מעין משרוקית המפיקה שריקה בתדירות גבוהה, אותה אין בני אדם שומעים, אך מרתיעה את הקנגורואים.

חיזור ורבייה

בעת שהנקבות מגיעות לייחום, הזכר נוהג לבצע טקס חיזור כדי למשוך אליו נקבות. הוא נשען לאחור על זנבו ומתמתח לכל מלוא קומתו, כדי להדגיש את גובהו, לאחר מכן הוא נשען קדימה ומשפשף את חזהו שבו יש בלוטות מיוחדות בקרקע. הזכרים מבצעים ביניהם קרבות התגוששות שבהם הם חובטים ובועטים אחד בשני, בדומה לקרבות איגרוף. הזכר המנצח זוכה בנקבות שבאותו תחום.

נקבת הקנגורו ממליטה ולד אחד בכל עונת רבייה. גודלו של הוולד בעת לידתו אינו עולה על 3-4 ס"מ בלבד, אך אף על פי כן הוא מסוגל לזחול ולהיכנס אל תוך כיס החזה של אמו מיד לאחר הלידה. בתוך הכיס יש שתי פטמות יניקה. בשלב הראשון הוולד אינו חזק דיו כדי לינוק והאם מתיזה חלב אל תוך פיו. מאוחר יותר הוא לומד לינוק בעצמו.

בגיל שישה חודשים הוא מסוגל להציץ מתוך הכיס ובגיל שמונה חודשים הוא יכול לצאת לתקופות זמן קצרות ולשהות על הקרקע בקרבת אמו, ולחזור אל הכיס לאחר מכן.

קישורים חיצוניים

• קנגורו, באנציקלופדיה ynet