שופילוליומש הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שוּפִּילוּלְיוּמַש הראשון היה אחד מבין המפורסמים שבמלכי החתים בתקופת האימפריה החתית. הוא מלך בין השנים 1358 - 1323 לפנה"ס.

שופילוליומש החל את דרכו כמפקד הצבא החתי של קודמו תודחליאש השלישי (או תודחליאש השני, ע"ע) וזכה להערכה רבה על הניצחונות המזהירים שהשיג במלחמותיו נגד שבטי הקַשְקַש והחַיַשָש ובמיוחד על כבוש מחדש של הבירה חתושש שנכבשה כנראה בימיו של תודחליאש השני. (עד כיבוש מחדש של חתושש שימשה העיר סַמוּחַה כבירת החתים). בשלב כלשהו בחייו (כנראה לאחר תום המלחמות עם השבטים) רצח שופילוליומש את תודחליאש השלישי ועלה במקומו על כס המלכות.

בהיותו מלך פתח במסע כיבושים נוסף, הפעם כנגד ממלכת אַרְזַוַה ששכנה כנראה באזור (קיליקיה) אשר מרדה בשלטון החתי מספר דורות לפני כן. לאחר שהביסם (אבל לא לגמרי) וספחם מחדש לממלכתו פנה שופילוליומש הראשון כנגד ממלכת מיתני אשר שכנה ממזרח לממלכת החתים בצפון סוריה-עיראק של ימינו. מסע מלחמה זה הסתיים בניצחון מזהיר נוסף לחתים ובחיסול מוחלט של ממלכת מיתני.

מיד לאחר כיבוש מיתני החליט שופילוליומש הראשון לנצל את שלטונו הרופף של אחנתון פרעה מצרים והצליח להשתלט על המחוזות המצריים בסוריה. הוא כרת ברית עם עזירו מלך ממלכת אמורו שהייתה מדינת חסות של מצרים, והפכה למדינת חסות חתית. השליטה של החתים בממלכה התקיימה עד מסעו של סתי הראשון.

ארכיון מכתבי אל-עמארנה כוללים 4 מכתבים שנכתבו על ידי שליט חיתי (מכתבים א"ע 41, 42, 43 ו-44), על מכתב 41 מצוין במפורש שמו של שופילוליומש הראשון.

הצלחות אלה האדירו את שמו של שופילוליומש הראשון בכל המזרח התיכון הקדום. מסופר אפילו שאשתו של אחנתון שהתאלמנה שלחה שליח מיוחד לחצרו של שופילוליומש בבקשה שיביא לה את אחד מבניו שישא אותה לאשה. שופילוליומש הסכים ושלח את אחד מבניו למצרים, אלא שהוא נהרג בדרך לשם (כנראה על ידי בעלי ברית מצריים) כך שהנישואים לא התממשו. שופילוליומש רתח מזעם על מות בנו וההרחיב את כיבושיו בפרובינציות המצריות בלבנט כשהוא כובש שטחים נרחבים מהן ושובה אלפי שבויים, אולם באותה תקופה השתוללה באזור הלבנט מגפת טולרמיה (Tularemia) שמקורה בחיידק ב-Francisella tularensis, רבים מהשבויים נשאו עימם את המחלה, אשר לא פסחה על המלך, ומאוחר יותר גם על בנו ארנוואנדש השני. שניהם מתו מהמחלה כעבור זמן קצר‏[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Michael Roaf, Cultural Atlas Of Mesopotamia and the ancient near east, 1991.
  • אלי בר-נביא, תולדות העולם משחר האנושות ועד ימינו, הוצאת ידיעות אחרונות, 1994.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Siro Igino Trevisanato. (2007). The 'Hittite plague', an epidemic of tularemia and the first record of biological warfare. Medical hypotheses. 69(6):1371-1374. PMID 17499936.


הקודם:
תודחליאש השלישי
מלכי החתים הבא:
ארנוואנדש השני