תיגראי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תיגראי (מדינה)
ትግራይ
Flag of the Tigray Region.svg
דגל המדינה
מדינה / טריטוריה אתיופיה
מושל צגאי ברחה
בירת המדינה מקלה
שטח 50,078 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ במדינה
 ‑ צפיפות

4,334,996‏  (נכון ל-2005)
86.5 נפש לקמ"ר (נכון ל-2005)
מיקומה של תיגראי באתיופיה
Ge'ez.svg
בערך זה מופיע גופן געז.

כדי שתוכלו לראות את הכתוב בערך זה בצורה תקינה, תצטרכו להתקין גופן געז במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, תוכלו לקבל עזרה כאן.

תיגראי (אמהרית: ትግራይ) היא אחת מהמדינות המרכיבות את הפדרציה האתיופית. תיגראי היא המדינה הצפונית ביותר באתיופיה וגובלת במזרחה בעפר, בצפונה באריתריאה, במערבה בדרום סודאן ובאמהרה בדרומה.

תיגראי ואמהרה הן לב האזור ההיסטורי חבש, הממלכות הקדומות ביותר אשר צמחו בצפון הרמה האתיופית כללו את תיגראי. במהלך המאה התשע-עשרה חלקים מתיגראי נמסרו לאיטלקים על מנת לייצור את מושבת אריתריאה. בשנים שלאחר מכן גברה תחושת הלאומיות בקרב האוכלוסייה המקומיית, בייחוד בזמן הכיבוש האיטלקי ולאחריו, תקופה בה קמו תנועות בדלניות שקראו לפירוד תיגראי מאתיופיה ולהקמת מדינה עצמאית שתהיה מורכבת גם עם בני עמם באריתריאה. תוכנית זאת לא ייצאה לפועל ובמקומה קמו באתיופיה מדינות לאומיות וכך הפדרציה האתיופית הפכה למדינה רב-לאומית.

שם המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם הרשמי של מדינת תיגראי הוא "המדינה האזורית-לאומית התיגראינית", בחוקת אתיופיה המדינה מכונה בשם "מדינת תיגראי", לפני אימוץ השם תיגראי לאחר סיום מלחמת האזרחים האתיופית המדינה נקראה "אזור אחד". השם "תיגראי" הוא למעשה כינוי לאזור בו יושב העם התיגראיני המהווה רוב באזור זה. העם התגרי עצמו חי גם באזורים בדרום אריתריאה. לפני הקמת מושבת אריתריאה על ידי האיטלקים בהסכם אוצ'ילי תיגראי כללה שטחים נרחבים אשר כללו את כל השטח מנהר הטקזה לחוף הים האדום. הפעם הראשונה שנזכר שם זה הוא במונומנטום אדוליטנום מהמאה השלישית בו נזכר עם ה"תיגראיטס" היושב לחוף הים האדום.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור בתחילת המאה ה-3

האזכור הראשון של אחד מאזורי תיגראי הוא חמסיאן המוזכר במאה ה-25 לפנה"ס בשם "אמסו" כחלק מארץ פונט. על זיהוי זה ישנם חולקים רבים, הכברה נגסת מזכיר שמנליק נולד בחמסיאן. בשטח תיגראי קמה במאה ה-9 לפנה"ס ממלכת ד'מאט, ולפניה, כך על פי המסורת האתיופית, שלטה באזור זה ממלכת שבא המזוהה לרוב עם סבא. בתקופה זו החלה הגירה של עמים שמיים ובייחוד שבט האגעזי מאזור תימן של היום לתיגראי ולשטח אתיופיה. ממלכת ד'מאט שלטה על האזור עד המאה ה-5 לפנה"ס שבה שקעה מסיבה לא ברורה, ייתכן כתוצאה מפלישות נוספות של עמים שמיים נוספים מחצי האי ערב.

לאחר קריסת ממלכת ד'מאט אשר נשלטה על ידי השושלת האגעזית התחילה להתהוות באזור ממלכה חדשה בשם אקסום, שנוצרה מהאוכלוסייה השמית המקומית שכונו בשם "חבשים". אקסום החלה תקופה של תאוצה עד אשר כוחה החל להתפשט מעבר לאזור ים סוף אל אזור תימן ודרום ערב הסעודית דהיום. לקראת המאה ה-4 תיגראי נהפכה לאזור המרכזי ביותר והעיר אקסום שבתיגראי נהפכה ללב האימפריה החבשית המתהווה תחת הקיסר אזנה. במהלך המאות הבאות, בעקבות הכיבושים של האימפריה, אקסום התפשטה דרומה לאזורי לסתה, אנגות וווג ותיגראי איבדת את הבכורה שלה כאשר עיר הבירה הועברה לאזורים החדשים שסופחו. במהלך המאות ה-9 וה-10 אקסום נלחמה כנגד הערבים המוסלמים והפסידה את האזורים שבחצי האי ערב הערבים המשיכו להתקדם, הצליחו לכבוש את עיר הנמל אדוליס, בהפסד כסה אקסום המשיכה להרחיב את שליטתה, כבשה שטחים נוספים בדרומה באחת מהלחימות כנגד ממלכת ביתא ישראל אקסום עמדה בפני פלישה שתוצאותה היו הרסניות. השליטה של ממלכת ביתא ישראל בשטח אקסום נמשכה עד עלייתה של שושלת חדשה לשלטון על האזור שושלת זאגווה. בתקופה זו ידוע מעט מאוד על האזור עד שהשושלת ירדה מהשלטון בעקבות התקוממות ולחימה כנגד הפלישה האמהרית משאווה בראשותה של השושלת הסולומונית.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שלטון השושלת הסולומונית מ-1270 ועד 1318 תיגראי הייתה עצמאית כמעט לחלוטין משלטון האימפריה האתיופית דבר אשר העלה את חרון אפו של הקיסר עמדה ציון הראשון, הקיסר פולש לתיגראי עם צבאו לאחר שמושל אנדרתה מצליח לעורר את אזורי תיגראי למרוד בקיסר. לאחר כבוש תיגראי הוא מציב באזור חיל מצב שהורכב מחיילים שלא היו תגרים על מנת למנוע מרד נוסף, לאחר מכן הקיסר ממשיך לאזור חוף הים האדום לכבוש גם אזור זה שהפך לאזור עצמאי בשליטת המוסלמים המקומים.

במשך ימי הביניים "תיגראי מקונן" (תרגום: מושל תיגראי) היה השליט באזור. תיגראי כללה בתוכה את מחוזות בהר שכלל את מפרץ בארי, עגמה, אקלה גוזאי, ממלכת בהאר ששלטה על מה שהיום אריתריאה המודרנית והעיירה שירה שכיום במחוז המערבי. שליט תיגראי שלט במקביל למלך של בהאר, הגבול ביניהם ככל הנראה היה נהר מאראב, שכיום מהווה את הגבול שבין מחוז תיגראי לבין אריתריאה. אחרי הפסדו של מלך בהאר למורדים של המלך יסחק, התואר תיגראי מקונן ניתן לו והוא שלט על חלקים גדולים מאריתריאה של היום במיוחד במאה ה-19.

לפני המאה ה-19 בתקופת השופטים, שני התארים היו מקבילים, המצביא ששלט באזור היה צריך הכרה מהקיסר וקיבל תואר ראס או, דאג'אזמאץ'. המצבאים מתיגראי התחלפו עם אחרים, בעיקר עם אלו של בגמדר או יג'ו. באמצע 1800, המצביאים של טאמביאן ואנדארטה הצליחו ליצור עבור השושלת שלהם אדנות מוחלטת על תיגראי. אחד מחברי השושלת הדאג'אזמאץ' קאסאי מארצ'ה, הצליח להשיג את הכתר הקיסרי ב-1872 תחת השם יוהנס הרביעי - שלימים יחשב לאחד הקיסרים הגדולים ביותר של אתיופיה. עקב מותו בקרב מטמה, הכתר האתיופי נלקח ממנו למלך של שוואה והכוח עבר דרומה מתיגראי לאדיס אבבה.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום תיגראי (עד 1987).

עם האימוץ של החוקה החדשה בשנת 1995 המחוז נחלק לשניים. החלק המזרחי שהוא בעיקר מוסלמי וגרים בו עפרים נהפך לחלק ממחוז עפר והחלק המערבי שישבו בו בעיקר תגרים יחד עם רצועה בפינה הצפון-מערבית של מחוז בגמדר שישבו בו בעיקר וולקאיטים (תושבים אשר דוברים תגרית אך מזהים את עצמם בתור אמהרים ולא תגרים) הפכו להיות חלק ממחוז תיגראי החדש.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות האחרונות שהתקיימו בשנת 2005 גרפה מפלגת החזית העממית לשחרור טיגראי (שהיא מפלגתו של ראש ממשלת אתיופיה) את כל המושבים בפרלמנט המקומי, שכן מפלגות האופוזיציה החרימו את הבחירות בטענה על זיופים.

המפלגה זכתה בכל 152 המושבים בפרלמנט היושב בבירה מקלה בדרום טגראי. מושל תיגראי כיום הוא צגאי ברהא ממפלגת החזית העממית לשחרור טיגראי ממשלת תיגראי מונה כ 16 משרדים שונים. לטגראי יש 38 נציגים בבית הנבחרים הפדרלי.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-83% מהאכלוסייה הם חקלאים. טף וחיטה הם היבולים העיקריים. מוצרים חקלאיים אחרים הם שעועית, עדשים, בצלים, ותפוחי אדמה. מהאזור מיוצאים כותנה, קטורת ושומשום. 15 מיליון דונם של אדמה באזור הם ברי עיבוד, מהם כעשרה מיליון דונם של גידולים, בזמן ששאר האדמה היא טרסות.

הסוכנות האתיופית המרכזית לסטטיסטיקה העריכה בשנת 2005 שחקלאים בתיגראי היו בעלי סך הכל 2,713,750 ראשי בקר (כ 7.0% מכלל הבקר באתיופיה), 72,640 כבשים (0.42%), 208,970 עיזים (1.61%), 1,200 סוסים (פחות מ0.1%), 9,190 חמורים (6.24%), 386,600 ערודים (15.43%), 32,650 גמלים (7.15%), 3,180,240 עופות מכל הסוגים (10.3%), ו 20,480 כוורות (0.47%).

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי נתוני הסוכנות המרכזית לסטטיסטיקה תיגראי מונה כ-4,334,996 תושבים שהם כ-6% מאוכלוסיית אתיופיה, מה שמציב אותה במקום ה-5 מבחינת כמות האוכלוסייה באתיופיה.

שטחה של תיגראי הוא 50,079 קמ"ר מדורגת שישית באתיופיה. הצפיפות הממוצעת במחוז היא כ-86 אנשים לקמ"ר.

האובליסק של אקסום

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתיגראי ממוקמים כמה אתרים היסטוריים, בהם כמה ממצבות הזיכרון ההיסטוריות. המצבות והאתרים כוללים את האובליסק של אקסוםהמאה ה-2 לפנה"ס), המקדש של ממלכת ד'מאט ביחא "מקדש הירח" (מהמאה ה-5 לפנה"ס), והבולטים ביותר ארמונה של מלכת שבא וארון הברית. המסגד של נאגאש הינו אתר היסטורי למוסלמים.

מאפיין מסוים בתיגראי הם הכנסייות החצובות בסלע. דומות בעיצובם לכנסיות שבלליבלה, הכנסיות האלה מקובצות ונמצאות בארבעה או חמשה אזורים, אראלטה, טאקאטיספי, אצבי וטאמביאן, (יש המכלילים גם את וואקרו). רובן מעוצבות באדריכלות מונוליתית, עם עיצובים באופן חלקי של אדריכלות קלאסית, והם ממוקמות לעתים קרובות בחלק העליון של הצוקים או הגבעות תלולות. לדוגמה, המנזר התיגראי העתיק בדאבר דאמו נגיש רק על ידי טיפוס בחבל שאורכו 25 מטרים, זהו למעשה צוק מוחלט.

מושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגראי מחולקת לששה מחוזות ולעיר מקלה שלה מעמד מחוז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מחוזות היסטוריים של אתיופיה
אריתריאה · ארסי · בגמדר · בלה · גמו גופה · גוג'ם · הררג · ולגה · וולו · ילובור · סידאמו · קאפה · שאווה · תיגראי Flag of Ethiopia (1897-1936; 1941-1974).svg