שאווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיקום שאווה

שאווה או שוואה (געז: ሽዋ) היה מחוז היסטורי באתיופיה. בעבר ממלכה עצמאית בתוך האימפריה האתיופית, בירת אתיופיה העיר אדיס אבבה נמצאת במרכזו.

מרכזה של שאווה הוא החלק המישור ההררי שהוא מרכזה של אתיופיה, אך לפני תקופת השופטים ואחרי ההפסד של בלה מול פלישתו של אחמד גראן, שאווה הייתה חלק מהגבול הדרומי ביותר של אתיופיה. שאווה הייתה בת הגנה כמו כל רמה, ושלטונה היה רצוף ולא קטוע חרף ההפסד שטחים לאימפריה האתיופית. לעתים הייתה מקלט בטוח, ובפעמים אחרות הופרדה מיתר אתיופיה על ידי עמים אויבים.

הערים החשובות במחוז הן דברה ברהאן, אנצוקיה, אנקובר, אנטוטו. שאווה נעשתה מחוז של אתיופיה, אדיס אבבה שירתה כבירה של שאווה בפעמים שונות. רוב צפון שאווה, מיושב על ידי אורומו ואמהרים שהם נוצרים, דרומה ומערבה מיושב על ידי אורומו מוסלמים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאווה מופיעה לראשונה כמדינה מוסלמית, על פי החוקר ג.וו.ב. האנטינגפורד המדינה הזו קמה בשנת 896 ובירתה הייתה העיר וולאלה. מדינה זו סופחה לתוך סולטנות יפאט בסביבות שנת 1285.

סהלה סלאסי,סבו של מנליק השני

יקונו אמלאק ביסס בתחילה כאן את ההתקוממות שלו כנגד שושלת זאגווה ממובלעת בשאווה שישבו בהם אמהרים נוצרים. הוא טען שאבותיו מלכי אקסום ברחו לאזור זה ומצאו בו מקלט כנגד יהודית המלכה טענה זו מוכחת גם בספר ההיסטורי הכברה נגסט, ששם נאמר ששאווה הייתה חלק מהממלכה של מנליק הראשון (פרק 39). אף על פי כן, ספר זה נכתב מאוחר יותר ולא באותה תקופה, באותה התקופה השליטה האקסומית לא הגיעה לאזור זה אלא הוגבלה לצפון אתיופיה לאזורים כגון באגמדיר תיגראי ואריתריאה.

במאה ה-16, שאווה ויתר אתיופיה הנוצרית נכבשו על ידי כוחותיו של האימם אחמד גארן מנהיגה של סולטנות אדאל, שאווה נעשתה שוב מוסלמית, לאחר מכן האזור היה תחת הלחץ של הגירת האורומו לאזור ושהצליחו במשך המאה ה-17 להתיישב באזורים אלו ונתנו להם שמות חדשים כגון וואלו ארסי ווואלגה.

שליטי שאווה
שושלת שאווה
נאגאסי קראסטוס
סבסטיאנוס
קדמי קאל
אמחה ייאסאס
אספה וווסן
וווסאן סגד
סהלה סלאסי
היילה מלאכות
סהלה מרים
מינויו של תוודרוס השני
באזאבה
שושלת שאווה
סאיף סהלה סלאסי
מינויו של תוודרוס השני
באזאבה
שושלת שאווה
סהלה מריאם

השושלת השלטת בשאווה, הוקמה על ידי נגסי קראסטוס בסוף המאה ה-17, שגיבשה את שליטת ביפאט. ישנם כמה מסורות על מוצאה של שושלת זו: מסורת אחת, שגובשה ב-1840 טוענת שאמו של נגסי הייתה הילדה של ראס פריס, אחד מחסידו של הקיסר סוסניוס שברח לתוך מאנז, מסורת נוספת שנאמרה על ידי סארטה ווולד, חבר המועצה של סהלה סלאסי, שנאגאסי הוא צאצא ישיר דרך האבות שלו ליעקב, ילדו הצעיר ביותר של הקיסר לבנה דנגל. לכן שושלת זו נחשבה לצעירה יחסית לענף הגונדרי של השושלת הסולומונית.

בנו של נאגאסי סאבאסטיאנוס, העניק לעצמו את התואר מארידאזמאץ' ("מפקד מפחיד"), שהיה ייחודי לשאווה. הצאצאים שלו המשיכו לרשת את התואר עד לסהלה סלאסי שהצהיר על עצמו כמלך שאווה ב-1813. הנכד שלו סהלה מארים היה אחד מהקיסרים הגדולים ביותר של אתיופיה בתקופה המודרנית הידוע יותר בשם מנליק השני. הכותרת של "מלך שאווה" אוחד עם הכתר הקיסרי האתיופי כאשר מנליק הוכתר לקיסר.

ההתפשטות של המלכים השאווים היו בעיקר דרומה ומזרחה דרך המישורים והמדבריות והצליחו לספח שטחים לממלכתם. הקיסרים האתיופים כבר טענו בעלות על אדמות אלו, לפני פלישתו של אחמד גראן. ההגירות של האורומו לאזורים אלו הם אלו שהאטו את התקדמותו ושינו באופן קיצוני את הדמוגרפיה באזור לטובת האורומו ולרעת האמהרים. כאשר מנליק השני נהפך לקיסר אתיופיה שאווה הייתה אזור המעבר לכיבושים בדרום במזרח ובמערב ולהתפשטותה של האימפריה האתיופית לממדים של היום.

בתקופה המודרנית, שאווה היה מחוז שנשלטה על ידי שליט מקומי שהיה חלק מהאצולה הגבוהה, עד תחילת 1984 שהדרג היה בשלטון. בשנה זו תחת השם שאתיופיה הקומניסטית אימצה לעצמה בתור "רפובליקה עממית" שאווה חולקה לארבעה מחוזות מנהליים, צפון שאווה, דרום שאווה, מזרח שאווה ומערב שאווה. עם האימוץ של החוקה החדשה בשנת 1995 שאווה נחלקה בין המחוזות האתניים החדשים, אזור בצפון- מזרח המחוז סופח למחוז עפר, אזור בדרום המחוז ניתן למחוז מדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום אזור בצפון שתושביו היו אמהרים סופח
למחוז אמהרה העיר אדיס אבבה שבמרכז המחוז הפכה לעיר עצמאית ושאר המחוז נהיה חלק ממחוז אורומיה.


מחוזות היסטוריים של אתיופיה
אריתריאה · ארסי · בגמדר · בלה · גמו גופה · גוג'ם · הררג · ולגה · וולו · ילובור · סידאמו · קאפה · שאווה · תיגראי Flag of Ethiopia (1897-1936; 1941-1974).svg