קרל אורף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרל אורף

קרל אורףגרמנית: Carl Orff‏; 10 ביולי 1895 - 29 במרץ 1982) היה מלחין גרמני, נולד במינכן, גרמניה.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו המוכרת ביותר של אורף היא "כרמינה בוראנה" (Carmina Burana 1938) - "קנטטה נופית". היא הראשונה מתוך טרילוגיה שכוללת גם את "קאטולי כרמינה" (Catulli Carmina) ו"טריונפו דה אפרודיטה" (Triunfo de Aphrodite), שמציגות את העניין הרב שלו בשירה גרמנית של ימי הביניים. למרות שהוא נחשב מודרני בחלק מטכניקות ההלחנה שלו, אורף, בטרילוגיה, הצליח ללכוד את רוח ימי הביניים עם מקצבים מדבקים וטונאליות פשוטה. שירת ימי הביניים בגרמניה נכתבה בגרסה מוקדמת של גרמנית ובלטינית והייתה לרוב עסיסית, אך לא גלשה לגסויות לשם גסות.

בחוגים פדגוגיים הוא נודע בעיקר בשל יצירתו Schulwerk‏ (1930 - 1935), שתורגמה לאנגלית כ"מוזיקה לילדים" (Music for Children). התזמור המוזיקלי הפשוט שלה אפשר גם לילדים בלי הכשרה ארוכה לנגן יצירה שלמה בקלות יחסית. במשך רוב חייו עבד אורף עם ילדים, והשתמש במוזיקה ככלי חינוכי. גם המלודיה וגם המקצב מוכתבים לרוב על ידי המילים, גם בגרמנית וגם באנגלית. יש תחושה של התלהבות שמהדהדת את האושר שהמבצעים חשים בבירור ביצירת מוזיקה כה יפה.

אורף לא אהב לקרוא ליצירותיו "אופרות". למשל, ליצירה Der Mond ("הירח", 1939) קרא Märchenoper: אופרת אגדה. Die Kluge ("האישה החכמה", 1943) תיפול לאותה קטגוריה. בשתי היצירות ישנו אותו צליל ימי-ביניימי או חסר זמן בכלל מבלי להעתיק בפועל את הדימויים המוזיקליים של התקופה. המלודיות, המקצב ואיתם הטקסט הם כה בלתי נשכחים שאפשר להיזכר בהם שנים מאוחר יותר לאחר שמיעה אחת, מה שמוכיח את האיחוד חסר-השגיאות הנדיר בין מילים ומוזיקה.

קשריו עם השלטון הנאצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורף לא היה חבר במפלגה הנאצית, אך קיים קשרים טובים עם המשטר הנאצי ונהנה מחופש יצירה בתקופתו של משטר זה, כולל פטור משירות צבאי שניתן לו על ידי משרד התעמולה שבהנהגת יוזף גבלס. בשנת 1938 קיבל על עצמו משימה שהטיל ראש עיריית פרנקפורט, לכתוב מוזיקה חדשה ליצירה "חלום ליל קיץ", כזו שתחליף את המוזיקה של מנדלסון, שהוחרמה על ידי הנאצים. להגנתו יש לומר שהתעניין ביצירה זו כבר שנים רבות קודם לכן. אורף התפטר מתפקידו באגודת באך עם עליית הנאצים לשלטון ובין ידידיו הקרובים לא היו נאצים.‏[1]

לאחר מלחמת העולם השנייה נעצר על ידי בנות הברית, ובחקירתו טען כי היה חבר בקבוצה האנטי-נאצית, "הוורד הלבן". הוא אכן היה מיודד עם המוזיקולוג פרופ' קורט הובר, אחד מחברי הקבוצה. אך אין כלל עדויות המאמתות את טענתו. אשתו של הובר טוענת כי המלחין אף נמנע מלעזור לחברו הקרוב לאחר מאסרו. הובר נאסר ב-27 בפברואר 1943 והובא בפני "בית הדין העממי" ה"פולקסגריכט", שהיה בעל הסמכות לדון באישומים פוליטיים של מתנגדי המשטר. לאחר מאסרו של הובר אשתו של הובר הפצירה בקרל אורף, להשתמש בהשפעתו כדי להציל את בעלה. בטענה כי המעצר של הובר "יהרוס" אותו. הובר נידון למוות על ידי אב בית הדין, רולנד פרייזלר, שנודע לשמצה גם כ"שופט התליין". גזר הדין בוצע ב-13 ביולי בבית הסוהר במינכן, באמצעות הגיליוטינה שהייתה הכלי להמתת אסירים פליליים בגרמניה הנאצית. ‏[2]. ‏[3].

גישה סלחנית לאורף טוענת שבמשך כל חייו, כולל תקופת המשטר הנאצי, לא עסק בפוליטיקה, וכל רצונו היה לשרוד ולעסוק במוזיקה גם בתקופה אפלה זו בתולדות גרמניה.

אורף קבור בכנסייה הבארוקית של המנזר, שגם משמש כמבשלת בירה, באנדכס, מדרום למינכן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]