אמהרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמהרה (מדינה)
አምሃራ
Flag of the Amhara Region.svg
דגל המדינה
מדינה / טריטוריה Flag of Ethiopia.svg  אתיופיה
מדינה אמהרה
מושל אילו גובזה
בירת המדינה בהר דר
שפה רשמית אמהרית
שטח 159,173.66 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ במדינה
 ‑ צפיפות

17,214,056‏  (נכון ל-2007)
108.15 נפש לקמ"ר (נכון ל-2007)
מיקומה של אמהרה באתיופיה
Ge'ez.svg
בערך זה מופיע גופן געז.

כדי שתוכלו לראות את הכתוב בערך זה בצורה תקינה, תצטרכו להתקין גופן געז במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, תוכלו לקבל עזרה כאן.

אמהרה (אמהרית: አምሃራ) היא אחת מתשע המדינות המרכיבות את אתיופיה. אמהרה היא המדינה השנייה בגודל אוכלוסייתה (לאחר אורומיה), והשלישית בשטחה (לאחר סומלי). בצפונה גובלת אמהרה בתיגראי, במזרחה בעפר; בדרומה באורומיה ובדרום-מערבה בבנישנגול-גומאז ובמערבה בדרום סודאן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לשאר מדינות אתיופיה, אמהרה הוקמה במהלך תקופת ממשלת המעבר. גבולות אמהרה נקבעו על בסיס אתני-לשוני ובכדי לכלול את השטחים בהם יש רוב אמהרי. לפני שנות ה-90 של המאה ה-20, להוציא שנות הכיבוש האיטלקי, מעולם לא הייתה יחידה מנהלית אחת שכללה את שטחי האמהרים.

בימי קדם אמהרה יושבה בידי האגאו. החל מהמאה ה-6 החלו האקסומים להתפשט לאזור, תחילה לאזורים וג ולסתה ואז לאנגות ובמאה ה-9 חצו את נהר הבשלו והגיעו אל מחוז אמהרה ההיסטורי. במחוז אמהרה התמזגו האגאו עם המתיישבים האקסומים ובכך התגבשו האמהרים. בשלהי המאה ה-13 שליט אמהרה, יקונו אמלק הדיח את אחרון קיסרי הזאגווה וייסד את השושלת הסולומונית שעתידה לשלוט על האימפריה האתיופית עד למהפכה בשנת 1974.‏[1]

עם שלטון הקיסרים האמהרים האימפריה האתיופית החלה להתפשט לאזורים פגאניים שיושבו בעיקר באגאו. עם ההתפשטות תושבי אותם אזורים עברו אמהריזציה וכך כבר במאה ה-15 אזורי גוג'ם, בגמדר ושוואה היו לאזורי שתושביהם היו אמהרים. לאחר מלחמת אתיופיה-אדאל החלו האתיופים להעביר את בירתם לאזורי אגם טאנה שבהם ישבו ביתא ישראל במרוצת המאות ה-16 וה-17 נכבשו וסופחו האזורים סביב האגם לרבות סמין, ארמצ'הו, קווארה, טקוסה והתחזקה השליטה בדמביה ווגרה. בתקופת התחייה היו האזורים הללו לאזורים אמהרים לחלוטין.

בחלוקה המנהלית שלאחר מלחמת השחרור אזור אמהרה היה לחלק מהמחוזות מבגמדר, וולו, גוג'ם ושאווה. כאשר נוצרה מדינת אמהרה סומנו המחוזות בהם חיו אמהרים חלקיו הצפון-מערביים של מחוז בגמדר שיושבו בתיגרנים סופחו למדינת תיגראי, החלק המזרחי של וולו שיושב בעפרים סופח למדינת עפר, החלק המערבי של גוג'ם שיושב בגומאזים סופח למדינת בנישנגול-גומאז והחלק הצפוני של שאווה שיושב באמהרים סופח לאמהרה כאשר יתר המחוז סופח למדינת אורומיה.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות האחרונות שהתרחשו בשנת 2005 גרפה מפלגת התנועה הדמוקרטית הלאומית האמהרית את מירב הקולות.

המפלגה זכתה ב 187 מושבים מתוך 294 המושבים בפרלמנט היושב בבירה בהר דר שמדרום לאגם טאנה. לעומת זאת מפלגת הקואליציה האיחוד הדמוקרטי גרפה 107 מושבים.

כיום עומד בראש המחוז המושל איאלאוו גובאז לאמהרה יש ייצוג של 138 מושבים בבית הנבחרים הפדרלי.

מושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה כללי של הרמה האתיופית ברקע ראס דשן

אמהרה מחולקת באופן טופוגרפי לשני חלקים עיקריים, הרמות והעמקים. הרמות מאופיינות על ידי שרשרות של הרים ומישורים. ראס דאשן (4,620 מטר), הינה הפסגה הכי גבוהה באתיופיה, גאנה (4,236 מטר), צ'וק ( 4,184 מטר) ואבאן יאוסאף (4,190 מטר) הם ההרים הגבוהים במחוז.

העמק מפריד ומכסה בעיקר את החלקים המזרחיים המערביים עם גובה שבין 500 1500 מטרים מעל פני הים. אזורים שמעל ל 2,300 מטר מעל פני הים שייכים לאזור אקלים ה"דאגה" 25% מכלל שטח המחוז, אזורים שבין 1,500 2,300 מטרים מעל פני הים שייכים לאזור האקלים "וווינה דאגה" 44%, ואזורים שמתחת ל 1,500 מטרים מעל פני הים שייכים לאזור האקלים "קולה" (אקלים חם) 31%.הטמפרטורה הממוצעת השנתית של רוב האזורים נעה בין 150 צלזיוס ל 210 צלזיוס. עונת הגשמיים המרכזית היא עונת הקיץ, שמתחילה ביוני ומסתיימת בתחילת ספטמבר.

מחוז אמהרה נחלק בעיקר על ידי שלושה אגני ניקוז מרכזים, שהם האבאי, טאקאזז ואוואש. הנילוס הכחול (אמהרית אבאי) הוא אגן הניקוז הגדול ביותר שמכסה שטח של 172,254 קמ"ר. שאורכו הכולל עד המפגש עם הנילוס הלבן בחרטום הוא כ 1,450 קילומטרים, מהם 800 ק"מ בתוך אתיופיה. אגן הניקוז של נחל טאקאז הוא כ 88,800 קמ"ר. בנוסף ישנם נחלים קטנים אך משמעותיים והם האנאראב, מילי, קאסאם וג'אמה.

טאנה, האגם גדול ביותר באתיופיה נמצא במרכז המחוז. ומכסה שטח של 3,6000 קמ"ר. חוץ מטאנה ישנם אגמי מכתש נוספים כמו זאנגאני, גאדאנה, יאטילבה אגמים קטנים יותר כוללים את ארדיבו 75 קמ"ר וולוגיה 35 קמ"ר. הנחלים והאגמים של המחוז הם בעלי פוטנציאלי אצום לייצור כוח הידרואלקטרי, לדגה ולמערכות השקיה.

יעל אתיופי, זאב חבשי, בבון זנוב, צביון כחול, אנטילופות, צבועים ותנינים ועשרות רבות אחרות שנמצאים באזור, במיוחד בפארק הלאומי הרי סאמיאן. ישנם גם סוגי עופות פראיים כמו קיכלי, שקנאים, עגוריים, איביסים, ורבים אחרים.

במחוז אמהרה ישנם מינרלים כמו פחם, צדפות, אבן גיר, פחם חום, גבס, אבני חן, צורן דו-חמצני, גופרית ובנטוניט. מעיינות חמים ומים מינרלים גם נמצאים באזור.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ 85% מאכלוסייה הם חקלאים. חיטה, תירס, שיבולת שועל, שעועית ואפונה, הם היבולים העיקריים. יבולים כמו כותנה, שומשום חמניות וקני סוף, מכסים אזורים שלמים בעמקי המחוז. אמצעי המים מאגם טאנה וכל נחלים האזור מספקים את מקור המים.
ישנם 450,000 הקטרים של השקיה, שעוזרים במיוחד להתפתחות הטרסות.

אוכלוסיית משק החי של המחוז מוערכת בכ-9.1 מיליון בקר, 8.4 מיליון כבשים ועיזים, 1.6 מיליון סוסים,
ו-8.5 מיליון עופות. 40% מאוכלוסיית המשק חי באתיופיה נמצאת באמהרה.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2007 חיים באמהרה 17,214,056‏ תושבים,

אתניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת תושבי אמהרה לפי קבוצות אתניות:

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת תושבי אמהרה לפי דת:

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורשת ותיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסייה חצובה בסלע בלליבלה

אתרים היסטוריים במחוז הם הכנסיות המפורסמות החצובות בסלע בלליבלה מהמאה ה-12, הארמונות הקיסריים בגונדר. ציורי הציור הקיר המסורתיים, הגופה המשומרת של האצילים הנמצאים במנזרים העתיקים באיי אגם טאנה, וגם ההרים של הפארק הלאומי סאמיאן (ביתם ההיסטורי של יהודי אתיופיה), והיעל האתיופי הנדיר הינם כיום אתרי תיירות, שלושה אתרי תיירות שנמצאים במחוז רושמים באונסק"ו כאתרי מורשת עולמית. חוץ מהאתרים הידועים הללו, מפלי הנילוס הכחול, המערות והאבנים הייחודיות הישירות בנפת שוואה הצפונית, וכנסיית מארטו מאריאם הן אתרי תיירת מיוחדים.

מחוזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמהרה מורכבת מאחד עשר מחוזות. עיר הבירה בהר דר אינה כלולה בשום מחוז והיא עיר עצמאית במעמד מחוז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמהרה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כל הקיסרים הסולומנים היו וזוהו עם התרבות האמהרית להוציא את הקיסר יוהנס הרביעי (1872-1889) שהיה תיגרני.