אריתריאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא: הערך זקוק להגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

מדינת אֶ‏ריתריאה (בטיגרינית: Hagärä Ertra ሃገረ አረትራ, בערבית: إريتريا Irītriyā, באיטלקית: Eritrea) היא מדינה בצפון-מזרח אפריקה, שוכנת על חופי הים האדום, כוללת תחת ריבונותה את הארכיפלג דחלק (Dahlak),ומספר איים קטנים. שכנותיה, בדרום: אתיופיה , בדרום מזרח: ג'יבוטי, במערב: סודאן, במזרח ובצפון מזרח: ים סוף. השיגה עצמאות מאתיופיה ב-1993, דבר ההופך אותה לאחת המדינות הצעירות ביותר בעולם.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 פוליטיקה 3 כלכלה 4 גאוגרפיה 5 דמוגרפיה 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של אריתריאה

אריתריאה נשלטה על ידי כוחות רבים לפני שהייתה לקולוניה איטלקית ב-1885. האיטלקים שלטו בה עד שהובסו על ידי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה (1941) ואריתריאה הפכה לארץ חסות בריטית. הבריטים אף הקימו בה מחנות מעצר בהם הוחזקו מנהיגי המחתרות, וביניהם ראש ממשלת ישראל העתידי יצחק שמיר. לאחר המלחמה החליטו האומות המאוחדות בסופו של דבר שהאזור יהיה חלק מפדרציה עם אתיופיה. כאשר לוחמי עצמאות אריתראים הקימו מהומות בשנות ה-60 המוקדמות, האזור סופח על ידי אתיופיה, והחלה מלחמת אזרחים שנמשכה 30 שנה. מלחמה זו הסתיימה ב-1991, כשכוחות אריתראיים (EPLF) ואתיופיים (TPLF ,OLF) גברו על הצבא האתיופי. שנתיים מאוחר יותר, לאחר משאל עם, הוכרזה עצמאות.

ב-1998 פרצה מלחמת גבול עם אתיופיה, בה נהרגו אלפי חיילים משני הצדדים. המלחמה, שהשאירה את אריתריאה במצוקה סוציאלית וכלכלית ניכרת, הסתיימה ב-2002 בהסכם שנודע כ"הסכם אלג'יר". אחד התנאים בהסכם היה הקמת כוח שמירת שלום של האו"ם, ולמעלה מ-4,000 שומרי שלום של האו"ם נשארו במדינה (נכון לאוגוסט 2004). תנאי נוסף בהסכם היה הקמת תחימה סופית של הגבול השנוי במחלוקת בין שתי המדינות. נכון לאוגוסט 2004 שאלת הגבול עדיין שנויה במחלוקת, למרות שהשלום הזמני נשאר באזור.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של אריתריאה

המשטר באריתריאה הוא רפובליקה נשיאותית, אם כי הנשיא נבחר באסיפה הלאומית הראשונה, בשנת 1993. הנשיא, איסאיס אפוורקי, מכהן עד ימינו והוא ראש המדינה, ראש הממשלה והמפקד העליון של הצבא. המפלגה היחידה במדינה היא "חזית האנשים לדמוקרטיה ושיוויון", (PFDJ). האסיפה הלאומית מונה מאה וחמישים נציגים.

משמעותה של תורת מדינה חד-מפלגתית באריתריאה: א. איסור על התאגדות פוליטית, שהיא לא מטעם המפלגה או המעבירה ביקורת על מפלגת השלטון. כלומר, כל אופוזיציה היא לא חוקית. ב. אי קיום בחירות ארציות במשך חמש עשרה שנה, על אף שנקבעו להן תאריכים ב-1997 וב-2001.ג. סגירת כל העיתונות הכתובה, אשר הוחזקה בידיים פרטיות עד לשנת 2001. להלן, דירוג חופש העיתונות לפי מדינות ומקומה היחסי של אריתריאה, כפי שנעשה על ידי "כתבים ללא גבולות" בשנים האחרונות:

       2005- 166 מתוך 167.
         2006- 166 מתוך 168.
           2007- 169 מתוך 169.

ד. מאסר ללא משפט לכל אדם המעביר ביקורת בפומבי על המשטר.

הממשלה, הרשות המבצעת על משרדיה השונים, ממונת על ידי הנשיא ומאושררת במושב האסיפה הלאומית. הקבינט מורכב מראשי המשרדים הממשלתיים ומהנשיא, אשר יושב בראשו. שמונה עשרה משרדים יש בממשלה, הייחודי שבהם הוא המשרד לדייג ולמשאבים ימיים.

מערכת הצדק, הרשות השופטת, הינה עצמאית,נפרדת ומורכבת משלוש רמות היררכיות, בית משפט קהילתי, בית משפט אזורי ובית משפט לאומי. מרבית המקרים נפתרים בבתי המשפט הקהילתיים, בהם מכהנים זקני הכפר המכובדים. הפסיקות מתבססות על החוקים המקומיים ואף על מנהגים מקובלים.

הרשות המחוקקת היא האסיפה הלאומית, חבריה הם חברי המפלגה או נציגי ציבור פופולריים. סמכויותיה רחבות במיוחד היא בוחרת את הנשיא, קובעת סדר עדיפויות בנושאים פנים וחוץ ארציים ומאשרת התקציב. תחתיה פועלות האסיפות הלאומיות האזוריות, אשר רשאיות לחוקק בנושאים, שלא נידונו ברמה הלאומית.כל אסיפה אזורית מקיימת בחירות סדירות, אך אינה קובעת את מנהיגה. החלוקה לששה אזורים התבצעה על סמך כמות נכסים הידרולוגיים, זאת משני סיבות עיקריות. הראשונה היא מתן אפשרות מלאה לשליטה על החקלאות, השנייה היא מיסמוס היריבות הבין שבטית.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת אריתריאה

מאז העצמאות מאתיופיה, אריתריאה מתמודדת עם בעיות של מדינה קטנה וענייה מאוד. בדומה לכלכלתן של מדינות אפריקניות רבות, הכלכלה מבוססת במידה רבה על פרנסה מ אריתריאה היא אחת המדינות העניות בעולם, כחצי מהאוכלוסייה חייה מתחת לקו העוני וכשליש חיים ברעב תמידי, צריכה של פחות מ-2000 קלוריות ליום. שמונים אחוז מכוח העבודה עוסק בחקלאות, היתר במסחר ושירותים. משאבי הטבע, זהב, שיש וגרניט אינם נחצבים מספיק, כיוון שקיים ריבוי שדות מוקשים, שריד למלחמה עם אתיופיה.ענפי התעשייה העיקריים הם: מלח, מלט ושיפוץ אוניות.

יצוא: מוצרי היצוא עוברים שינוי בשנים האחרונות, מיצוא מסורתי למודרני. כלומר, יצוא של משאבים האופיינים לאזור. בעבר היצוא התבסס על צאן, בקר וגומי ערבי המופק משרף, כיום הנטייה היא לעבור לייצוא של דגים, פרחים, מלח וטקסטיל. המהפכה באופי המוצרים גרמה להחלפת נמענות היצוא משכונותיה האפריקאיות למדינות אירופה. בעבר היצוא יועד בעיקר לסודאן ולג'יבוטי, כיום הוא משנה כיוון לעבר איטליה וגרמניה. ערך היצוא לשנת 2002 הוא 52 מיליון דולר.

יבוא: ערך היבוא הוא פי עשרה מהיצוא ועומד על 533 מיליון דולר. היבוא כולל בתוכו כמעט כל תחום אפשרי, החל מאוכל, דרך ציוד צבאי וכלה במכונות לשימוש ציבורי ופרטי. הספקיות העקריות הן איחוד האמירויות, סעודיה, איטליה, גרמניה ובלגיה.

תוצר מקומי גולמי: בשנת 2003 התמ"ג צמח ב-2%, זה נראה מעט במושגים מערביים, אך לאריתריאה זה שיפור לעומת השנים הקודמות בהן התמ"ג היה פחות מחצי אחוז. הרכב התמ"ג הוא 12.4% חקלאות, 25.9% תעשייה ו-61.7% שירותים. סיוע חוץ: היחס לסיוע הוא מורכב, הכספים שמגיעים מעבר לים הם חיוניים ובו בזמן הם מבקשים להשתלט על כלכלתה. אחת הדרכים להתמודדות עם בעיה זו היא הצבת מכשולים רבים בפני סיוע מולטילטרלי, תוכניות סיוע רשמיות וחלוקת עזרה בינלאומית כדוגמת , הבנק העולמי. הפתרון המקומי הוא נתינת עדיפות להשקעות של המגזר הפרטי או לפחות תרומה במסגרת הסיוע הבילטרלי, ממדינות כדוגמת סין, איטליה ולאחרונה ארה"ב. גובה סיוע החוץ נמצא בעלייה מתמדת, מאז 1998 ועד ל- 2002 הוא כמעט הוכפל והגיע לסכום שיא של 220 מיליון דולר.

הנזק המשמעותי ביותר לכלכלה היה המלחמה עם אתיופיה שגרמה לירידת התמ"ג, הפסקת כל סיוע בילטרלי, איבוד יבולים חקלאיים קיימים ועתידיים, הריסת מבנים ובמספרים איבוד של 600 מיליון דולר. שווה ערך ל-11.5 שנים של יצוא.

מלחמת אריתריאה-אתיופיה פגעה קשה בכלכלת אריתריאה. התמ"ג ב-1999 ירד לפחות מאחוז וב-2000 פחת ב-8.2%.

מאז תחילת שנות האלפיים אריתריאה מתחילה לעמוד על רגליה, הודות לתכנון ארוך טווח ואימוץ דרכי פעולה שקולות, ובראשן מיגור תופעת השחיתות.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של אריתריאה

המדינה ממוקמת בקרן אפריקה, הצד הצפון-מערבי של מפרץ עדן החודר לים הערבי, ונחצית על ידי השבר הסורי-אפריקאי. משולש אפר, המצוי בדרום אריתריאה, הוא מקום מפגש של שלושה לוחות טקטוניים, הערבי ושתי חלקיו של האפריקאי, הנובי והסומלי. מעל פני השטח, החלוקה מתבצעת באמצעות רכסי ההרים. הצד המערבי מרובה באדמות פוריות לחקלאות שליחין, לעומתו הצד המזרחי הוא מדרון מדברי עד מישור החוף.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של אריתריאה

נכון ל-2005, אוכלוסיית אריתריאה מונה כ-4,785,000 נפש, כמחציתם נוצרים והמחצית השנייה מוסלמים. שיעורים דמוגראפיים לשנת 2006: ילודה- 3.43%, שיעורי פוריות- 5.08 ילדים לאישה. תמותה- 0.96%. גידול באוכלוסייה- 2.47%. תוחלת החיים עומדת על 59.03 שנים. תמותת תינוקות- 46.3 מיתות על כל אלף לידות. אנאלפביתיות- מהאוכלוסייה הבוגרת כשישים אחוז יודעים קרוא וכתוב.

האוכלוסייה באריתריאה מגוונת מאוד, וכוללת לפחות תשע קבוצות אתניות: הגדולה שבהן היא טיגריניה, המונה כ-50% מכלל האוכלוסייה. הקבוצה האתנית השנייה בגודלה היא טיגרה - היא מונה כ-32% מהאוכלוסייה. קבוצות אתניות קטנות יותר הן האפארים (כ-4% מהאוכלוסייה), הקונמה (כ-10% מהאוכולוסיה), סוהו (כ-3% מהאוכלוסייה), רשאידה, נארה, בילן, ביאה והדארב. לכל קבוצה אתנית תרבות ושפה משלה. טיגריניה היא השפה הרשמית של המדינה לצד הערבית, והיא מדוברת כשפה שנייה בפי רוב הקבוצות האתניות הקטנות יותר. חלק קטן מהתושבים המבוגרים דוברים איטלקית, שריד מהשלטון הקולוניאלי של איטליה.

המהגרים הראשונים לאזור היו ממוצא כושי,אפרו-אסיאתי, וכיום הם נמנים עם השבטים הבאים: סאהו, הדרב, אפר ובילן. המקומיים היחידים במדינה הם ממוצא נילוטי, אשר מיוצגים על ידי שבט הקונמה ושבט הנארה. ליתר דיוק, בני שבט הקונמה הם ראשוני האנשים שהתיישבו בגבולות המדינה של היום, בכך הפכו לחלוצי המעבר מנדידה להתיישבות.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אריתריאה